“הוריי עברו לגוש קטיף מרמת גן,” היא מספרת. “הגעתי לשם כשהייתי בת ארבע, הגענו שני אחים ובגוש נולדו עוד שני אחים. הוריי רצו איכות חיים

אני רצה הרבה, ובכלל מתעסקת באופן תדיר בספורט. יש בזה משהו שגורם לך לעצור לרגע משטף החיים ולהתרכז רק בספורט עצמו. אני זוכרת שכשהייתי קטנה,

במהלך שנותיי, הלא מעטות, כאימא, קרה לי לא פעם שארגנתי לילדיי חגיגת יומולדת וחמש דקות לפני השעה שנקבעה אף אחד לא הגיע, וגם בדקה ל…

פעמים רבות חשבתי על הרוצח בשגגה. יתכן מאד שאנחנו בחיי היום יום שלנו, כנהגים על הכביש, למשל, עלולים להיקלע לסיטואציה דומה. תוך רגע, חייו משתנים

“אין לי כבר כוח, אני לא יכולה לשאת את הכאב הזה״ אמרה לי. היא סוחבת כבר זמן רב את הצער והאכזבה ואת החשש לגורל ילדתה,

סיפר לי הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל: אמר לי הרב אושפיזאי הזקן, הרב של רמת גן, שהיה תלמיד בישיבת ‘מרכז הרב’ בזמן מאורעות תרפ״ט,

186הרוגים בחצי שנה. 4 מתוכם נהרגו בסוף השבוע שעבר ובהם ילד בן שנה וחצי שנהרג בתאונה חזיתית, (בעת כתיבת הכתבה, נמסר כי הולך רגל נפגע