פעם היתה עיר שלידה גרה כנופיה גדולה של נחשים. כל פעם שאחד הנחשים היה מכיש איש מהעיר, היה ראש העיר מכריז: "אל דאגה, אנחנו נמצא את הנחש שהכיש. ידנו הארוכה תשיגהו".
השבוע שוב הכריזו הרמטכ"ל וכל גורמי הבטחון שנגיע למחבל ונמצה עימו את הדין. בכך הם סבורים שהם יפתרו את הבעיה. כאילו שאנחנו לא עומדים מול עם טורף שרוצה להשמיד אותנו. כאילו שיש לנו כאן עסק עם עבריין פלילי קטן ופשוט שכל מה שצריך עכשו זה לתפוש אותו ולבא איתו חשבון, ובזה יפתר העניין.
עומד מולנו עם שהכריז עלינו מלחמה. כלומר: לא הכריז. רק נלחם. וזאת הבעיה הגדולה של מערכות המדינה. הן יודעות להתמודד מצוין עם כל דבר מוכרז, מוגדר, מסומן, מאובחן, ממוין, מקוטלג ובעל הגדרה רשמית. עם זה הם מתמודדים מצוין וגם יודעים מה התו"ל לכל הגדרה ולכל איבחון. הם חיים מצויין עם האיבחונים ולמדו מצוין את התו"ל. רק את המציאות קצת קשה להם להבין.
אז בינתים הם חיים בדיוק לפי הקונספציה שקרסה בקול רעש גדול לפני שנה וחצי, אבל כנראה עדיין לא הכריזה רשמית על קריסתה, ועדיין לא מילאה את הטפסים הדרושים כדי להכריז עליה כקרוסה.
אז בינתים אנחנו עדיין עושים את כל מה שעשינו. חיים בשלום ובכיף עם העובדה שאנחנו מגדלים בחצר צבא חמוש. אנחנו אפילו מחמשים אותו. מה שעשינו עם החמאס עד שמחת תורה שעברה אנחנו עושים היום עם הצבא הערבי ביו"ש, ושיהיה לנו בהצלחה.
‡ÈÔ ·ÚÂÏÌ ÓÙψÂ˙
האדם המערבי רוצה מאד מאד להאמין שעומד מולנו עם שוחר שלום, ורק כמה מחבלים מבקשים להרוג אותנו. יכול להיות שהוא יודע שזה לא נכון, אבל תורת ההגדרות והאיבחונים שלו לא מכירה את המושג עם עוין. האדם המערבי בדק בבית גנזיו ולא מצא שום הגדרה כזאת. אז הוא לא יכול להבין שעומד מולו קולקטיב לוחם. בפרט שהקולקטיב הזה מעולם לא הכריז על עצמו כלום וגם לא לובש מדים. אז הוא לא קיים.
מה יעשה אדם שגורם שאינו קיים נלחם נגדו? קשה מאד, מביך מאד. כל השדים שאינם קיימים יוצאים מהבקבוק.
וכאן גם יוצאים מהבקבוק כל הנחשים האסורים בהעלאה על הדעת. אנחנו חייבים לכסות את המציאות ולהסתיר אותה מעינינו, כי אחרת מיד תצוף השאלה: האם אתה גזעני? האם אתה חושב שכל ערבי בהכרח נולד רוצח?
וכאן אני נאלץ שוב להשתמש במונח שהאדם המערבי נורא נורא רוצה להאמין שהוא לא קיים. אבל יש מונח כזה: לאום.
כשאני אומר שהלאום הערבי עוין אותנו, לא אמרתי שום דבר על ערבי פלוני או על ערבי אלמוני. כן אמרתי דבר על הלאום הערבי שעוין את הלאום היהודי. האדם המערבי מתעקש לחשוב שאין דבר כזה. אבל יש דבר כזה. כמו שאצלנו כל העם צבא וכל העם הוא חלק מהמאמץ המלחמתי (גם אם נמצא פה ושם מישהו שמתגייס דווקא למלחמה נגד צה"ל ויוצא להשחיר את פני מדינת ישראל בעולם) כך גם אצל העם הערבי. מחבל שיוצא כל יום לרצוח יהודים לא גדל בחלל הריק. אולי הלאום הערבי לא גייס אותו רשמית ולא הכריז עליו רשמית כחייל, אבל ההגדרה הרשמית היא ממש לא חשובה. הלאום עומד מאחוריו.
‰‚ÊÚÔ ‰˘Ó‡ÏÈ
וכאן האדם המערבי לוקה בגזענות מתנשאת. האדם המערבי חושב שאם אמרנו שהלאום הערבי הוא בעל תרבות עם סדר עדיפויות אחר – אמרנו שהלאום הערבי הוא לא תרבותי. כי תרבות יש רק אחת והיא התרבות שלנו. אם נאמר שיש ללאום הערבי תרבות אחרת – אמרנו עליו דבר לא תרבותי. ואת זה אסור להגיד כי זו גזענות. ולכן אנחנו חייבים להניח שגם הערבי הממוצע מתעניין בעיקר ברווחתו של האינדיבידואל, ושגם הערבי הממוצע רואה את עצמו כאינדיבידואל ולא כקולקטיב. ולכן גם המחבל הוא אינדיבידואל ולא חלק מקולקטיב. הלכתם לאיבוד? לא נורא. קשה לחיות בפילוסופיה המערבית.
אז גם אני מרשה לעצמי לרגע להיות מתנשא ולומר שתרבות שמבוססת על רצח ואונס אכזריים היא תרבות רעה. אבל אם נפרק את המחלוקת התרבותית למרכיביה, נמצא שבהחלט יש בתרבות הערבית ערכים חשובים, שהתרבות המערבית נוטה לזלזל בהם, אבל לא בהכרח בצדק ולא בהכרח מפני שהיא טובה יותר. אחד מהם הוא הנטיה של התרבות המערבית לזלזל בערכו של הלאום. או לכל היותר לחשוב שהוא לא נועד אלא כדי לשרת את האינדיבידואל.
אז היום יש מלחמה בין לאום ללאום. ולאום מלאום יאמץ. וכל עוד נמשיך להאמין שאין דבר כזה, אז הישות הבלתי מוגדרת הזאת תמשיך להביא עלינו פוגרומים.
לא למדנו דבר משמחת תורה שעברה. נותרנו באותו תו"ל עצמו. אנחנו לא מזהים את האויב ומפטירים כדאשתקד.
העם כבר למד את הלקח. ועוד איך למד. אבל ראשי המערכת הצבאית נשארו עם אותו תו"ל. מבקשים להשמיד את אותו נחש שהכיש ולא מבינים שהנחש הוא חלק מגוף הרבה יותר גדול. העוורים שתפשו חדק של פיל וחושבים שהוא הפיל, לא רואים את הפיל שבחדק. ■
