יום טוב מיוחד חותם את הימים הנוראים, יום שמיני עצרת. את הימים שנפתחו בסליחה, ונתעלו לתרועת מלכות, ונצרפו בתשובה, ונתיישרו בטהרה, ונתרפאו בשמחה, חותם יום

הנושא המרכזי בפרשתנו הן הברכות והקללות. הברכות והקללות נאמרו בערבות מואב, כתוצאה מכך שעם ישראל הפר את הברית שנכרתה בסיני. משה רבנו רצה, בשליחותו של

שבע השבתות שלאחר שבת 'חזון' עד ראש השנה נקראות 'שבע דנחמתא'. בשבתות אלה התקינו חז"ל לקרוא הפטרות שאין להן שייכות ישירה לנושאים שבפרשיות השבוע, אלא

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן… בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" (במדבר ח' א'-ב') אמרו ישראל לפני הקב"ה: 'רבונו של עולם לנו אתה אומר שנאיר

אולי זה נשמע מוזר, אבל אני אדם שלא נכנס לשגרה כדבר המובן מאליו. כל בוקר אני שואל את עצמי: למה אני הולך לעבוד היום? למה

ל"ג בעומר הוא יום של חגיגות, חתונות, הילולה במירון ומדורות. מדוע אנו מדליקים מדורות? בתקופת המרד – היה זה האות לפרוץ המרד ולגבי הרשב"י ,

קידום, הצלחה, שליטה והנהגה – זהו חלומם של לא מעטים מאיתנו. כשאנו מנסים להסתכל במבט רוחני על שאפתנות זו, אפשר שהיא מצטיירת בעינינו כרעה המשתייכת

פרשת שלח עוסקת בתיאור אחת המעידות הקשות של דור המדבר. בשליחות של המרגלים, לא שאלו אותם אם להיכנס לארץ, אלא איך צריך להיכנס. הם, מאידך

התעניות עניינן אינו בעצם קיומן, אלא כלשון הרמב"ם: "עניינן הוא במה שיכולות לעורר את הלבבות, לפתוח דרכי תשובה, שיהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו

פרשתנו משופעת בנושאים שונים, כאשר בתחילתה כל ענייני המשכן וכליו. לאחר מכן בא התיאור של אחת המעידות הקשות של דור המדבר – חטא העגל, וקבלת