01
בתיכון למדתי בירושלים וליבי נדד בין ישובי יהודה, שומרון וחבל עזה. בסופו של דבר עברתי ללמוד באולפנת קרית ארבע, ונהניתי מכל רגע.
02
בימים אלה, הורים ותלמידים רבים בציבור הדתי לאומי נמצאים במירוץ אחרי הישיבות והאולפנות המושלמות לילד שלהם. התקופה הזאת גוררת הרבה בירורים, ראיונות, לחץ, תקוות, שמחה על קבלה ומפחי נפש רבים. בין כל המוסדות בעלי השם, מצאתי שני מוסדות מעניינים, עם חינוך קצת שונה, בלי הילת ה"מושלם" אבל עם הרבה לב שאולי דווקא יהיה המקום הנכון לילד המחפש:
03
המקום הראשון הוא בית הספר הדתי של "מקווה ישראל". מקווה ישראל הוא בית ספר חקלאי חילוני בן כ150 שנה, במרכז הארץ, כולל הרבה ירוק, מבנים היסטוריים, ים במרחק נגיעה ובעיקר הרבה חום מהצוות החינוכי. בית הספר הדתי בתוכו מכיל, מעצים ומגדל. הם רואים שם את הלב, גם כשהגבולות ברורים. צריך לקחת בחשבון שהלימודים מעורבים – בנים ובנות לומדים יחד. הפנימיות כמובן מופרדות לחלוטין.
04
המקום השני הוא "תיכון שחר" – תיכון חדש דתי לבנות, קטן ומלא בחזון, שקם בקרית ארבע. אין שם פנימיה, אין לימודים עד השעות המאוחרות, ויש הרבה יחס אישי, בניית אמון הדדי, העברת האחריות לאט לאט לבת עצמה והעצמה של כל תלמידה. באנו לערב הורים להכיר ויצאנו שמחים שקם מקום אוהב כזה.
05
בטח יש עוד מקומות בארץ שהם קצת שונים ואחרים מהמוסדות המוכרים, ואם הילד שלכם לא נולד מותאם להם, כדאי לפתוח את הראש והלב ולעזור לו לחפש באזור שלכם את המוסד החינוכי שמתאים לו, כי כשחונכים לנער על פי דרכו, יש סיכוי טוב יותר שהוא ימשיך את הדרך גם בחייו העצמאיים. ■
