התלבטתי מאוד אם לפרסם את הדברים האישיים האלו, אבל בסוף החלטתי שכן בגלל המסר החשוב שאני רוצה להעביר באמצעותם במיוחד בימים אלו, שבהם מתחילה שנת

  חגית משה חגית משה"נולדתי בבאר שבע לאחר קום המדינה להורים יוצאי טוניס. אני הבכורה משישה. הילדות בבאר שבע עיצבה אותי: הפשטות, ההסתכלות בגובה העיניים,

לפני כמה שנים התפרסם יהודי מיוחד ששמו רבי יצחק קורנפלד, חסיד צאנז מבני ברק, שמצא לעצמו עיסוק מיוחד במינו: לסייע לאנשים לקיים את מצוות שילוח

נזכרתי איך שפעם אחת נכנסתי לשיעור בבית ספר ולנגד עיניי הלכה והתפתחה התנפלות המונית על אחד התלמידים, וככל שגברה ההתרסה כלפיו, כך הוא הלך והצטנף

התורה כותבת: "כי בשדה מצאה, צעקה הנער(ה)… ואין מושיע לה" (דברים כב, כז). נחשפנו בשבוע האחרון לפרסומים על אירוע של תקיפה מזעזעת ביותר שאני אישית אינני

בחודשים האחרונים אני מגיע לכותל בשבת מוקדם בבוקר, אני מבחין מרחוק בגבי שיינין, שמשכים קום, מתפלל במניין ותיקין ובא לרחבת הכותל לקפסולה הקבועה כדי להכין

"עשיתי את הדבר הנורא ביותר, ואין לי מחילה", היא אמרה. היא לא סולחת לעצמה על הטעות שעשתה. היא יצאה עם חברות והכירה מישהו שחיזר אחריה.

בלימוד הדף היומי סיימנו לא מכבר את מסכת שבת והתחלנו את מסכת עירובין. בתחילת מסכת עירובין יש תיאור נהדר של מציאות שבה איש אינו מקבל

מייד לאחר אחת המלחמות האחרונות בישראל נפגשנו – מגוון רבנים של הציונות הדתית – ואחד הנושאים המעניינים שעלו היה היחס ללקיחת שלל האויב במלחמה בימינו. אשמח לשתף

השבוע התארס בן של חבר שלי, רב קהילה, שלא אשכח שאיך שהגעתי אליו פעם לביקור ראיתי את הבן יוצא מהחדר שלו וכמעט חטפתי התקף לב: