המעבר בין גלות מצרים למתן תורתנו לקח שבעה שבועות של הכנה בלבד, אך המעבר בין מתן תורה לכניסה לארץ ישראל נמשך ארבעים שנה?
ההכנה לקראת מילוי שליחותינו כעם בעולם, יכולה לבוא דווקא מתוך תורה שקדמה לעולם, שתופיע במילואה בארץ ישראל, ולכן סבבה ההנהגה הא-לוהית את מסע חיינו הרוחניים והלאומיים ארבעים שנה במדבר עד לכניסתנו לארץ.
רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל כינה את חומש במדבר בשם 'ספר הדרך'. בחיי האדם, כמו בחיי האומה, יש שני מצבים: מצב של 'בית' ומצב של 'דרך', מצב של קביעות לעומת מצב של ארעיות ושניהם חשובים ונדרשים. 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך', מוסיף הרצב"י: 'בדרך אנו נפגשים עם כל מיני סיבוכים, כל מיני צרות וכל מיני נסיונות ובזיונות, ועם כל זה יש חיוב והכרח ללכת בדרך'. [שיחות הרב צבי יהודה, במדבר].
מה מטרת הדרך? לדעת מי אנחנו, לדעת מה ייעודינו ותפקידנו ולדעת מאין באנו ולאן אנו הולכים.
מלבד המאורעות והנסיונות שהיו במדבר שמתוכם התגדלנו והתעצמנו כעם, גם לצורת המסעות עצמם היתה משמעות והשפעה על צביון האומה. ההליכה היתה בסדר מופתי של השבטים ושל מחנה שכינה עם המשכן והארון. לכל שבט ושבט היה דגל ייחודי משלו. הדגל הוא ביטוי לתפקיד, ייעוד ושליחות. יש דגל ציבורי של כלל ישראל, ובתוכו, לכל מחנה יש דגל משלו ותפקיד משלו. במרכז עומד מחנה השכינה –המשכן, ומכוחו חונים סביבו השבטים והמשפחות 'למשפחותם לבית אבותם'.
במדבר הולכת ונבנית התודעה הלאומית והרוחנית המחייבת אותנו כעם אחד, כלאום אחד. המחברת כל פרט ופרט לכלל, והפורטת את הכלל ליחידים המרכיבים אותו. כל יחיד מחובר במהותו לאומה וממלא תפקיד משלו בבניינה של האומה כולה.
עם ישראל הוא כמו פאזל; לכל חלק וחלק יש תפקיד מיוחד בבניין התמונה הכוללת, אך חלק יחידי של פאזל העומד לעצמו אינו שווה מאומה… כל כוחו של הפרט נובע מחיבורו במהות אל הכלל.
מכוחה של תורה שניתנה בסיני, המובילה את כל מסע חיינו ואת כל תהליך בניינו של עם ישראל במדבר כעם ללא ויתור על תפקיד היחיד, תלך ותופיע התורה הגואלת בשלמותה בארץ ישראל. ■
