משה‭ ‬רבנו‭ ‬היה‭ ‬כבד‭ ‬פה‭ ‬וכבד‭ ‬לשון‭. ‬להבדיל‭, ‬גם‭ ‬מלך‭ ‬אנגליה‭ ‬ג'ורג‮'‬‭ ‬השישי‭ ‬סבל‭ ‬מגמגום‭, ‬הקיסר‭ ‬הרומי‭ ‬קלאודיוס‭ ‬נחשב‭ ‬גמגמן‭ ‬ומוגבל‭ ‬דיבור‭. ‬הרופאים‭ ‬סביבו‭ ‬סברו‭

יש‭ ‬רגעים‭ ‬שבהם‭ ‬הגוף‭ ‬בוגד‭ ‬בעצמו‭. ‬לא‭ ‬בצורה‭ ‬דרמטית‭, ‬רק‭ ‬סדק‭ ‬קטן‭ ‬נוצר‭ ‬בסדר‭ ‬הפנימי‭. ‬תא‭ ‬אחד‭, ‬אולי‭ ‬דווקא‭ ‬מן‭ ‬המרכז‭, ‬מתחיל‭ ‬לשכוח‭ ‬את‭ ‬מקומו‭.

בפרשתנו‭ ‬העם‭ ‬מתלונן‭  ‬על‭ ‬געגוע‭ ‬מוזר‭ ‬לאוכל‭ ‬של‭ ‬מצרים‭: ‬‮"‬זכרנו‭ ‬את‭ ‬הדגה‭ ‬אשר‭ ‬נאכל‭ ‬במצרים‭ ‬חינם‭, ‬את‭ ‬הקישואים‭, ‬ואת‭ ‬האבטיחים‭, ‬ואת‭ ‬החציר‭…‬‮"‬‭ ‬זה‭ ‬תיאור‭ ‬של‭

פרשת‭ ‬במדבר‭ ‬נפתחת‭ ‬בציווי‭ ‬מפורש‭: ‬‮"‬שְׂאוּ‭ ‬אֶת‭-‬רֹאשׁ‭ ‬כָּל‭-‬עֲדַת‭ ‬בְּנֵי‭-‬יִשְׂרָאֵל‭… ‬בְּמִסְפַּר‭ ‬שֵׁמוֹת‮"‬‭. ‬התורה‭ ‬סופרת‭ ‬כל‭ ‬גבר‭ ‬מבן‭ ‬עשרים‭ ‬ומעלה‭, ‬שבט‭ ‬אחר‭ ‬שבט‭, ‬ומפרטת‭ ‬כל‭ ‬מספר‭ ‬בדקדקנות‭.

במרכז‭ ‬פרשת‭ ‬בהר‭ ‬עומד‭ ‬רעיון‭ ‬היובל‭: ‬אחת‭ ‬לחמישים‭ ‬שנה‭ ‬משתחררים‭ ‬העבדים‭, ‬הקרקעות‭ ‬חוזרות‭ ‬לבעליהן‭ ‬המקוריים‭, ‬והמערכת‭ ‬הכלכלית‭ ‬והחברתית‭ ‬כולה‭ ‬מאפסת‭ ‬את‭ ‬עצמה‭. ‬ שיבה‭ ‬לקרקע‭,

פרשת‭ ‬אמור‭ ‬עוסקת‭ ‬ברבדיה‭ ‬הגלויים‭ ‬והנסתרים‭  ‬של‭ ‬הקדושה‭ ‬‮–‬‭ ‬קדושת‭ ‬הזמן‭, ‬קדושת‭ ‬המקדש‭ ‬וקדושת‭ ‬האדם‭. ‬על‭ ‬הכוהנים‭ ‬נאסר‭ ‬להטמא‭ ‬למתים‭, ‬מלבד‭ ‬קרובי‭ ‬משפחה‭ ‬מדרגה‭ ‬ראשונה‭.

מאות‭ ‬פעמים‭ ‬ליוויתי‭ ‬נשים‭ ‬בלידה‭. ‬חלקן‭ ‬הגיעו‭ ‬רגועות‭, ‬אחרות‭ ‬דרוכות‭, ‬ויש‭ ‬שנכנסו‭ ‬לחדר‭ ‬הלידה‭ ‬בתחושת‭ ‬ביטחון‭ ‬שמהר‭ ‬מאוד‭ ‬התפוגגה‭. ‬לידה‭ ‬היא‭ ‬תהליך‭ ‬טבעי‭. ‬אפשר‭ ‬לעבור‭

אנחנו‭ ‬מתקרבים‭ ‬בצעדי‭ ‬ענק‭ ‬לימות‭ ‬המשיח‭. ‬אנחנו‭ ‬נמצאים‭ ‬בישורת‭ ‬האחרונה‭, ‬בקרון‭ ‬הקדמי‭ ‬של‭ ‬הרכבת‭ ‬הדוהרת‭. ‬כשייבנה‭ ‬בית‭ ‬מקדשנו‭, ‬היעוד‭ ‬שלי‭ ‬יתרכז‭ ‬בסיוע‭ ‬לנשים‭ ‬להיטהר‭. ‬אני‭

בפרשת‭ ‬שמיני‭ ‬מתרחש‭ ‬אחד‭ ‬מהרגעים‭ ‬הטראגיים‭ ‬והמטלטלים‭ ‬בתורה‭. ‬ביום‭ ‬השמיני‭ ‬למילואים‭, ‬כאשר‭ ‬העם‭ ‬כולו‭ ‬צופה‭ ‬בהתרגשות‭, ‬מתרחשת‭ ‬טרגדיה‭. ‬שני‭ ‬בניו‭ ‬של‭ ‬אהרון‭, ‬נדב‭ ‬ואביהוא‭, ‬נשרפים‭

חג‭ ‬הפסח‭ ‬בפתח‭ ‬ויש‭ ‬ריח‭ ‬של‭ ‬התחדשות‭ ‬באוויר מעגל‭ ‬חיי‭ ‬האישה‭ ‬בנוי‭ ‬על‭ ‬התחדשות‭ ‬והתרעננות‭. ‬האשה‭ ‬נמשלת‭ ‬לירח‭ ‬שמוסיף‭ ‬אור‭ ‬ומתמעט‭ ‬מדי‭ ‬חודש‭ ‬בחודשו‭. ‬אז‭