01
יום אחד התפרסמה תמונה של שף במלון כלשהו, שנראה דומה במיוחד לאיתמר. איתמר לא היה צריך יותר מזה כדי להקליל את התקופה ההיא.
זאת היתה תקופת הרפורמה המשפטית שאפשרה לכל אדם חסר מודעות עצמית לצעוק על אישי ציבור בזמנים משפחתיים; בכל פעם שצעקו עליו, איתמר הסביר שהוא שף במסעדה, וככה זה כשאתה שף במסעדה: כל פעם שהאוכל בטעות נשרף – אחד הסועדים צועק ברחוב. ולא אכפת לאנשים שהאוכל נשרף רק בטעות, ובכללי הוא שף ממש טוב!
זה הפך צעקות ברחוב לטיפה פחות גרועות, כי ה"התלבטות" המשפחתית הייתה אם הצעקות מגיעות בגלל סטייק שנשרף (אומצה למיטיבי הלכת), או בגלל חוק שרוצים להעביר בממשלה..
02
אבל הילדים הם עדיין ילדים של עורך דין, והם לא יוותרו בקלות על אפשרות זהב שנופלת בידיהם; הם הוציאו מאיתמר התחייבות שכדי להוכיח שהוא שף – הוא צריך להכין להם סושי מכל הסוגים. לייתר ביטחון הם צרפו גם את שעות הפעילות של סניף "ג'אפן ג'אפן" בגוש עציון, כדי שידע איפה למצוא את הכנת הסושי.
03
חודש אדר שהגיע השבוע בשעה טובה, מזכיר לנו כל שנה מחדש שיש כמה דרכים להסתכל על המציאות. אפשר לראות את מלך פרס ומדי וחצי עולם חותם על גזירת שמד על עם ישראל, ורק להצטער ולהשתבלל ולספר לילדים כמה רע ומר וכמה אין תקווה, ולהיות מופתעים כשהילדים נשמעים דומים להפליא. אבל אפשר גם להרים את הראש, ולראות איך העולם הזה מנוהל על ידי אלוהי ישראל, ולכן ברור שיש אפשרות לשנות, לתקן ואפילו לשמוח, גם אם תהליך הניצחון על האוייב עדיין לא הגיע לשלמות, וגם אם מתברר לנו שגם אחרי שתלינו על העץ את המן ועשרת בניו, נשארו עוד כמה חמאסניקים בחיים.
***
פורים שמחים לכולנו, והלוואי שנדע לעצור מידי פעם ולהודות על הטוב והחסדים. ■
