01
ט״ו באב בהר הזיתים
אין כמו לחגוג שבת ט״ו באב בהר הזיתים. החג השמח הזה, חג הנחמה, הוא חג האהבה ההדדית בין כנסת ישראל לבורא עולם.
הרב דוד דודקביץ׳ שהוביל השבוע את שבת ט״ו באב של ׳קרן אביה׳, בהר הזיתים, דרש לפנינו בענייני היום. כלומר בהפטרת שבת נחמו האומרת ״דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתיה״. הרב דודקביץ אמר שכשם שעברנו יסורים כפליים במלחמה הזו ובדור הזה, וכשם שהתענינו פעמיים בחורבן המקדש, בייסורי הגלות ובהרס גוש קטיף… כך נשמח בקרוב כפליים, שהרי – ׳נחמו נחמו עמי׳ – היא הבטחה כפולה לנחמה כפולה.
עוד הסביר הרב דודקביץ שהקב״ה מבקש לנחם את בניו האהובים ובאותה נשימה מבקש מעמו נחמו גם אותי.
הצורך המיידי בנחמה כפולה, בא בעקבות הייסורים הכפולים שעברנו בדורות הקודמים ובדור האחרון. כל אחד מאיתנו חש, גם בימים אלו, את ההזדהות האישית עם סבלם של משפחות הלוחמים, גיבורי ישראל, שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ. בשבתות בהר הזיתים אנו זוכים לחזק, ולו במעט, את המשפחות של הגיבורים, של הפצועים וגם של החטופים היקרים. אבל מובטח להם ולנו שכשם שסבלנו יחד כפליים גם ננוחם מאת ה׳ בכפל כפליים.
02
רוח הגבורה
יעקב הרשקוביץ, אביו של יוסי הרשקוביץ, הי״ד, עמד מול למעלה מ-220 אורחים בהר הזיתים, ביניהם משפחות שכולות רבות ופצועי צה״ל ותוך כדי שהוא מספר על דמותו החינוכית האמיצה והמופלאה של בנם יוסי, הוא גילה לפתע את ליבו: ״כשאני עומד לפניכם ומספר על גבורתו של יוסי אני חש בכל מאודי שיוסי ממשיך לחיות, ממשיך לחיות בתוכנו. ממשיך לחיות בלב כל אחד מאיתנו״ עין לא נותרה יבשה. וזו לא מליצה!
03
לשאוף אל הקודש
בהר הזיתים יכול כל יהודי לפגוש את קדושת הר הבית בשלמות. במבט אחד אתה רואה את ירושלים גדלה וצומחת, המראה משכר. אתה מביט בהר הבית המצפה בכל רגע לגאולה הקרובה. אתה שואף מלוא הריאות את רוח הקודש. התפילות נישאות מהר הזיתים מרחק נגיעה אל מקום קודש הקודשים. כאן אין מחיצות ואין עיכובים. ידוע ומפורסם בדברי חז״ל ששכינה לא זזה לעולם מקודש הקודשים. חז״ל מציינים ש׳שכינה תמיד במערב׳, כפי שקודש הקודשים ואבן השתייה נקבעו על ידי בורא שמים וארץ, לעולמים, במערב מקום המקדש.
עוד בטרם נכנסה השבת שמענו סקירה ביטחונית מדהימה ומחזקת, מאיש משרד הביטחון (לשעבר), איתי מדינה, שבשיחתו המרתקת נתן סקירה על הישגי המדינה במלחמה באיראנים, תוך שהוא משבח ללא סייג, את פעולות חיל האוויר הישראלי ואת פעולות לוחמי צה״ל והמוסד במלחמת ׳עם כלביא׳ באיראן. לדעתו, ישראל צימצמה מאד, בחיסוליה המדויקים להפליא, את יכולות הגרעין האיראני, תוך סיכול היכולת שלהם להפיק פצצה גרעינית בשנים הקרובות. איתי מדינה הוסיף, שכאשר ארה״ב נכנסה באופן אקטיבי למלחמה, התרחש מהפך אסטרטגי, שהופך אותה לצמיתות לשותף שיקח אחריות אקטיבית על כך שהאויב הפרסי לא יוכל לבנות נשק אטומי, המסכן את העולם.
אלידע בר שאול, חוקר ארץ ישראל, נתן לנו פרספקטיבה היסטורית ועכשווית, על שלל גדולי האומה וענקי התורה הטמונים בהר הזיתים – מלוחמי המחתרות, מאיר פיינשטין איש אצ״ל, ומשה בראזני איש לח״י, שמסרו נפשם ופוצצו עצמם ברימונים כדי שלא יתנו לבריטים הרשעים לבא על סיפוקם שבחילול השם, עת יעשו מעשה נבזי של ׳להרוג עוד יהודים׳. מנחם בגין, איש האצ״ל, ישראל אלדד, איש הלח״י, המשורר אורי צבי גרינברג, ר' אליעזר שפר איש הרובע היהודי, הסופר האגדי, חתן פרס נובל, ש״י עגנון, אליעזר בן יהודה, רבי שמואל סלנט, האדר״ת – חותנו של הראי״ה, גיבורים – לוחמי צה״ל, צדיקי עליון – גדולי החסידות, גדולי ההנהגה היהודית והתורנית, סופרים, משוררים, פוסקים, ראשי מדינה, שרים, קדושי גוש קטיף ועוד.
הסיור עם אלידע בר שאול בהר הזיתים הוא מפגש חובה מרתק עם ההיסטוריה של עם ישראל במשך אלפי שנים. הסיור מתחיל במערת חגי, זכריה ומלאכי, אחרוני הנביאים בישראל, דרך ציונו של הגאון, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, המקובל הענק, הרב אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש״ט… הרש״ש, גדול המקובלים שבדורות האחרונים, רבי מנחם מנדל משקלוב – מתלמידי הגר״א שעלו לישראל, ועד הרב הראשי הרב שלמה גורן, הרב הנזיר, הרא״ה קוק ובנו הרצי״ק ועוד ועוד.
שיעורים רבים שמענו בשבת נחמו בהר הזיתים, נעימים ומרתקים, מפי הרב דוד דודקביץ׳, רב היישוב וראש ישיבת ׳רועה ישראל׳ ביצהר, הרב מאיר גולדוויכט, איש ירושלים, ראש ׳ישיבה יוניברסיטי׳ ואיתם – איש כוחות הביטחון, סא״ל הרב הראל קצין. מפיהם למדנו על גדולתו של ט״ו באב ומבשר לנו את המעבר המבטיח משלוש שבתות של פורענות לשבע שבתות דנחמתא, המכינות אותנו לימים הנוראים ולימי בניין המקדש הקרבים.
משפחת נחושתן, עמיקם וילדיו המתוקים, מלווים בבעל הניגונים, ר׳ יחיאל שוסהיים, הנעימו את כל ריגעי השבת בזמירות ובתפילות מרגשות.
ההורים הגיבורים של אלקנה ויזל הי״ד ויוסי הרשקוביץ הי״ד, לוחמים אמיצים שמסרו נפשם על משמר העם והארץ, סיפרו את סיפורם המופלא של הלוחמים המסורים, אנשי האמת והחסד, וריגשו את הקהל הגדול עד דמעות.
04
הניצחון שלנו על אדום יבוא בעת דריכת כף רגל יהודית בהר הזיתים
בשבת חזון בהר הזיתים ניגשו אלי אורחים יקרים כמו הבן של פרופ׳ רזין, שהיה הרופא של הרב צבי יהודה, וגם מר לוי, והראו לי בהתרגשות את ההבטחה המופלאה המופיעה בחומש, בדיוק באותם פסוקים שקראנו באותה שבת. החידוש היה מלהיב ולכן אני חייב לשתף אתכם בדבר הפלא שמתקיים לעינינו ממש: בפרשת דברים, (פרק ב׳ פסוק ה׳), ה׳ מזהיר את בני ישראל: ׳אל תתגרו בם׳, כלומר אל תתגרו בבני אדום, ׳כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל… כי ירושה לעשו נתתי, את הר שעיר׳… רש״י מפרש את הפסוק הקשה הזה בדרך פלא: ׳עד מדרך כף רגל – כלומר, אפילו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות…׳ ורש״י מוסיף: ׳ומדרש אגדה – עד שיבוא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים, שנאמר: (זכריה יד׳, ד׳), ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים…׳.
לפי רש״י, שמסתמך על דברי המדרשים ועל דברי הנביא זכריה, הגאולה תבוא רק בשעה שתתקיים ׳דריסת כף רגל על הר הזיתים׳, כף רגל של יהודים, שבעקבותיה יבואו עקבות רגלי מבשר. רגלי מבשר נשמעים כבר עכשיו, כמו שמובטח לנו מאת ה׳: ׳על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך, מבשרת ירושלים׳.
ההר הגבוה, הצופה אל מקום המקדש הוא הוא הר הזיתים. לפי הבטחתו של רש״י, שחי לפני כמעט 1000 שנה, כל יהודי שעולה להר הזיתים וכל משפחה שמתיישבת על הר הזיתים, מזרזים את הגאולה. שהרי מוכח מדברי המדרש ומדברי הנביא זכריה, שמדרך כף רגל יהודית על הר המשחה נותנת עוצמה ותנופה להתגלות משיח בן דוד.
והפסוק מעצים בהמשך את ההבטחה האלוקית לעם ישראל – ׳כי ה׳ אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך׳.
ואל תגידו שלא אמרתי לכם…
05
״הם יותר גרועים מחילונים״
– מבוסס על דברים שכתב ישראל דיסקינד, מילואימניק חרדי
זה היה הבוקר הראשון שלי בטירונות. עמדנו בשלשות מול המפקד דניאל, תחת שמש קייצית יוקדת.
פתאום קלטתי אותו עומד, בשורה מאחורי. חייל עם פיאות בלונדיניות שמבצבצות מתחת לכובע החאקי הצבאי. בכל רגע פנוי הוא שלף את גמרת הכיס, מגניב עוד שורה מהגמרא. ״היי אחי, נעים מאוד, ישראל דיסקינד.״ ״צבי״, הוא השיב עם חיוך מלא שיניים צחורות. ״מאיפה אתה?״ ״מדולב״. ״מה זה דולב? לא מכיר. איפה למדת?״ שאלתי בציפיה לשם של ישיבה חסידית… ״למדתי במצפה יריחו״. ״מה? אתה מזרוחניק?״ שאלתי כמו טיפש. ״לא יודע מה זה מזרוחניק, אני דתי לאומי״. הוא חייך. ואז שאלתי שאלה עוד יותר טיפשית: ״גם אתם לומדים גמרא? אמרו לי שאתם לומדים רק תנ״ך״. צבי הביט בי כמו שמביטים בילד שגילה שהעולם עגול. – ״ברור!״ כמי שגדל בסביבה חרדית, תמיד היו לי סטיגמות על המזרוחניקים האלה. אבל כבחור חרדי, המפגש הזה פשוט טרף לי את כל הקלפים. כל מה שחשבתי שאני יודע על הדתיים הלאומיים התפרק לי, ומאז פעם אחר פעם למדתי כמה טעיתי. בשבוע האחרון שמעתי מישהו שאומר על הדתיים הלאומיים שהם ״גרועים יותר מהחילוניים״ ושהם ״מוסיפים שמן למדורת השנאה נגדנו״.
על מי בדיוק האיש החרדי מדבר? על הלוחם שלומד סוגיא בגמרא בהמתנה למסדר? ועל עוד מאות כמותו שפגשתי בצבא ואחרי הצבא? על יהודים יקרים, אנשי חסד, לוחמים, שמתפללים ולומדים תורה בדיוק כמו החרדים ואולי יותר? רק שהם לומדים במבטא מעט שונה מהחרדים… תלמידי החכמים הלאומיים משלבים ספרא וסייפא באופן שהיה רק בחלומם של מיליוני יהודים במשך אלפיים שנה.
אני מציע לכל חרדי הגון להציץ אל בתי המדרש הלאומיים. קול הלימוד המתוק ידמה לך כעמידה מחוץ להיכל ׳אוהל קדושים׳ הפונוביז׳אי! וכשתיכנס פנימה תתקבל, ללא ספק, במאור פנים ובחיבוק חם. תגלה מיד שהצעירים שיושבים ולומדים שם בכזו מתיקות, מתמידים יומם וליל בגמרא, בהלכה ובלימוד אמונה, תוך שחלקם עוטים מדי זית וכומתות בשלל צבעים.
הדברים הנוראיים שנשמעו השבוע כנגד הכיפות הסרוגות, יכולים להיאמר רק על ידי מי שכף רגלו לא דרכה באף לוויה של לוחם דתי לאומי, בשנה וחצי האחרונות. כי, כשאנחנו נוכחים בלוויות של דמויות מלאות גבורה והוד כמו למשל הרב אבי גולדברג, יוסי הרשקוביץ, סעדיה דרעי, יהונתן לובר, מעוז מורל, איתן רוזנצווייג, ועוד מאות חיילים חובשי כיפות סרוגות, תלמידי חכמים מהמובחרים שבחבורה – אנחנו רואים שם משפחות שלמות שעומדות בעוז ובדמעה תוך שהן נאחזות בכוח של תורה ובאמונתם הגדולה, כדי לא להתפרק וכדי לא להתמוטט. אתה פוגש לרגע את המציאות הנוראה ואת המשמעות של כל ״הותר לפרסום״!
׳הותר לפרסום׳ זה טלפון שלא יצלצל יותר. מפתח שלא יסתובב בחור המנעול. מקום ריק ליד שולחן השבת, ויתומה קטנה, יפה ותמה שעומדת ושואלת: ״למה הכסא של אבא ריק?״ זה השם של הגיבור, ברשימת אנשי הקשר בטלפון, שאין אומץ למחוק. זה נשים צעירות שבאותו רגע של ׳הותר לפרסום׳ הן הפכו לאלמנות צעירות, בגיל 25, עם שני תינוקות וחלל ענק בלב.
אתה יודע מה זה הכאב הזה, של לעמוד ביום רביעי בלוויה של יהונתן לובר הי״ד, לשוחח עם הסמ״פ שלך, סרן הראל שרביט, ויומיים אחר כך, בערב שבת, להוריד גם את גופתו של סרן הראל שרביט, גיבור ישראל, הי״ד, לקבורה, בדיוק באותה חלקה, בהר הרצל!!! תבין, ידידי החרדי, מה שהחיילים הדתיים לאומיים עושים כאן – זו הגנה על נשים יהודיות שחלילה לא יירצחו באכזריות לאחר התעללות קשה, כפי שעשו המחבלים הארורים בקיבוצים בשמחת תורה. להגן על יהודים שלא יישרפו חיים. להגן על ילדים קטנים שלא ייחטפו מתוך מיטותיהם. זו תמצית היהדות.
זה מה שמשה רבנו עשה כשסיכן עצמו שעה שהרג את המצרי שהיכה את העברי. זה מה שעשה דוד המלך כשהרג את גוליית. וזה מה שעשה יהודה המכבי כשהתקומם נגד היוונים.
הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור שאוהב תורה ומעריך תלמידי חכמים לא פחות מכל אחד אחר, והם בוודאי לא מבקשים לסגור, חו״ח, או לפגוע בישיבה חרדית כל שהיא.
מה שהם טוענים פשוט ביותר: אתם לא רוצים לשרת ביחידות הצבאיות איתנו? אתם חוששים מהשפעה רוחנית שלילית?
אז קחו כמשל את יחידת החשמונאים, בנו יחידות בדמותכם, תמצאו פתרון, אבל אל תשאירו אותנו לבד תחת האלונקה.
מאז אברהם אבינו לא הייתה השקעה כה נפלאה בלומדי התורה. מעולם לא היו ישיבות גדולות ולימוד תורה גדול ורחב כל כך.
כל זה מתרחש ב״ה ומתגבר מיום ליום, בזכות המדינה הציונית ובזכות הלוחמים שמגינים עליה.
כשאבא מדולב שואל ״למה הבן שלי צריך לשרת שלוש שנים ואחר כך לצאת למילואים עד גיל 40, בזמן שלא רחוק מכאן, ילד במודיעין עילית לא מוכן אפילו לכתוב מכתב חיזוק ללוחמי צה״ל בחזית?״
כשאם צעירה אומרת ״הבעל שלי היה במילואים רצופים כעשרה חודשים, איך אני מסבירה לילדים שכה התגעגעו אליו שהוא חוזר מחר אבל בארון?״
כשמישהו אומר ״למה העסק שלי קורס בזמן שאני במילואים?״ זה לא שנאה ליהדות. זה זעקת כאב שטרם קיבלה מענה ואפילו לא חיבוק מהציבור החרדי. הציבור הדתי לאומי אינו שונא תורה. הוא אוהב אותה ונלחם למענה. והוא משלם על זה מחיר שלא כל אחד מוכן לשלם.
אני מכיר היטב את העולם החרדי, מבין את החששות הגדולות, מכיר את הדילמות ואת הספקות לגבי הצבא. אבל הדברים הקשים והביקורת על הציבור הסרוג, שנשמעו מגורמים בציבור החרדי בשבועות האחרונים, מתעלמים מהמציאות הכואבת.
החרדים מתעלמים מההקרבה ומהמסירות של הלוחמים שבע״ה, מגינים עליהם יום ולילה, נושאים בנטל הבטחוני תוך שהם סופגים שוב ושוב יריקה.
בואו נשלב ידיים. נחזק איש את רעהו ונחשוב יחד כיצד מוצאים פתרונות לחששות ולדעות הקדומות. משני הצדדים. יהודים אחים אנחנו.
06
עשרת הדיברות של ׳רעב בעזה׳ – שלא היה ולא נברא
על פי דברים שכתב יואבי רבינוביץ׳
א. התקשורת בארץ ובעולם מנהלת קמפיין שקרי נגד מדינת ישראל תחת הכותרת ״רעב בעזה״, ו״ילדים מתים מרעב בעזה״. הקמפיין הזה מופץ ע״י רוצחי חמאס בכל אמצעי התקשורת בעולם. חמאס חי על יח״ץ ועל שקרים.
ב. התמונות שאנחנו רואים מעזה מעידות על שפע בלתי מתקבל על הדעת. עובדה זו קיבלה חיזוק ע״י מחקר מדעי שנערך ע״י פרופ׳ אורבך, שמוכיח שלא רק שאין רעב בעזה, יש בה אוכל בשפע שרובו מחולק בחינם. השבוע סיפר לי איש שב״כ, שמחיר קילו קמח שעמד בעזה על 200 ש״ח, ירד לאחרונה אל מתחת ל-20 ש״ח לקילו.
ג. ברחבי העולם מפרסמים צילומים של ילד עזתי ללא רוח חיים, בטענה שכביכול הוא מת מרעב. בתמונה ליד הילד ניצבת אמו עם מפלי שומן אדירים. האם האם אכלה את כל המזון של המשפחה עד שבנה מת מרעב?
ד. הקמפיין השקרי של חמאס מקבל תאוצה אדירה ע״י הדהוד של התקשורת בישראל. במשך השנים, נוצרה בציבור תדמית מעוותת, כאילו כל מה שאומרים ברשת ״כאן 11״, בחדשות ובתוכניות הפולטיות, זו אמת צרופה… לצערי, כל כלי התקשורת בעולם מצטטים כראיה ל׳רעב בעזה׳ את הידיעות שמהודהדות בשיקריות בתקשורת הישראלית.
ה. מדוע אנשי ערוץ 11, 13, 12 וגל״צ מפיצים את התעמולה של חמאס בעולם כולו? התרגלנו כבר שעיתון ׳הארץ׳ מפיץ תעמולה אנטישמית שקרית, אבל ערוץ 12 המרכזי, וגרוע יותר – הרדיו של החיילים – מדווח ומעצים את עלילת הדם זו.
ו. גורמים ישראליים שמעלילים עלילות דם על מדינתם בשעת מלחמה, מנהלים קמפיין שקרי, שאינו נובע מדאגה לחטופים או מדאגה לזכויות אדם, אלא מרצון לפגוע במדינה היהודית הנאבקת על קיומה. כך מענישה התקשורת בישראל את רוב אזרחי ישראל שמסרבים להצביע למפלגות השמאל.
ז. רשת ה-BBC באנגליה מדווחת כאילו 14,000 ילדים עומדים למות בעזה מרעב קשה, תוך 24-48 שעות. הרשת המרושעת מסתמכת על ידיעות שקריות של החמאס, שמקבל חיזוק ותגבורת מאמצעי התקשורת בישראל.
ח. השמאל והתקשורת בישראל מעדיפים כנראה לחזק מחבלים באירגון המרצחים חמאס, על-פני חיזוק אזרחי ישראל.
ט. אני שואל פעם נוספת: מדוע עלינו לממן את גלי צה״ל שמפיץ ידיעות כזב ושקר על מדינת ישראל ועל הנהגת צה״ל ועוד מעז לקרוא לעצמו ״הרדיו של החיילים״?
י. השמאל רוצה לשרוף את המועדון… רק כי הוא לא בשלטון עכשיו. השמאל מעדיף לסכן מדינה שלמה רק כדי לחזור לשלטון. לשמחתי, צצים לא מעט אנשי שמאל ששינו את תפיסתם ומתוך בריאות נפשית עברו למחנה הלאומי. אני תפילה שהמגמה הזו תתחזק בזמן הקרוב. ואולי, בע״ה, תמשיך המגמה החיובית הזו גם בזמן הרחוק.
שבת שלום של המשך הלחימה עד למיגור אויבנו ושחרור החטופים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
