אותיות פורחות
סיפר לי משה גולדברג, נכדו של ״העילוי״ ממייצ׳ט: ׳סבא איבד את כתביו בנסיעה מאירופה. הוא החזיק את המזוודה בהקפדה יתירה ולכן חשבו הגנבים שיש שם אוצר כספי וחטפוה מידו. אמי סיפרה שכשהרכבת נסעה, ראו דפים דפים של חידושיו מתעופפים באוויר, ולא היה להם דבר שיכלו לעשות. [כנראה אחרי שגילו הגנבים שאין שם אוצר כספי, הם העיפו אותם באכזבתם. מ.ד.]. זו התמונה שדיברו עליה הרבה בביתנו. סבא נפטר בגיל 50 מדלקת קלה בחניכיים, כשעוד לא היתה אנטיביוטיקה, דבר שהיום היו פותרים בקלות רבה. האלמנה התמסרה להוצאה לאור של מה שנותר מכתביו, היא ביקשה מתלמידיו המפוזרים בעולם סיכומי שיעורים שלו שהם סיכמו לעצמם. בסיכומי התלמידים נפלו טעויות. את מלאכת ההעתקה היא מסרה לשלוש בנותיה, שלא הבינו את תוכנו של החומר, ולכן גם בהעתקות הללו נפלו טעויות. אבי התמסר להוצאה לאור ולתיקון הטעויות, ובהיותו תלמיד חכם הוא גם ערך והוסיף ביאורים משלו׳.
מה קרה להקדמת חידושי העילוי?
״העילוי״ היה מתלמידיו הגדולים של ר׳ חיים מבריסק, יחד עם הגאונים בני ר׳ חיים ור׳ ירוחם אשר ורהפטיג. הם התפלגו בהשקפות עולמם. בניגוד לגרי״ז בנו של ר׳ חיים, למשל, השקפתו של העילוי היתה ציונית, והוא גם לימד בישיבה התיכונית של הרב ריינס בלידא. אחר כך שימש כראש ישיבה בישיבת ר׳ יצחק אלחנן, ״ישיבה אוניברסיטה״ בניו יורק. אלמנת העילוי כתבה הקדמה לספר, ובה סיפרה על תולדות חייו. סיפר לי הנכד משה גולדברג: ׳במהדורות הבאות אבי נאלץ להשמיט את ההקדמה ע״פ דרישה של מי שרכש את הזכויות, אחרי שראה שמחרימים את הספר בישיבות מסוימות׳.
זכורני שראיתי באחת הישיבות הליטאיות הגדולות את הספר, עם דפי ההקדמה תלושים. שוב התעופפו דפים, גם אם מסיבות אחרות…
ד״ר זרח ורהפטיג כותב בספרו ״חמישים שנה ושנה״ שהוא זוכר מצעירותו את העילוי שוהה בביתם תקופה ארוכה לפני נסיעתו לארה״ב, ומשוחח בלימוד עם אביו יום יום במשך שעות מרובות. אביו, בעל ״דברי ירוחם״ ועוד, מגאוני דורו, היה אחר כך ידידו הקרוב של החזון-איש ומוסר שיעורים בכולל שלו, והיה תומך נלהב בציונות. הרב סולובייצ׳יק, נכדו של ר׳ חיים, ראש ישיבה-אוניברסיטה ואיש תנועת המזרחי, במאמרו ״מה דודך מדוד״ על דודו הגרי״ז, הידוע בהתנגדותו העזה לציונות, כותב שטועים אלה הרואים בדודו אחד מגדולי הדור, שהרי הוא היה בכמה רמות מעל כל גדולי דורו… פערי השקפת עולם שביניהם לא העיבו כלל על התייחסות עניינית. שמא מחלת ה״דיבור מפוזיציה״, השיפוט הלא ענייני, פשתה מאז בדור שלנו גם בין כמה מלומדי התורה?
כאן גר…תלמיד חכם
פעם במהלך שיחה על מקום הדלקת נרות בימינו שאלני מו״ר הגרז״ן גולדברג זצ״ל מדוע אני מדליק נרות חנוכה בפתח הכניסה לבניין, ״האם אתה ירושלמי, שאתה נוהג מנהג ירושלמים?״ הוא שאל. לא ידעתי אם זו בקורת, גם אם עדינה כדרכו, או שזו התעניינות. השבתי לו שאת הסברה המחלקת בין חצר של ימי הגמרא לחצר של ימינו לא מצאתי בשום מקום בספרי החזו״א לגבי חנוכה אלא רק לגבי עירובין וכדו׳, ושיש לחלק, ושאמר לי אחד מגדולי תלמידיו שאינו זוכר חידוש זה של החזו״א ביחס לחנוכה. הוספתי שמצד דברי הרמ״א על היתר הדלקה בפנים – הרי הם נאמרו ליהודים השרויים בפחד בגלות.
והנה שמחתי לשמוע לאחרונה מהרב נתנאל ברקוביץ׳, תלמידו של הגרז״ן, את הסיפור הבא: ׳הרב חיים יעקב גולדוויכט, ראש ישיבת ההסדר הראשונה כרם ביבנה, היה קשור מאד לרב מבריסק הגרי״ז הלוי סולובייצ׳יק. פעם אחת הוא התלווה לגרי״ז בטיול ערב ברחובות ירושלים באחד מימי החנוכה. ליד אחד הבתים התבונן הרב מבריסק בנרות חנוכה שעמדו שם, ואמר: ״כאן גר תלמיד חכם״. זה היה ביתו של מו״ר ר׳ זלמן נחמיה׳. ואכן אמרו לי בני משפחתו שגם בדירה שבה התגורר ברוב ימיו נהג להדליק נרות חנוכה בפתח הבניין.
כך נהג גם חמיו הגרש״ז. אמרה לי רחל סגל, אחייניתו של הגרש״ז אויערבך, הילד הראשון שנולד ב״שערי חסד״ שנעשה לפוסק הדור: ׳אני זוכרת את הדוד מדליק נרות בפתח חצרו למטה, סמוך לרחוב דווקא, בכל השנים, וגם בימים של גשם עז׳.
״…הייתי יוצא לשוק״
ואגב פחד מן הגויים, פעם אמר לי הגרז״ן: ׳אף פעם לא הבנתי איך יתכן שיש יהודים הנוהגים בדרך כלל ע״פ הרמ״א, ולא רוקדים בקידוש לבנה? הרי הרמ״א כתב שנוהגים לרקוד׳. הייתי בקהילה בחו״ל, עשינו קידוש לבנה ברחוב, ורציתי לרקוד עמם, אבל ראיתי שנשיא הקהילה חושש מאד ורוצה רק לסיים ולהיכנס פנימה. אמרתי לעצמי: הנה עוד סיבה שכדאי למענה לגור בארץ: קידוש לבנה כראוי, הדלקת נרות חנוכה כראוי. ובימים אלה – גם מצות מזוזה כראוי…
ונשוב הביתה: סיפר לי חסיד בעלזא תל אביבי שהרב אהרון ליב שטיינמן, בעל ״איילת השחר״, שאל פעם את הרב מרדכי אויערבך יבלח״א, איש תל-אביב וראש כולל בה במשך שנים רבות, כיצד אפשר לחנך ילדים לתורה ומצוות בתל-אביב של היום. השיב הרב מרדכי: ׳השפעת הבית התורני הכי גרוע בתל-אביב, טובה מהשפעת הרחוב הכי טוב בבני ברק…׳ ■
meirdorfman@gmail.com















