01
יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש. אבל הוא גם זמן טוב לחשבון ההודאות.
עם כל הקושי והצער, כל השנה הזאת הייתה מלאת ניסים. שנת גאולה וישועה: המלחמה מול לבנון וחיסול נסראללה, המלחמה מול איראן, המלחמה בעזה ובתימן, כל אלה היו עם הרבה חסד, עם אבדות פחותות בהרבה ממה שחששנו, ועם חיסול משמעותי של האיומים האלה.
מרגע ששבנו לארץ ישראל והתחלנו את מסע הגאולה, שאחד מסימניו הוא קיבוץ הגלויות,ראינו ניסים גלויים. ממלחמת השחרור, דרך מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, ועד ימינו אלה.
אבל קובעי נורמות הקהל החליטו שלראות את הטוב זה לא 'קול'. צריך להסתכל רק על השחור.
מאז ועד היום, בעיתונות רואים בעיקר שחורות. מתעלמים בכח מכל הטוב שמול עינינו, ומתעקשים לספר כמה רע יש וכמה עוד רע מחכה לנו.
לאט לאט זה מחלחל, ואנחנו מפסידים לפעמים את גודל הרגע, וחבל.
הלוואי שנצליח לשמוח בכל הטוב שיש באותה רמת רגש שבה העיתונאים חוגגים את הצער.
02
אמרו חכמים שבדרך שאדם הולך בה מוליכים אותו. ויורשה לי להוסיף שבדרך שבה הוא הולך – בה מודדים אותו.
רבי זושא מאניפולי אמר: "אם יאמרו לי בעולם האמת: זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? ממה אני כן מתיירא – כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא?".
אדם שבחר בדרך חסידית, יתקבל אצל הקב"ה בספר החסידים, ויצטרך להתנהג לפי אמות המידה החסידית. אדם שבחר בדרך למדנית, יתקבל בספר הלמדנים, ואדם שבחר בדרך גאולתית, יתקבל בספר אנשי הגאולה. וכך בכל דרך ודרך.
עם ישראל הוא של שנים עשר השבטים, ולא צריכים להיות אחידים, לכל אחד יש תפקיד משלו בבניין גאולת ישראל.
לכן יותר חשוב להיות ישרי דרך מאשר להתווכח עם אחרים מה הדרך הנכונה. כל עוד זאת דרך של עבודת ה' בעולם, היא ראויה.
ימלא כל אדם את תפקידו, אבל ימלא אותו בשמחה ובעין טובה. יראה כל אחד את הטוב בעולם, כי יש כל כך הרבה טוב, ואנחנו רוצים שיראו אותנו בטוב שלנו.
03
בשבועיים האחרונים פנו אליי מורים מכל הארץ בשאלה האם גם למורים, כמו לשוטרים, איתמר יכול להקים שכונה בחבל עזה, כי גם הם רוצים לגור במקום האהוב והיפה הזה. כמה אמרו אפילו שהם מתגייסים למשטרה ברגע שמתחיל הפרוייקט.
מי שבורח מבשורת הגאולה בורח מעזה. היא מסמלת את הדבקות בארץ, ואת כל הדברים שרואי השחורות מהפרק הקודם מנסים לשכוח.
מי שאוהב את ארץ ישראל ירצה לשוב אל כל חבליה.
אבל גם מי שמנסה לברוח מארץ ישראל צריך לזכור שאם הוא חפץ חיים כדאי שידע שאין שום דבר שמרתיע את האויב שלנו חוץ מלקיחת קרקע והתיישבות יהודית. אצל האויב חיי אדם לא שוים הרבה ולא נחשבים הרבה, מבחינתם שימותו כמה שימותו. הם סופרים נצחון והפסד לפי אדמה. חפשו את ימי האבל השנתיים שלהם ביומן ותראו שיש להם שניים: "הנכבה" ו"הנכסה"- יום העצמאות ויום ירושלים. לשום מלחמה אחרת אין כמעט זכר, אבל במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים שחררנו חבלי מולדת- וזה הדבר היחיד שנחשב מבחינתם כנצחון שלנו והפסד שלהם.
לנו עזה. ומעל הצורך הפשוט לא למות, מומלץ לבנות את קומת ההתיישבות ובניית החיים בחבל היפה הזה ובכל ארץ ישראל השלימה. יצאתי משיחית? נו נו, יש לאן לשאוף. ■