חג החנוכה הוא הזדמנות משפחתית יקרה מפז: שמונה ערבים בהם אנו מתכנסים יחד מול החנוכייה – הלבבות נפתחים, השיחות מעמיקות והזיכרונות נחקקים. הרגעים הקסומים האלו
מילים הן כלי רב עוצמה. הן יכולות לבנות או להרוס, לחזק או להחליש. כהורים, המילים שלנו נחקקות בליבם של ילדינו ומעצבות את תפיסת עולמם ואת
יש החושבים שבגלל שהקב"ה ברא את האישה בסוף שבוע הבריאה, הוא כבר היה עייף ולכן עשה פשוט 'העתק-הדבק' לגבר. זו טעות! האישה היא יצירת אמנות
כהורים, אנחנו נתקלים לא פעם במשפטים שנשמעים מרדניים, מקוממים ואפילו פוגעים. הם מעוררים בנו רגשות עזים ולעיתים קרובות מובילים לתגובה אימפולסיבית שרק מסלימה את המצב.
בחלומותיה הוורודים ביותר לא תיארה לעצמה שדבר כזה עשוי לקרות. במשך שבע שנים הקינאה שרפה אותה מבפנים, לאורך לילות שלימים לא עצמה עין והרוותה את
"עופו מפה עכשיו!", הוא צרח מהמרפסת, "נמאס לי מהרעש והבלאגן שלכם. הסתלקו! לא רוצה לראות אתכם יותר". אנשי הקהילה היהודית בניס, עיר חוף יפהפייה בדרום
שנה חדשה בפתח ואני ניצב מול המראה ומסתכל לעצמי בעיניים. האם אני מרוצה ממה שאני רואה? האם זה האדם שדמיינתי שאהיה? האם זו האישיות שתמיד
1. זו לא פעם ראשונה שעם ישראל מגיע אל חג וליבו שותת דם. חווינו זאת אינספור פעמים לאורך היסטוריה כשמסלול חיינו התפתל בין פוגרום לגירוש ובין
זה קרה בשבוע השני של הטירונות. נכנסתי למקלחות וראיתי את בֵּרִי מתגלח בתער. עד אז, כל ניסיונותיי להיות נחמד אל הבחור הזה ולדובב אותו, נתקלו בקיר
אליקים ישב בספסל לפניי בישיבה, אבל מלבד מ'שבת שלום' נימוסי מעולם לא החלפנו מילה. אני תלמיד שיעור א' צעיר והוא אדם מבוגר, תושב השכונה, שהגיע
