01
שעון כותל
שבת חורף ראשונה של שעון חורף בכותל. מנייני הנץ המרגשים כבר סיימו את תפילת המוסף, ברוב עם, דקות ארוכות לפני שהמניינים הבאים יתפסו את מקומם. קרני השמש החורפית מיהרו למלא את תפקידם בהפגת צינת הלילה הירושלמי. כשסיימנו כרגיל את התפילה במניין שלנו בשעה 08:30 (בדיוק…) כבר הייתה מחצית הרחבה חשופה לקרניה החמות של החמה. מתפללים רבים שהגיעו למניינים הבאים מיהרו לתפוס מקומות באיזור שנותר מעט מוצל. כך התפללו שוחרי הכותל הרבים, מזדמנים וקבועים, ממש כתף אל כתף. תארו לעצמכם מאות מתפללים ניצבים בשמחה עצומה, בדבקות, בחיל וברעדה בצל הכותל והר הבית, מכוונים ליבם לקודש הקודשים. חרדים יחד עם חובשי כיפות סרוגות, ספרדים עם אשכנזים, עולים עם וותיקים, זקנים עם צעירים. וכך גם בעזרת הנשים. דיבוק החברים המיוחד הזה לא נולד היום והוא גם לא מושפע מסיום מערכת הבחירות הסוערת… הכותל, מאז ומתמיד, חיבר בין לבבות. כבר 2000 שנה הוא מגשר ומלכד בין כל חלקי עם ישראל בארץ ישראל וגם בגולה.
פגשתי בכותל ידידים רבים. חלק מהם הקדימו ובררו אצלי כבר במהלך השבוע על מניינים מומלצים. כל מי שהתעניין קיבל ממני הדרכה מפורטת וחמה על נפלאות וצפונות התפילות הקבועות בכותל בשבת ובחול. שוב אציין שהחברים מעידים שרוב הבקשות הנישאות מול קודש הקודשים מתקבלות ברצון וממלאות את העולם בברכה של שפע ובטוב נצחי.
02
אחד מל״ו
במוצאי שבת ליווינו למנוחת עולמים את הכהן הגדול, העניו באדם, הכורם האגדי שלומי כהן ע״ה. עמדנו יחד, מאות רבות של ידידים ובני משפחה אוהבים, בשעת לילה מאוחרת, כואבים ודומעים מול מיטתו של שלומי. לאחר דברי הפרידה והשבח המרגשים של רב היישוב דולב, הספידו את שלומי רעייתו שלומצי וששת ילדיו. כדרכו של אביהם, שכל חייו לא רצה להטריח איש, היו ההספדים קצרים ונוגעים ללב. הפנים הרבות של שלומי כחקלאי חרוץ, מסור, מבריק ומקצועי, אב אוהב ומעורב, שנותן דוגמא אישית לילדיו, כבעל מתוק, אהוב ואוהב, כאיש משפחה למופת, כחבר דואג, כמי שהסיע את בניו החיילים לבסיסם ואת בנותיו לאולפנה, כמי שהגיע לאוהל הלוחמים בחזית כדי להביא חלות ופינוקים לבן שסגר שבת, וכן הלאה וכן הלאה.
שלומצי, רעייתו הנאמנה, היטיבה לתאר את בעלה בהספד עמוק, מרגש, מרומם, מצמרר ומדויק. שלומצי ליוותה את שלומי במשך עשרות שנים, בכל מלחמותיו ובכל משימותיו ביישוב הארץ, בטיפוח המשפחה הפרטית והכללית, בחיבור עם חבריהם הרבים, באירוח זוגות בודדים ומשפחות, בכל מאבקיו במחלה הנוראה, ובאופטימיות המשותפת עם הרבה אור ואהבה.
אט אט נפרסה דמותו של האיש הענק, העניו, האהוב על הבריות ואהוב על המקום. במשך שנות היכרותי עם שלומי זכיתי לעמוד על תכונותיו ועל המידות המיוחדות שלו, עליהן עבד יום יום שעה שעה. בשל ענוותנותו וצניעותו היה קשה למביט מהצד לגלות את עומקה של דמותו המופלאה, אך לדידי אין ספק שהוא אחד מל״ו הצדיקים.
03
כרם אביה
לפני כ-19 שנה אביה שלנו קרא ידיעה מצמררת בערוץ 7, שתיארה כיצד פורעים ערבים תקפו כרם ליד היישוב נריה, סמוך לטלמון ולדולב. זה קרה בערב שנת השמיטה תשס״ח. אביה ביקש ממני לסייע ככל יכולתי בשמירה על הכרם. אביה הוסיף וביקש שאפגש עם הכורם האמיץ שסופג הפסדים ונזקים אדירים, שוב ושוב. גלי התקפות חוזרות ונשנות של מחבלים מהכפרים הסמוכים חיבלו קשות בכרם הקסום. התמונות הראו ערבים עם דם בעיניים שעוקרים ושורפים גפנים מלבלבים, הורסים ומשמידים מכל הבא ליד – גפנים, תשתיות חשמל ומים, גדרות, צינורות השקיה, עמודי הדלייה, ציוד חקלאי וכו׳.
כשהגעתי, על פי מצוותו של בננו אביה יהושע ע״ה, לכרם המדהים, הנטוע לתפארת ליד היישוב נריה, הופתעתי לגלות שהכורם המוכשר, שמוסר נפשו בגבורה, בצניעות ובענווה, על שמירת אדמות המדינה, הוא שלומי כהן, החברותא היקר שלי הזכור לטוב מישיבת מרכז הרב.
אביה נהרג מיד לאחר מכן, בי״ב חשוון, בתחילת שנת השמיטה תשע״ח. הרב דב ליאור התיר בתחילת השמיטה לטעת מחדש את שתילי הכרם שנעקרו על ידי המחבלים הארורים, שבאו על דיני נפשות.
במשך שנים איימו המחבלים על שלומי וטענו שהקרקע הזו שייכת להם, למרות שבכל הספרים היא רשומה כחוק כאדמות מדינה. שלומי עמד מול כל ההתקפות הללו בגבורה. שיקם ושיכלל את הכרם שוב ושוב.
אחרי שאביה עלה לגנזי מרומים, דיווח לי שלומי שהכרם השתבח לפתע באורח פלא, ותנובת ענבי היין החלה להתברך באופן מעורר התפעלות. וכך בכל שנה המשיכה הברכה וניכרה, בבציר אחר בציר של ענבי יין מעולים. יקבים מובילים בארץ נאבקו כדי לזכות בתנובת הבציר של ענבי היין המתוקים והמשובחים שטופחו על ידי שלומי בכרם אביה. התפילות של אביה, והידיים המקצועיות, האוהבות והמלטפות של שלומי, יחד עם ברכתו של שלומי ככהן, הביאו לתנובת הכרם ברכה שהייתה ניכרת בכל בציר ובכל אשכול. היינות שהופקו מענבי הכרם זכו בפרסים רבים והברכה של ׳ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה׳ שרתה וניכרה בכל ענבי הכרם ובכל קנקני היין המשובח שהפיקו מהם הייננים המוכשרים.
במקביל קרה נס נוסף. למרות כל הבג״צים וההתקפות של אנשי שמאל וקוראי ׳הארץ׳ – הצליחה תנועת אמנה בזמן קצר יחסית, לקבל אישורי תב״ע להקמת יישוב חדש על אדמות המדינה בלב הכרם.
זה היה גם החלום של אביה.
שלומי הבין מיד שהקמת יישוב משגשג תדרוש את עקירת הגפנים ונטיעת כרם חלופי. שלומי קיבל את הבשורה ברגשות מעורבים. מצד אחד – הוא השקיע בכרם את מיטב שנותיו ואת לשד מרצו. תוך כדי העבודה לטיפוח הגפנים הוא חטף שם התקפות לב קשות שכמעט וחיסלו את כוחותיו. שלומי, במרצו ובאמונתו, ביקש מהיזמים, מקימי הישוב, סיוע כספי והקצאת שטח חקלאי חלופי כדי לאפשר לו נטיעת כרם חדש. רק לאחרונה, לאחר שנים רבות של בירוקרטיה מטורפת, שלומי סיפר לי בשמחה שקיבל הקצאה לשטח חקלאי חלופי לא הרחק מדולב. למרות שהיה בעיצומו של מאבק במחלה הנוראה, ולמרות שהמחלה נגסה בגופו ובבשרו, שלומי לא איבד לרגע את אמונתו הגדולה, את עוז רוחו, את האופטימיות והחזון ואת הרצון להמשיך ולפתח את החקלאות בבנימין וכל הארץ. יעידו על כך הגפנים הרבים שטיפח מסביב לשילה, מסביב לדולב וברחבי גוש טלמונים. שלומי לא איבד לרגע מאמונתו העמוקה, מהחיוניות ומהשאיפה למצוינות בפיתוח החקלאות וביישוב הארץ, כל זה גם בשעה שהיה עליו להתייצב לבריאותו ב׳מכון שרת׳ בהדסה עין כרם, כמעט מדי יום, לטיפולים כימיים מתקדמים מתישים ומייגעים.
לפני כחודש הגיע שלומי למשרדים שלנו בירושלים, הוא היה כחוש וחלש אך אש התמיד בערה בעיניו הבורקות. בחיוכו האופייני, הצנוע והמושלם, שלומי בישר לי בשמחה על השטח החלופי שקיבל, והבטיח לי לטעת שם כרם חדש לזכרו של אביה. הוא גם תכנן לייצר בקרוב מענבי הכרמים שלו סדרה של יינות איכותיים ע״ש אביה.
ביום שישי שעבר, ממש לפני כניסת השבת, קיבלתי את הבשורה המרה על הסתלקותו של שלומי האהוב. במשך השבת חשבתי על אישיותו: כאהרן הכהן – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. חשבתי על היותו חבר טוב ונאמן, כחבר וכחבורתא, ממנו שאבתי כוחות ושמחה. אפילו בשעת התפילה בכותל הציקו לי המחשבות, רצו ובאו כשרעפים. הרהרתי בחובה המשפחתית כמעט, שעכשיו ראוי שניטע כרם חדש בל״נ ונייצר סדרת יין משובח על שמו של שלומי, ואולי נקרא להם
׳שלמי אביה׳.
הקשר שלי עם שלומי החל לפני כ-40 שנה בשיעור בוגרי צבא של הרב יהושע צוקרמן בישיבת מרכז הרב. הייתי בר מזל, זכיתי ללמוד חברותא עם שלומי ולספוג מעט מאישיותו, ומהענווה והחכמה שלו. לא פחות מדפי הגמרא ומדברי רש״י והתוספות, למדתי משלומי גם סוגיות באהבת התורה ובאהבת הארץ. למדתי ממנו גם ובעיקר, את סוגיות הרגישות, האיכפתיות, הנועם והכבוד שרחש והנחיל בין אדם לחברו, סוגיות שהולכות איתי עד היום הזה.
הודות לרגישות המיוחדת של אביה בכל הקשור לשמירה על אדמות המדינה ולמניעת טרור חקלאי, החברות שלי עם שלומי כהן הצדיק חודשה לפני 19 שנה ביתר שאת. מיד לאחר שאביה עורר אותי למלחמה הלאומית והפרטית שהוביל שלומי כהן להגנת הכרמים ולשמירה על אדמות המדינה, הגעתי לבקר בכרם ליד נריה והשתדלתי לסייע לשלומי בשמירת הכרם ובפיתוחו, ככל יכולתי.
שלומי נלחם בגבורה גם במחלה הנוראה וגם במחבלים הארורים. הוא ניהל הכל בחכמה, באמונה ובעוצמה, ולא נתן למחבלים לעצור אותו אפילו במילימטר. להיפך. למרות ששלומי עמד ממש לבדו בהתמודדויות היום יומיות שהיו כרוכות בשמירה על הכרם ובכל הסובב אותו, ולמרות שבריאותו הייתה רופפת, הוא לא ויתר לשנייה אחת, נלחם כגדוד אריות ולא הובס. באותם ימים וגם לאחר מכן חשתי שאביה היה שותף בחזון של שלומי, ובהבנה שהכרם הוא השומר על חבל הארץ המדהים בין נריה לחרשה, מיקום אסטרטגי להקמת ישוב נוסף שיגן על רצף ההתיישבות בגוש טלמונים. שלומי פעל כל העת בידיעה ברורה שבעתיד ייבנה על אדמות הכרם המשובחות יישוב לתפארת. שלומי הכיר תודה גדולה לאביה שלנו. מבנה הקבע הראשון שבנה שלומי כדי לשרת את הכרם נשא את הכתובת ״כרם אביה״, ע״ש אביה יהושע גולדברג באותיות גדולות עשויות מחלוקי נחל. המבנים ששרתו את שמירת הכרם, הפכו אט אט לבסיס ההתיישבות של גרעין כרם רעים. הגפנים של כרם אביה נעקרו ונבנו במקומם בתים. גרעין ׳רעים׳, ע״ש שלושה חברים מישל״צ שנהרגו בלבנון, התיישב תחילה בבתי הכרם ולאחר מכן עבר לבתי הקבע. וכך נקרא הישוב בשם ׳כרם רעים׳. דרך האספלט המובילה ליישוב נסללה על ידי ׳אמנה׳ בסיוע תרומתה הנדיבה של משפחת פאליק, והדרך הזאת, יחד עם המשכה ברחוב הראשי של היישוב, נושאת היום את השם ׳דרך אביה׳.
זכותו של שלומי תעמוד לו לעד בשמירת האדמות שעליהן קם כרם אביה ולאחר מכן היישוב המשגשג ׳כרם רעים׳. בישוב נרקמה ומתפתחת קהילה חמה, איכותית ותוססת המונה כבר כארבע מאות משפחות, ועוד היד נטויה. ביישוב פועל מקווה נעים ומעוצב לתפארת, (שנתרם גם הוא על ידי אמנה ומשפחת פאליק), בתי כנסת, מבני ציבור, ספריה (ע״ש אביה יהושע), גני משחקים, גני ילדים ועוד. בלב היישוב בולטת ריאה ירוקה של שני דונם, הכוללת גפנים שנותרו מכרם אביה. מפינת הכרם מוביל כביש שנסלל לאחרונה ביוזמתו של מדריך ארץ ישראל, מלכי הורוביץ, תושב כרם רעים. הכביש מקצר את הדרך לגבעת נעלין הסמוכה במטרה להזמין לשם מבקרים ותיירים רבים. מדי יום שישי פועל בגבעת נעלין מיזם תיירותי של עגלות קפה, מאפים, ושוק איכרים של תושבי כרם רעים והסביבה. החברים שמרימים את המיזם מקפידים להתמיד בפעילות התיירותית שפועמת ונושמת, במטרה להחזיר את גבעת חירבת נעלין לחיק עם ישראל, ובהמשך אף לאכלסה וליישבה ביהודים, בע״ה.
אין לי ספק שרוחו של שלומי כהן מרחפת שם עכשיו, בין שרידי הכרם לשבילים המובילים לשכונות המוריקות של בתים צמודי קרקע עם גגות אדומים הניצבים כנס הניצחון של יישוב הארץ, ובקרוב גם לדרך שתוביל לכרם החדש – ׳שלמי אביה׳.
***
שבת שלום של ניצחון על איראן וגרורותיה. חיסול תוכנית הגרעין המסוכנת לעולם ולישראל. וחיסול המשטר של המחבלים ב-7 חזיתות. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
