“אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן” (דברים, א’, א’) כך פותחת התורה את ספר דברים. משה רבינו, כבד הפה וכבד הלשון

קריאתו של משה רבנו בפרשתנו: ‘אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם’, מכינה אותנו לקראת דבריו של הנביא ירמיהו במגילת איכה [ב, א]: ‘אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ

“הוריי עברו לגוש קטיף מרמת גן,” היא מספרת. “הגעתי לשם כשהייתי בת ארבע, הגענו שני אחים ובגוש נולדו עוד שני אחים. הוריי רצו איכות חיים

אני רצה הרבה, ובכלל מתעסקת באופן תדיר בספורט. יש בזה משהו שגורם לך לעצור לרגע משטף החיים ולהתרכז רק בספורט עצמו. אני זוכרת שכשהייתי קטנה,

במהלך שנותיי, הלא מעטות, כאימא, קרה לי לא פעם שארגנתי לילדיי חגיגת יומולדת וחמש דקות לפני השעה שנקבעה אף אחד לא הגיע, וגם בדקה ל…

פעמים רבות חשבתי על הרוצח בשגגה. יתכן מאד שאנחנו בחיי היום יום שלנו, כנהגים על הכביש, למשל, עלולים להיקלע לסיטואציה דומה. תוך רגע, חייו משתנים

“אין לי כבר כוח, אני לא יכולה לשאת את הכאב הזה״ אמרה לי. היא סוחבת כבר זמן רב את הצער והאכזבה ואת החשש לגורל ילדתה,