במלאת השבוע 30 שנה להסתלקותו של הגרש"ז אויערבך, אשתף בכמה סיפורים ששמעתי עליו לאחרונה, תוך כדי שיחת חולין של יום-יום:
01
סיפר לי אליעזר א': 'למדתי בבחרותי בישיבת קול תורה. אחרי שכבר עזבתי את הישיבה, נאלצתי לעבור ניתוח תוספתן. אבי ניגש לר' שלמה זלמן אויערבך להתייעץ עמו לגבי הניתוח, וע"י איזה רופא לעשותו. אחרי הניתוח, אני מאושפז בשערי צדק ופתאום מופיע ר' שלמה זלמן בחדרי. הוא זכר שאבא שאל אותו לגבי הניתוח, הסיק שכנראה זה אכן נעשה, ואם כן – המשמעות היא שכעת אני מאושפז, ולפי החשבון הזה, אם הוא מגיע לבית החולים לבקר מישהו, ראוי שיברר אם גם אני שם וילך לבקר אותי'.
02
סיפרה לי גב' רבקה ברסלויער: 'עבדתי במזכירות של ישיבת קול תורה. אתן לך דוגמא יום-יומית קטנה ומייצגת, לפשטות הליכותיו של ר' שלמה זלמן. פעם הוא נכנס למשרד ושאל אם מישהו יודע איפה נמצאות הגומיות. מיד כולם רצו להביא לראש הישיבה את מבוקשו, והוא אמר: "לא, לא, אני רק שאלתי איפה יש. לא ביקשתי שיביאו, אני אקח לבד"…'
והוסיפה: 'אבי, הרב דב זאב שטיינהויז, היה משגיח בישבת קול תורה. הוא נפטר במהלך שבת החתן שלקראת חתונת בתי. ניגשנו לר' שלמה זלמן לשאול אם אוכל להשתתף בחתונה שתהיה ביום ראשון. הוא אמר שאת ההלוויה נעשה במוצאי שבת, ואם החתונה תערך במוצאי ראשון כשכבר נכנס הלילה, הרי שעבר יום האבלות מן התורה, ואוכל להשתתף בחתונת בתי. ואכן במוצ"ש באחת אחרי חצות נערכה ההלוויה, ולמחרת קמתי מהשבעה להשתתף בחופה. אנחנו ייקים, נוהגים בדרך כלל לשיר בחופה את הפיוט "מי אדיר" ועוד כמה פיוטים, אבל אף אחד לא חשב אז על מוזיקה ושירים בחופה. ר' שלמה זלמן היה עורך החופה. כשהיה צריך להתחיל הוא שאל: "מה עם 'מי אדיר'?" כלומר: אתם צריכים להתחיל בשירה ובשמחה בדיוק כפי שאתם רגילים לעשות בכל חופה.'
03
סיפר לי אשר ריבלין: 'ידוע שמנהג ירושלים הוא לא לנגן בחתונה בכמה כלי נגינה. כשהבן שלי התחתן, הוא רצה לנהוג כמנהג ירושלים, אבל הכלה ממשפחה לא ירושלמית, שלא מקפידה על כך. הוא חשש מתגובתם, והתייעץ עם ר' שלמה זלמן אם להגיד להם משהו על כך או לא. ר' שלמה זלמן אמר לו: "תגיד שאתה ירושלמי ואתה רוצה לנהוג כמנהג ירושלים. הם יבינו אותך ואין לך מה לחשוש", ואכן כך היה. הם קיבלו את הדברים בלי שום טענה'.
ודווקא על הרקע הזה, אספר שוב מה ששמעתי בעבר מעמנואל מוס מאנטוורפן: 'לקראת חתונתי חשבתי: הלוואי שר' שלמה זלמן יערוך את חופתנו. אבל הרי למדתי רק מעט בקול תורה, לפני שנים, ולא הכרתי אותו אישית, כך שלא ראיתי סיכויים רבים לכך שהוא יסכים לטרוח ולהקדיש לנו מזמנו היקר. החלטתי שאשאל, אין מה להפסיד. להפתעתי ולשמחתנו הוא הסכים מיד. אבל אחר כך עלתה בראשי בעיה שלא נתתי עליה קודם את דעתי. ידעתי שהוא מאד מחמיר במנהג הירושלמי הקדום שלא להביא תזמורת לחתונה בירושלים, זכר לחורבן. החתונה אמורה הייתה להיערך במלון רמדה בעיר, ובוודאי שכל המשתתפים מצפים לתזמורת מלאה שתנגן בחתונה המכובדת. ומנגד: אני מזמין אותו כרב ונוהג שלא כמנהגו? מה עושים? עם מי אוכל להתייעץ? החלטתי להתייעץ עם… ר' שלמה זלמן בעצמו. והוא השיב: 'אני אכן משתדל להחמיר בזה, אבל אתה תעשה כך: שאל את הכלה אם היא מוותרת על תזמורת. אם לא – תזמין תזמורת! אם היא מוותרת, שאל את הוריה. אם חשובה להם תזמורת – תזמין תזמורת! אם הם יוותרו, שאל את הוריך. אם ירצו תזמורת – תזמין. רק אם גם הם יוותרו, אזי אל תזמין תזמורת'. כמובן, כולם וויתרו לכבודו, ובחתונתנו ניגנו רק בכלי אחד…'
04
ומשהו על רוחב דעתו והתרחקותו ממחלוקות: לימודיי בישיבה התיכונית נתיב מאיר היו בברכת ר' שלמה זלמן. הוא טען שבחור צריך ללמוד במקום שהוריו רוצים שילמד בו, במקום שבו הם חושבים שיהיה לו טוב. בשיחה הראשונה שלי עם ראש הישיבה בנתיב מאיר, ר' אריה בינה, עוד לפני שהגעתי לישיבה, הוא אמר לי שכדאי שאשקול ללמוד אצל ר' שלמה זלמן בקול תורה, אחרי שאסיים את נתיב מאיר. הוא סיפר לי על מישהו שעשה מסלול כזה, ואחר כך למד גם רפואה, והצליח הצלחה גדולה בכל העולמות.
בני גל הי"ד למד בישיבת נתיב מאיר ובישיבת הר עציון, ונפל במלחמת יום הכיפורים. הוא הקדים את זמנו ברצותו לתרום כליה כאשר אך נפתחה אפשרות לכך. בסוף הוא נדחה ע"י משרד הבריאות בשל גילו הצעיר, אבל הוא הלך להתייעץ על כך עם הגרש"ז, כנראה בהמלצת רבו הרב דוד פוקס. בספרה "רצוא ושוב" כתבה הסופרת מירה קדר תיאור דמיוני מופלא ומרומז של מפגש ביניהם בעולם של מעלה. כמו כן, כדאי להכיר את הסיפורים יוצאי הדופן על דמותו של הגרש"ז בספר ראיונות עם ר' דוד פוקס בשם "לנטוע שמים" (מכללת הרצוג).
05
פעם סיפרתי לרב מרדכי בן הגרש"ז, רב קהילת אביר יעקב בתל-אביב וראש ישיבת הליכות שלמה, שאני מרבה לספר סיפורים אנושיים על אביו. תיארתי בפניו כיצד דמותו של אביו מאהיבה את התורה גם על הרחוקים ממנה ביותר, ועד כמה הסיפורים עליו פותחים לבבות. הרב מרדכי הגיב בפליאה ואמר בערך כך: 'אבא מעולם לא חשב שיספרו עליו סיפורי מופת, שהרי הוא עבד את ה' בפשטות, עשה מה שיהודי צריך לעשות, ומה הסיפור בזה?' ■
meirdorfman@gmail.com
