יש משהו מאד עמוק ומשמעותי ברגע שבו אדם עוצר ומודה בפני עצמו: "אני לא באמת יודע מה אני רוצה". זה קורה לי שוב ושוב בשיחות עם אנשים – בין אם הם מגיעים בגלל מצוקה, שיעור, ליווי אישי כמנטור או פשוט מתוך רצון להתקרב לעצמם. כמעט תמיד מתברר שהם פשוט לא הגדירו לעצמם מה הם רוצים.
אנשים יודעים מצוין מה מכאיב להם, מה מעיק, מה לא מתאים להם. אבל כששואלים אותם מה הרצון האמיתי שלהם – הם משתתקים.
ואני מאמין באמונה שלמה: כשאדם יודע את רצונו — הרצון מתגשם.
זה לא קסם. זו הלכה של הנשמה.
ואם כך, השאלה הגדולה היא: איך מגלים את הרצון האמיתי שלנו?
1. הרצון האמיתי מתחיל בשקט
רצון אמיתי הוא לא רעיון שכלי, לא החלטה לוגית ולא תגובה לסביבה. הוא קול. והוא תמיד מופיע כששקט. בתוך הרעשים של החיים – השוואות, פחדים, נורמות, ביקורת – הוא נעלם.
לכן, הצעד הראשון הוא יצירת רגעים קטנים של עצירה. שתי דקות, לא יותר. ושם לשאול: "אם לרגע הייתי מוריד את כל הפחדים – מה הייתי רוצה באמת?"
זו שאלה ששורפת מסכות. פתאום, בתוך השקט, עולה תשובה. לפעמים היא מבהילה כי היא דורשת שינוי. לפעמים היא מעוררת התרגשות. אבל היא תמיד ברורה. כי הרצון האמיתי תמיד ידע לדבר, רק אנחנו היינו עסוקים מדי מכדי לשמוע.
2. רצון אמיתי נותן תחושת התרחבות, ולא כיווץ
יש בגוף שלנו מערכת ניווט מדויקת יותר מכל ספר פסיכולוגיה. כשאדם חושב על צעד בחיים – הגוף מגיב לפני המחשבה: כיווץ: פחד, ציפייה, אשמה, הרגל ישן. התרחבות: אמת פנימית. רצון. חיים.
אני זוכר פגישה עם אדם מוכר מאוד, סלב ידוע בתחומו. הוא רצה שנעמיק את הקשר, אפשר לומר שבפגישה הוא ממש ביקש שנהיה חברים. זה נשמע טוב ומאוד מחמיא – אבל משהו בי התכווץ. לא היה לי הסבר. לא היתה סיבה. רק תחושה ברורה בגוף. לימים התבררה פרשה שחורה ונוראית שנחשפה סביבו, והוא איבד את כל עולמו.
אני לא יודע להסביר מה בדיוק הפריע לי באותו רגע – אבל היום ברור לי: משהו בתוכי ידע. הגוף שלי הרגיש וידע. הרצון האמיתי תמיד יוצר התרחבות. אם אנחנו מרגישים כיווץ, כנראה שלא מדובר ברצון אמיתי ואותנטי.
3.
השראה היא רמז לרצון.
קנאה היא מסך שמסתיר אותו
יש דרך פשוטה לגלות רצון: לבדוק מי מעורר בי השראה.
השראה היא לא קנאה. קנאה אומרת: "למה לו יש ולי לא?". השראה אומרת: "גם אני יכול. גם לי זה שייך".
כשמישהו מעורר בי השראה בגלל השקט שלו, החופש שלו, המשפחה שלו, המשמעות שהוא יוצר, האור שהוא מפיץ — ההשראה הזאת היא כמו פנס שמכוון החוצה, אבל בעצם מאיר פנימה. היא מספרת לי משהו על מי שאני רוצה להיות.
לכן כדאי לשאול מי האדם שמעורר בי השראה אמיתית. שם נמצא חוט הזהב שמוביל לרצון.
4.
רצון אמיתי לא מצריך הצדקה
רצון אותנטי הוא הפשוט ביותר בעולם: "אני רוצה כי אני רוצה". לא כי זה רציונלי. לא כי זה יתקבל טוב. לא כי זה מה ש"צריך לעשות".
כשהייתי מג"ד במילואים, ישבנו יום אחד לישיבת מטה. כשסיימנו את הישיבה, המ"פ והסמ"פ של אחת הפלוגות נשארו להכין את תוכנית המעצרים שלהם לאותו הלילה. המ"פ, בחור דתי, שגר ביהודה ושומרון עקץ את הסמ"פ הקיבוצניק שלו מקיבוץ של השומר הצעיר: "אני פה בגלל אמונה, דת, והדעה הפוליטית שלי. למה אתה פה?"
הסמ"פ חייך וענה בפשטות מרטיטה: "אני לא צריך תרוצים".
רגע קטן, אבל מלא אמת. כך נשמע רצון שמגיע מבפנים ולא מבחוץ.
5.
יש רצון שנולד מפצע —
ויש רצון שנולד מטוב
לפעמים אדם בטוח שהוא יודע מה הוא רוצה, אבל הרצון הזה נובע מפצע ישן: להוכיח, לרצות, לנקום, להראות שהוא שווה.
ואני יודע את זה מקרוב.
בשנת 1999 התקבלתי לקורס יוקרתי ומסווג באחת מזרועות הבטחון. שמחתי. חשבתי שאני מגשים חלום. אבל בפנים הייתה אמת עצובה: רציתי להראות לחברי הילדות שאני מוצלח. לא רציתי את התפקיד, רציתי את ההוכחה.
הקורס היה קשה. התקדמתי בו, אבל עמוק בפנים ידעתי שאני לא שייך, לא מבחינת האגרסיביות שהוא דרש ולא מבחינת הכושר הקרבי, אני באמת לא אוהב לרוץ. במבחן המסכם האקדח נפל לי והודחתי מהקורס.
אז חיפשתי אשמים. היום אני יודע: בורא עולם משך אותי החוצה מתפקיד שלא היה קשור לנשמה שלי.
לעומת זאת, יש רצון שנולד מטוב. אני נזכר באבי ז"ל, אדם ענק של חסד ושפע, שהיה ניצול שואה, עומד בחופה שלי ואומר לאמי:
"יפה, אמרתי לך שצריך יותר מעשרה ילדים – הנה העשירי עוזב את הבית".
הוא לא הביא עשרה ילדים כדי "להראות לגרמנים". הוא הביא אותם מתוך רצון נקי פשוט: להוסיף אור. להוסיף חיים. להשפיע טוב. לבנות שבט של אהבה.
איך יודעים מה הרצון האמיתי? אם הרצון נולד מצער, חסר, צורך בהוכחה — זה פצע. אם הוא נולד מדחף חיים, שמחה,רצון להיטיב — זה הרצון האמיתי
המשך בשבוע הבא… ■
Ori88533@gmail.com















