בעיצומם של ימי קיץ (לפני 89 שנים) עלה לארץ ישראל אבא, הרב משה צבי נריה זצ"ל. מעטים מאוד קיבלו באותן שנים היתר יציאה מרוסיה הסובייטית,

זה קורה כמעט לכולם, וזה קרה גם לנו. עם תאריך אחד דחוי לפחות, המון מיונים והלוך ושוב, היכרות קרובה עם מיט"ב, הגיע הרגע: מתגייסים.  פותחים

לעיתים ניתנת לנו הבמה לבוא ולומר משהו למישהו. לפעמים אנחנו רוצים לומר משהו לעולם, ולא מצליחים. יש לנו במה בכל יום. במה משפחתית, במה מול

מעט על קיצוניות (מוויקיפדיה): "קיצוניות היא מונח המשמש כדי לתאר קבוצות אשר רחוקות מהקונצנזוס. קיצוניות היא מונח המבטא לעיתים קרובות גם חוסר נכונות לפשרה". הרמב"ם כותב

כאשר אני חושב או מתכונן להעביר שיעור על נושא הקורבנות בבית המקדש, אני שואל את עצמי כיצד תתנהל ההקרבה למעשה. אחת השאלות שצריך לתת עליה

רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל לימד ושינן כי 'ציבור' איננו אוסף של פרטים, אלא כלל הקודם לפרטים. כלומר הפרטים צריכים לכלל ובאים ממנו, ולא

כך סיפרה הנכדה גילת לתלמידותיה בסיור בבית: "'נוסעים לסבא וסבתא' פירושו באים לכאן, לבית שכל הזמן היה פתוח, גם למשפחה וגם להמון-המון אנשים. יש פה

בשבוע שעבר השתעשעה הרשת באפליקציה שמראה לנו איך ניראה בעוד 40 שנה.  האמת, יש לי חיבה יתרה לגיל השלישי. משהו בקצב שלהם, בנועם, בהבנה מה

בתקופה הזאת בדיוק התגלה לי משהו חשוב ביותר בחיי: שהשכל שלנו מוביל אותנו, והלב כבר יעבוד בהמשך.  זו תקופה שבה בחרתי בחירה גורלית ומשמעותית בעבורי:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט).