סיפור מסתורי ומופלא סיפרה הרבנית חוה-דינה בארי ע"ה, בתו הצעירה של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל (מופיע בספר 'שירת הי"ם', מאת יאיר חרל"פ, עמ' 199–200).

כולנו גדלים ומתחנכים למידת “הכרת הטוב” .למדנו ממשה רבינו עצמו שלא ביצע את המכות הפוגעות ביאור או בחול כיוון שסייעו בידו במהלך תחנות שונות בחייו

ואז באמצע לימוד שבועות שאל את מעביר השיעור שלא הכרתי אותו ילד בן 8 שאלה שבעצם ערערה את כל היסודות שטרח להניח מעביר השיעור בעמל

  כך הגדירו אותה. היא לא הסתדרה עם הכללים של בית הספר, והדרך לרחוב הייתה קצרה. היא הייתה יושבת עם החבר'ה במרכז העיר, ומצבה הידרדר.

  היא גדלה כמוסלמית, בת יחידה, הקטנה באחים. היא הייתה ילדה טובה ושקטה, צייתנית מאוד, אך תמיד הייתה לה חשיבה עצמאית. כשהתבגרה הייתה קצת מרדנית, דבר

  ‬פתאום, אחרי שסיימתי כמובן להתלהב מהאקטיביזם המרשים באמת של הכוכבות שהראו שגם ילדי דור ה-Z מסוגלים למחות, הבנתי מה מפריע לי במחאת המכנסונים: כל

 בתחילת שירותי הצבאי באום חשיבה אשר בדרום-מערב מדבר סיני קיבלתי הזמנה מפתה לבקר ביום ירושלים בישיבת מרכז הרב. כנער תל אביבי שמעולם לא ביקר בישיבה

אנו בפתחו של חג השבועות, שבו נקרא רבות ובפרוטרוט על יחסי רות ונעמי, כלה וחמות. הפעם ארצה לדבר על יחסים אלה אך להדגים מסיפור אחר