01
הדור לא נופל רחוק מהתפוח
בשבת פר׳ משפטים לא היה סיפק ביד סופת ׳קורל׳ למנוע ממתפללים רבים לשים נפשם בכפם ולצעוד לתפילות הנכספות ליד כותל קודשנו. למרות הגשמים, הקור והרוחות העזות, המתפללים הוותיקים והמבוגרים הגיעו כדרכם לכותל. מזג האוויר היה עבורם רק אתגר מרתק. עטופים במעילים ובמצנפות השמורים אצלם ליום סגרירי שכזה, הצטופפו במנהרות ובין הקשתות ושפכו את ליבם לפני אבינו שבשמים שיוסיף מלא הטנא הצלחה ללוחמינו, רפואה לפצועינו ודרור לחטופינו. כל התפילות תובלו בתחינה, בשירה ובהודייה לה׳ שבקעו מתוך לב יהודי חם ואוהב, למרות שרחבת הכותל נותרה קפואה ריקה ובוהקת.
תפילות הטומנות בחובן מסירות נפש הן בעלות ערך עצום – בוקעות הן את כל חומות העבים הבצורות ומתעלות הן חיש קל מעל הכותל אל קודש הקודשים ומשם היישר אל גנזי מרומים. אין מחסומים, אין עיכובים, אין ספקות.
ואילו משפחתי ואני, טיפסנו יחד ביום שישי אל פסגת הר הזיתים, כדי לקבל בשמחה את מנהלי רשת ׳נעם-צביה׳, היקרים, לאירוח חם, בשישי שבת של התעלות אמיתית.
שמחנו לארגן את הארוע, ולהתארח במלון יחד עם מנהלי הרשת המובילה, המוסרים נפשם על חינוך בנותינו ובנינו במשך שנים רבות. הצטרפו אלינו היחידים והמיוחדים: משפחת הרב יעקב מדן, שבין דברי התורה המרוממים והדרכת הסיורים המפעימים במשעולי הר הזיתים, סיפרו לנו בפרוטרוט על תהליך השיקום רווי העוז והאמונה של בנם היקר אלישע מדן, גיבור ישראל, הי״ו.
הרב יעקב מדן מכיר את שבילי הר הזיתים כשבילי נהרדעא. בקיאותו הגדולה בתנ״ך ובתלמוד ניכרת לעין כל, והקהל שתה בשקיקה את דבריו, כמו גם את דברי יתר הרבנים.
בפסגת ההר הגבוה ירדו הטמפרטורות לקו האפס, אך בתוך המלון האווירה הייתה חמה והמיסה לבבות.
ראשון הדוברים, שהפליא בדבריו המחזקים, היה הרב איתן איזמן, ממייסדי הרשת, ששכל לפני 23 שנים בתאונת האמר צבאי את בנו היקר צבי איזמן, לוחם סיירת אגוז. לאחרונה שכל הרב איתן גם את רעייתו הצדקת, הרבנית לאה מלכה ע״ה, לאחר ששכלו שניהם את שני נכדיהם, נועם וישי סלוטקי הי״ד. נעם וישי הי״ד, אנשי שם ומופת, גיבורי ישראל, שיצאו יחד ביוזמתם לקיבוצי העוטף כדי להציל חיים.
בין סעודות שבת עשירות לזמירות שבת מחממות לב, שמענו את הרב אלישע אבינר, חבר הנהלת ׳צבי״ה׳, שהתייחס בדבריו בהערצה רבה לחינוך הנוער המופלא שלנו. הנוער היקר שלנו נחשב עד לאחרונה כ׳דור חובבי המסכים׳, אך תוך כדי המלחמה התגלה כדור מבריק למופת, דור מופלא, חדור מסירות נפש וגבורה עילאה.
כידוע, זכיתי בצעירותי לגור במשך שלש שנים בביתו המכונן והמרתק של הרב צבי יהודה. לכן הייתי נרגש עד טלטלה, עת זכיתי עתה לארגן את הארוע בו התארחו מנהלי רשת ׳צביה׳ המחנכת את תלמידיה לאור תורתו הגדולה של הרב צבי יהודה הכהן קוק. כל זאת במרחק של כ-50 מטר מציונו של הרצי״ה, כ-3 שבועות לפני י״ד אדר, יום עלייתו לגנזי מרומים. מ״ג שנים להסתלקותו. בשנה זו ראוי להודות – מ״ג פעמים – מה גדלו מעשיך ה׳.
ינקי פרידמן, מנכ״ל הרשת, הפליא בדבריו והדגיש את הצורך של המחנכים להתעלות לדרגתו של הדור הגדול אותו הם זוכים לחנך ולהאיר. כל כך התרגשתי מהדברים המרוממים עד שהרגשתי לרגע שאני שומע קולות העולים היישר מביתו של הרב צבי יהודה והם עוטפים את כולנו בתקווה עצומה ובאמונה גדולה. הבטתי סביבי וחשתי לפתע, הודות לזיקים שעלו מעיניהם הבורקות של המנהלים, שכנראה לא הייתי היחיד בתחושותיי.
הרב גבי קדוש, חבר הנהלת הרשת ותלמידו של הרב אלישע וישליצקי, ישב לצידי ושח לי כממתיק סוד: ׳כמה אני מאושר להיות חלק מרשת חינוך מופלאה כזו. אני מתמלא אמונה מהמציאות המעודדת, ומגלה שיש המשך גדול לדרכו ההנהגתית של הרב צבי יהודה, ולדרך החינוכית של הרב אלישע וישליצקי שינקה מאורותיהם הגדולים של הראי״ה והרצי״ה והעבירה אותה לדור הצעיר. ׳אי אפשר ללמוד וללמד תורה בדור הזה, לאהוב את העם התורה והארץ בלי לכוון לדרכו של הרצי״ה׳. קבע באזניי נחרצות מו״ר הרב גבי קדוש.
ואם כבר הזכרנו את הרצי״ה, נזכיר שהרצי״ה עודד את תלמידיו להתגייס לצבא. הוא אמר שלימוד תורה ושליחות בצבא הם שני צדדים של אותה מטבע. מטבע האמונה בדרך ה׳ ובשליחותנו לעשות דבריו.
02
לומדים לצערי בדרך הקשה
ניצולת החטופים היקרה, יוכבד ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז, ספדה השבוע לבעלה עודד ליפשיץ הי״ד, שנרצח באכזריות גדולה בשבי חמאס על ידי מחבלים שפלים ורשעים, וגופתו שוחררה תמורת שחרור עשרות מחבלים צמאי דם.
וכך אמרה יוכבד ליפשיץ בהספדה את בעלה: ״חטיפתינו ומותך מערערים אותי. לחמנו יחד כל השנים למען ׳צדק חברתי׳… למען השלום, לצערנו חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני״…
עודד היה עשרות שנים חבר קיבוץ ניר עוז הסמוך מאד לרצועת עזה. עודד, כמו כל חברי קיבוצו, האמין ב׳דו-קיום׳ עם ערביי ארץ ישראל. הוא האמין שגם הם כמונו רוצים בשלום ובדו-קיום בכבוד. הוא האמין שאם רק נחזור לקווי 67 נחיה במזרח תיכון חדש. הוא תמך בהסכמי אוסלו וסבר, כמו חבריו לקיבוץ, כי חורבן גוש קטיף יביא את הגאולה. הוא עזר אקטיבית לתושבי רצועת עזה בכל מאודו.
עודד ליפשיץ הי״ד, נחטף באכזריות ונרצח באכזריות גדולה ע״י מחבלים בני בליעל ואנשי חמס. חבריו הפלשתים עינוהו עד שיצאה נשמתו, כשהוא מוקף בערבים, אותם חשב לידידיו.
אלמנתו, יוכבד ליפשיץ, הוסיפה בהספדה:
״עודד נלחם כל חייו למען הפלשתינאים. הם בגדו בו והורידו אותו שאולה״.
אפשר לסכם את חייו של איש מדהים זה: חי כקיבוצניק ונרצח כמתנחל.
(תודה ל׳מטה יהודי לאומי׳ שסייע לי והביא תובנות וציטוטים מההספד).
03
והיה לאות
ומעניין לעניין באותו עניין – המשכתי לידיעה הבאה: ״זעזוע, מנהל בית ספר ברמת גן החרים תפילין מתלמיד בטענה ש״אסור להניח תפילין בבית ספר״…
ואני שואל: לא למדנו דבר? הרי ראינו גם השבוע כיצד חטופים יקרים שחזרו מהשבי מיהרו להניח תפילין ביוזמתם, באקט של אמונה צרופה, לראשונה בחייהם.
אציין ששר החינוך יואב קיש הגיב מיד בנחרצות והכריז: ׳כל עוד אני מוביל את משרד החינוך, הזכות להניח תפילין בכל בית ספר תישמר!׳. ואולם, לדעתי זה לא מספיק. צריך לפעול מיד ולפטר את המנהל הנבער.
ובסתר ליבי אני מקווה שכל הסיפור הזה של איסור הנחת תפילין בבית ספר הוא טעות סופר. סופר סתם…
שבת שלום, של אהבת ישראל. שבת מבורכת של המשך דרכו של הרצי״ק באהבת הארץ ואהבת התורה. שבת של המשך שחרור החטופים. שבת של המשך חיסול המחבלים. חיסול הגרעין האיראני המאיים על שלום העולם כולו. שבת שלום. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
