בשבוע שעבר סיפרנו על ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בשנת תשכ"ד, על הטקס הממלכתי שערכה לכבודו ממשלת ישראל ועל סירובו של הרב הראשי להשתתף למרות

הרב פרופ' נריה גוטל, מרכז תורה ומדינה, ניצן באחרית ימיו יעקב אבינו מנבא לבניו "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". כאשר הוא מגיע ליהודה הוא מבשר:

חכמינו לימדו אותנו מהו היסוד הגדול לבניין האומה: "כל ישראל ערבים זה בזה". הביטוי הנצחי הזה מלווה את עם ישראל לאורך כל הדורות. ישראל קיבלו

השבוע ציינו את י' בטבת. צום עשרה בטבת נקבע על שום שבתאריך זה בשנת 588 לפנה"ס החל המצור של צבא בבל על חומות ירושלים, כמו

השיח העולמי העכשווי סובב היום סביב ערך השוויון למינהו: שוויון זכויות בין האזרחים, שוויון הזדמנויות בעבודה, שוויון בין המינים. אך מהו אותו שוויון שאליו כולם

חנוכה, חג של אור. לנוכח החושך של יוון גבר האור של החשמונאים. במעבר חד, אנו ימים אחדים לפני צום עשירי בטבת. אחת הסיבות לתענית היא הגזרה

כיוון שאנו נמצאים בעיצומם של ימי החנוכה, החג שבו נאבק עם ישראל על עולם הרוח ועל הזכות להיות יהודים ולקיים מצוות, אני מבקשת לספר את

אני מתבוננת בשלהבת עולה, יורדת, יונקת ממקור חיותה ושוב עולה. קורסת, נאחזת בנר, משאירה בו סימן ועולה בחזרה יפה וחזקה פי כמה.אני מעמיקה מבט, מתכופפת

חנוכה הוא חג שבו ישראל "מהדרין מן המהדרין". כולנו מוסיפים ועולים במספר הנרות בהידור וגם משתדלים להדליק בזמן שבו יוצאים ידי חובת כל השיטות, מייפים