אם היו שואלים אותנו מה המאפיין את אברהם אבינו, היינו מצביעים על צדקותו, אמונתו וחסדיו למען הכלל, היינו מציינים את האחווה המיוחדת שלו ללוט, את הכנסת האורחים כחום היום [בימים אלו אפשר לתאר את החום וציפייתו של אברהם בחוץ לאורחים…] את מסירותו ואהבתו למען כולם, כולל רשעי סדום. ומאידך אם היינו צריכים לתאר את בלעם הרשע, היינו מדגישים את בצע הכסף שלו, שחיתותו, תאוותיו, הצעתו כיצד להכשיל את ישראל בזנות. המשנה [אבות פ"ה מ"יט] בחרה עניינים אחרים המאפיינים את אברהם ובלעם ותלמידיהם: עַיִן טוֹבָה, רוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה אצל אברהם לעומת בלעם הרשע ותלמידיו:עַיִן רָעָה, רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה. מה מציינות כל אחת מהתכונות הללו?
הרמב"ם [פיה"ש שם] פרש שעין טובה מסמלת את ההסתפקות במועט, נפש שפלה היא הזהירות מלחטוא ורוח נמוכה היא הענוה.
העין הטובה – ההסתפקות, מתגלה באברהם שנמנע מלהתעשר ממלך סדום באומרו 'אִם–מִחוּט וְעַד שְׂרֽוֹךְ–נַעַל וְאִם–אֶקַּח מִכָּל–אֲשֶׁר–לָךְ'. הרוח הנמוכה – הזהירות והצניעות המתגלה אצל אברהם באומרו לאשתו שרה: 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את' שרק בבואם למצרים ידע זאת. הנפש השפלה מתגלה בשיא ענותנותו באמרו 'ואנכי עפר ואפר'.
את הצדדים ההפוכים אנו מגלים אצל בלעם. העין הרעה, חמדת הממון שהתאמץ ללכת מרחקים מארם נהרים עד לעבר הירדן לבצע כסף. הרוח הגבוהה מתגלה בכך שמציע לבלק להכשיל את ישראל בזנות ומבאר הרמב"ם ש: 'רוב תאותו בענין המשגל היא סיבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל'. נפש רחבה, הגאווה מתבטאת בכך שאמר בלעם על עצמו: 'נאם שומע אמרי אל'.
נראה שישנו חוט יסודי החורז את שלושת התכונות ההפכיות האלו שבחיוביות שבהם מצטיינים אברהם אבינו ותלמידיו ובשליליות שבהם מתאפיינים בלעם הרשע ותלמידיו. נראה לומר שהכל תלוי במבט הנכון במערכת היחסים בין האדם לא-לוה. האם האדם, ייצור נברא מרגיש שיש א-לוה מעליו ושיש בעל הבית לעולם אשר אנו מצווים לעבדו בלבב שלם, שלעולם הזה יש ייעוד ושליחות שעליו לקיימם. או המבט הפוך, האדם הוא 'מרכז' העולם, הוא הבעל הבית על חייו, הוא חי בשביל ליהנות מהעולם הזה. וכל העולם הזה נועד רק בכדי לשרתו. כיצד הוא מסתדר עם הא-לוה? נכון, צריך להסתדר איתו, רק שלא נפריע אחד לשני…
אברהם אבינו היה בעל עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה. הרגיש שליח בעולם, הסתפק הוא במועט, מתוך צניעות וענווה, כי יש לו תפקיד למלא ויש לו שליחות אלוקית. אך לעומתו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בלעם ותלמידיו בעלי העין הרעה והגסה, זו שגבהה רוחה ונפשה התרחבה 'לבלוע' את כל הנאות העולם הזה…
במילים אחרות: לאברהם אבינו ולתלמידיו יש שליחות, ייעוד ומחוברים הם לנצח לכן בהמשך המשנה מתברכים הם: 'תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא' אך בלעם ותלמידיו אינם מכירים בערך הנצח, משועבדים הם לגשמיות ולתאוות העולם הזה ללא ייעוד ושליחות ולכן: 'תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת'. ברוך אלוקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. זה ה d.n.a הישראלי שלנו. ■
