פרשתנו מסיימת את חומש בראשית, ושוב אנו שואלים מדוע נצרך חומש שלם כדי לספר באריכות ובפירוט את סיפורי האבות?
בלימוד פרשיות השבוע ובמיוחד חומש בראשית, עלינו להצטייד במבט כפול, מבט על הארועים שגרמו למה שגרמו, ומבט עליון יותר המבין שכל מה שנגרם מתוכנן מלמעלה. לדוגמא בפרשתנו: מכירת יוסף למצרים גרמה לירידה יעקב ובניו למצרים. אך יש מבט כולל יותר, במכוון אלוקי, כל התוצאות של מעשה האבות והשבטים הם לכתחילה בתכנון האלוקי.
אחרי מות יעקב אבינו חוששים האחים שיוסף ינקום בהם על מכירתו לישמעאלים: 'וילכו גם–אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים: ויאמר אלהם יוסף אל–תיראו כי התחת אלקים אני: ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם–רב: ועתה אל–תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת–טפכם וינחם אותם וידבר על–לבם'.
תשובתו של יוסף אל האחים אינה מובנת: 'ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה'. ואנו שואלים: נכון שסוף הסיפור הסתיים בטוב ב"ה, אך עדיין מעשה המכירה חמור מאוד והתוצאה הטובה של המעשה החמור אינה מפחיתה מחומרתו.
אלא יוסף רצה ללמד אותם ואותנו כלל חשוב בחיים. החיים מנוהלים ע"י אלוקים, האדם יכול וחייב להשתדל ולהתאמץ, לפעול ולעשות אך תמיד ידע שהכל מהקב"ה!
יוסף אומר לאחים אמנם אתם חשבתם עלי רעה, אך לא אני ולא אתם מחליטים מה יהיה בעולם באמת. אנו לא קובעים את המציאות אלא ריבונו של עולם וכפי שהסביר רש"י: 'כי התחת אלקים אני – שמא במקומו אני, בתמיה, אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול, והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם'.
גם בחיינו הפרטיים וגם בחיינו הציבוריים עלינו להצטייד במבט כפול. אמנם אנו משתדלים לעשות ולפעול בעולם, אך אנו מלאי אמונה שריבונו של עולם הוא זה שמכוון ומנהל את ההיסטוריה ואת כל חיינו, לפעמים נזכה אנו יכולים לראות את היד האלוקית המכוונת ומדריכה אותנו ולפעמים ההנהגה האלוקית נסתרת וחבויה, אך תמיד נדע שהכל מאיתו יתברך. ■
