ישראל פרנס, זמר וחזן קצת עליך"ישראל פרנס, נשוי ליפה, אשת חינוך, אב לילדים וסב לנכדים, כן ירבו. נולדתי וגדלתי בתל אביב של פעם. בחצר

מאז נכנסה הקורונה אל חיינו למדנו כולנו להתפעל מהלמידה מרחוק ולתפעל אותה.אף שהמושג והטכנולוגיה היו קיימים הרבה לפני בוא הקורונה, אין ספק שהקורונה עם ההסגר

אין מחנך שלא מכיר את התחושה של אובדן שליטה: אתה מחכה לשקט, תלמידים ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות שלך נשרף, ובסוף אתה מגיע לפיצוץ. כולנו מנסים

בחודש אלול בשנה האחרונה לחייו נהג האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל (בעזל ה'מנחת אלעזר'), לתקוע בשופר מדי יום לנכדו הקטן. בערב ראש השנה,

החמסין הקיצוני ששרר בשבת האחרונה מנע ממני לצעוד לכותל. הקצתי לפני עלות השחר ושמתי פעמיי לעבר הכותל. למרות השעה המוקדמת עמד האוויר מלכת והחום נדמה

אבל הטעם המוכר מכול למצווה מיוחדת זו קשור לרחמי האם על בניה: עצם הידיעה שהאם נוכחת כשבניה ניצודים איננה נסבלת. אם נשלח את האם, נמנע

כל מחנך מכיר את החוויה הבאה:יוצאים עם כל הכיתה ל’על האש’ או כל טיול אחר כאשר בסוף צריכים לאסוף את כל הזבל. בדרך כלל ברגעים

היא הייתה אצלנו בדירת החירום לפני שנים. ילדה מתוקה ורגישה. היה לנו חיבור מיוחד, אהבתי אותה. היא הייתה נערה מתבגרת מבולבלת ובעיקר תמימה, חסרת עמוד

הגרש”ז אויערבאך זצ”ל היה נוהג להביע פליאתו על שבחודש אלול נשאל שאלות רבות בהלכות המעשיות של ראש השנה ויום הכיפורים, כגון הלכות תקיעת שופר והלכות