אין כמו פורים לשוב ולהתחבר ולהתכנס לתוך עצמנו. עיקר הפורים הוא קריאת המגילה. המילה 'מגילה' רומזת שיש בנו הכח להתגלות מחדש. איך? פשוט שמחים, שותים יין בכדי לעורר את עצמנו להתפשט מכל החיצוניות שעוטפת אותנו, להסיר מעצמנו את האגו החונק של שטף החיים, את משחקי הכוחות שביני לבין עצמי, ביני לבין בן זוגי, ביני לבין חברי ומקום העבודה שלי, פשוט להסתכל במראה ולראות את עצמי במובן העמוק של המילה.
אם באמת גיליתי את עצמי אז מתגלה ש'העצמי' שלי חייב להיות מחובר לאחרים, איני בודד בעולם, עם כל הכבוד לי… אני זקוק לעולם והעולם זקוק לי לכן אני כאן. לכן ישנה מצווה נוספת בפורים, מתנות לאביונים. המצווה הזאת מגלה לנו שהמנוע לשמחה אמתית הוא לשמח אחרים. אדם בודד הוא אדם עצוב, אדם נותן הוא אדם מאושר ושמח.
חג הפורים הוא חג המבטא את המיוחד שבנו, המיוחד שבעם ישראל לגווניו השונים. גזירתו של המן לא פסחה על אף אחד: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים…" ודווקא בעת המשבר הנורא מתגלים כוחות מיוחדים באומה וביחיד, דווקא מתוך המחשכים, מתגלה מרדכי היהודי אשר לא כורע ולא משתחווה, מתוך תקווה ותפילה "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר…" ממקום מיוחד ופנימי מגיע אלינו האור המיוחד של פורים, של סיפור ההצלה והשמחה.
סוד ה' הוא מדוע בכדי להגיע לישועה, וכדי להגיע לקומה חדשה בגאולתנו, צריך לעבור גזירות וקשיים, צער ויגון, אך גאולתנו למרות סתירותיה ונסתריה מתקדמת היא ומתגלה, מתעלה ומתרוממת וכדברי חז"ל שגאולת אסתר דומה לאיילת השחר שהיא מתקדמת תמיד גם אם לפעמים מתכסה היא בהרים ונסתרת מעינינו.
סוד המגילה הוא שבתוך כל נסיבות חיינו יש בעל הבית שהוא מנהיג אותנו ואת העולם כולו. הוא זה שמכוון את המציאות. בדרך כלל לא נראה זאת בצד החיצוני כי התהליך נסתר, אך לאורך המגילה וכך גם בחיינו יש יד עליונה מכוונת. זאת השמחה הגדולה והמיוחדת שבפורים שאנו מגלים את האב הרחמן, היד המלטפת, האור האלוקי שזורח לנו ומציל אותנו מכל צרה ומכל אלה שמבקשים, חלילה, לכלותינו.
מדהים לשמוע את סיפורם של החטופים. איך בחושך החמסי שבמנהרות, איך בתוך כל המצוקה והצרה הצליחו להקשיב לקול הפנימי העמוק שבנשמתם שזעק אמונה, שזעק שמירת שבת, שזעק 'שמע ישראל'. אין זה אלא הקשר העמוק שלהם לעם ישראל, ההקשבה לזעקה המשותפת לשחרורם, ההרגשה שהנה אנו עם אחד ומאוחד. זה עמנו הנפלא, יכולים לחלוק, יכולים להתווכח אך כאשר מגיע רגע האמת, כאשר אין רעשי רקע, כאשר אנו מסוגלים להקשיב לנשמה האלוקית שבתוכנו הכל מתברר ומתבהר.
אסתר המלכה לימדה אותנו סוד זה: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן…" כאשר יש "כנוס" בין כל היהודים, למרות ההבדלים ולמרות הגוונים השונים. פעולת הכנוס מאירה לנו ומנצחת כל קושי וגורמת למצב של "ונהפוך הוא", אשר 'הופך' אותנו ומחזיר אותנו לנורמליות שהיא מצב של "כנוס" ואז אנו זוכים שהכל יתהפך לטובה. 'ליהודים היתה אורה וששון ויקר, כן תהיה לנו'. ■
