אברהם אבינו, ראש המאמינים, אשר הגיע לאמונה באלוקים מעצמו, הגיע למסקנה שיש בורא לעולם, 'אפשר תאמר בירה זו ללא מנהיג?' אברהם אבינו שואל סדרת שאלות על החלטת הקב"ה למחות את סדום. אולי יש חמישים צדיקים? אולי יש ארבעים וחמשה? אולי ואולי… נראה כאילו הקב"ה המתין, חלילה, לאברהם אבינו בכדי שיגלה לו כמה צדיקים יש בסדום בכדי להצילה?
גם לאחר הבטחת ארץ ישראל לאברהם אבינו ולזרעו, שואל אברהם אבינו שאלה שנראית לכאורה כמערערת, חלילה, את ההבטחה האלוקית, מבקש אברהם אבינו: 'במה אדע כי אירשנה', האם הקב"ה צריך להמציא לאברהם ערבויות על הבטחתו את הארץ? מדוע זקוק אברהם אבינו להוכחה להבטחת הארץ? וכי אדם מאמין כאברהם אבינו זקוק לראייה מאלוקים שיעמוד בדיבורו ויתן את ארץ ישראל לאברהם אבינו ולזרעו?
כאן מתעוררת הסוגיה האמונית. מה מקומן של שאלות כלפי הנהגת ה' בעולם? האם אנו מצווים על אמונה תמימה, בלי שאלת שאלות, וצריכים להאמין ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' [כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה]? תפיסה זו נובעת מהאמונה שודאי הנהגת ה' את העולם היא טובה ומושלמת ואם בכל זאת יש דברים שנראים לנו חסרים, קשים ולא מובנים הדורשים הסבר, אז מן הסתם החסרון הוא בכוח אמונתנו התמימה.
אך ישנה תפיסה הסוברת שדווקא השאלות על ההנהגה האלוקית יוצרות אצל האדם את האפשרות להעמיק את יסודות אמונתו בה' ולהגדיל את בטחונו בה'. השאלות נועדו לעורר את הכח המאמין, לפתח כוחות של אמונה שהאדם לא היה מודע לקיומם אצלו. ויותר מכך מסבב הסיבות, הקב"ה, חושף את האדם למצבים מורכבים בכדי שישאל את השאלות וזאת בכדי שאמונתו תעלה קומה, בכדי שאמונתו תתחשל ותעמוד מול מצבים קשים ומורכבים. וכך אברהם אבינו נפגש עם שאלות והוא שואל, לא לערער על הנהגת ה' אלא להגביר אצלו את כח האמונה.
נכון הדבר באמונת הפרט ואמונת הכלל, בדור של גאולה כאשר האומה נפגשת עם קשיים ואתגרים גדולים ובמיוחד בעת מלחמה, נחשפים בנו, שאלות ודווקא בגללם מתגלים ונחשפים כוחות מיוחדים של אמונה, בטחון בה' והרבה טוב שיוצא ממצבים אלו. ולוואי ונזכה! ■












