חידה א': מה היא המצווה הקלה ביותר שהיא גם המצווה הקשה ביותר?
חידה ב': מה היא המצווה שכשאתה רוצה אתה לא יכול, וכשאתה יכול כבר מאוחר מדי?
פתרון חידה א': מצוות כיבוד הורים. המצווה הקלה ביותר מכיוון שמספיק שבן או בת יכבדו את אביהם ואמם ע"י שיאירו להם פנים, במילה טובה, בשיחת טלפון יומית, בדאגה קלה ובכך כבר קיימנו מצוות עשה מן התורה של 'כבד את אביך ואת אמך', אך מנגד זו מצווה קשה מאוד כי אין לה גבול. חכמים סיפרו לנו על חכמי ישראל שהתאמצו והשתדלו מאוד בכבוד הוריהם ועדיין היה נראה שלא הגיעו לרמת קיום המצווה הנדרשת… לדוגמא: אמו של ר' טרפון ירדה לטייל בתוך חצרה בשבת והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה, פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי, אמרו לה מה עשה לך? וספרה להם, אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע…
פתרון חידה ב': כיבוד אב ואם. מצווה זו נדרשת מאתנו במשך כל חיינו, מיום עמדנו על דעתנו עד יומנו האחרון. הרבה פעמים דווקא בהיותנו צעירים, עסוקים וטרודים בחיינו, למרות שאנו רוצים, איננו מתפנים לכבד את הורינו כראוי, עמל הילדים, עול הפרנסה והרדיפה אחרי שגרת חיי היום יום לא מאפשרות לנו להתפנות למצווה זו ולפעמים אפילו התעניינות בשלומם ובריאותם נשכחים מאתנו. אנחנו לא מספיקים אפילו טלפון אחד, מילה טובה, ביקור קצר. אך כאשר כבר אנו מתבגרים, וקצת יותר פנויים, ילדינו גדלו ופחות לחוץ בעבודה ואנו יכולים, אך כבר מאוחר מדי…
חכמים לימדונו: 'שלושה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו'. מלבד הכרת הטובה כלפי הורינו, הדגישו חכמים שאין זו סתם חובת מוסרית-מצפונית, אלא המכבד הוריו כאילו מכבד את ה'. יש כאן מדרגה עליונה של כבוד שמיים שתלויה בכבוד ההורים.
לפעמים מערבים אותי בסכסוכי הורים ילדים, והרבה פעמים סיבת הסכסוך תמוהה ומוזרה, וככל שחולפים הימים כך מעמיק הפער ואז ממש לפני ערש דווי רוצים לחזור חזרה, רוצים כבר לכבד הורים, אך זה מאוחר, מאוחר מדי…
לאחרונה השתתפתי בהלוויה ובסיום ההספד אמר הבן לנוכחים: 'יש לי בקשה, מי שזכה ועדיין יש לו הורים, אל תוותרו על שיחת טלפון יומית, אל תתקשרו רק לבקש מההורים, תעניקו להם אהבה, חיוך ושמחה, כי כל מה שתעשו להורים שלכם, הילדים שלכם יעשו לכם'.
וכעת לסיפור: בעבר הכרנו אשה ערירית. בערבי ראש השנה השתדלתי להתקשר ולאחל לה 'שנה טובה'. כל פעם שהתקשרתי ולפני שפתחתי את הפה, הגב' פתחה ואמרה: 'שלום גבי', הייתי בהלם, לא היו אז שיחות מזוהות וודאי שלא היו טלפונים ניידים, העזתי ושאלתי: איך את יודעת שזה אני?' והיא ענתה לי בהשלמה מחרידה ומזעזעת: 'מה זאת אומרת, אתה היחידי שמתקשר אלי..'. סיימנו את השיחה ואני, עם לב קרוע, אומר היתכן? אין מי שמתקשר אליה? ומיד אני מודה לה' שיש לי למי להתקשר… ועל כך וודאי אמרו חז"ל: 'אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו, אימתי', אם אין אני מכבד הורי, מי יכבדם? וכשאני מכבדם? כמה אני כבר יכול, ואם לא עכשיו, אימתי? אז קדימה, לטלפון, לרכב, והכל לכבוד ההורים היקרים ולכבוד שמיים. ■
