לפני שנתים הערבים יצאו להתקפת טרור על ישראל. למה? כי הם אנטישמים ורוצים להרוג יהודים, כי הם שונאים את ישראל והם רוצים להכאיב לה ולהחליש אותה, ובאופן מוצהר – כדי לשחרר מחבלים.
את שתי המטרות הראשונות הם השיגו. וכעת – גם את השלישית. הם באו כדי לשחרר מחבלים, והם עשו זאת.
הם השפילו אותנו עד עפר. אנסו את בנותינו, רצחו את בנינו, ובסוף אנחנו נושאים ונותנים איתם כאילו הם היו אנשים מן הישוב, וגם משחררים את אנשיהם הרוצחים.
אין צורך להכביר מלים על כך שהתוצאה הסופית, בפרט אם עזה תשוקם והערבים ישארו שם, תעודד עוד מעשי טרור. הטרוריסטים יאמרו: הנה, העם הערבי הכה את העם היהודי, לא הפסיד כלום, וקיבל כל מה שרצה. מסקנה: הטרור נגד היהודים משתלם. כדאי.
לא צריך להכביר מלים על כך שהתוצאה הסופית מסוכנת לישראל וככל הנראה תגבה מחיר דמים נורא. לפני שנתיים שילמנו את המחיר על עיסקת שליט. מה יהיה המחיר הפעם? כל מי שהפגין בעד העיסקה הזאת, כל מי שדרכו רגליו בככר החטופים ולו פעם אחת, כל מי שענד סרט צהוב, ידע היטב מה יהיה המחיר. הוא בחר לקבל את החטופים ולהקריב תמורתם אנשים אלמוניים בעתיד. כשהאנשים האלה יפסיקו להיות אלמוניים – כל מי שהפגין בעד העיסקה יצטרך לדעת שמותם הוא הבחירה שלו. היית בככר החטופים? אתה בחרת להרוג את אותם אנשים. לך תתנצל בפני המשפחות. אתה בחרת בזה.
η„ ʉ χ ·Â˘‰
אבל גם בלי לדבר על המחיר הנורא ששילמנו ונשלם על עידוד מתקפות בעתיד ועל שחרור מחבלים. גם אם נניח שלא יהיה מחיר כזה. כבוד לאומי הוא מטרה בפני עצמה. לאום לא משפיל את עצמו בפני אויביו, גם אם המחיר הוא חיים של כמה אנשים פרטיים.
אין מקום לזלזול הזה בכבודו של עם ישראל ושל א-להיו. כבוד לאומי הוא ערך חשוב מאד. אין מקום להשפלתו. על כבוד לאומי יוצאים למלחמה ומוסרים את הנפש.
לא רק עם ישראל. נראה לכם שארה"ב היתה מתרפסת ככה בפני מי שפגע באזרחיה?
ויתור על כבוד לאומי הוא ודאי לא סיבה לגאווה. הוא רק סיבה לבושה עמוקה.
ואולי זאת עוד סיבה לכך שדורכים עלינו.
השפילו אותנו, רצחו אותנו, הפקירו את דמנו וכעת אנחנו משחררים את הרוצחים? איפה הכבוד הלאומי?
(מי שרודף כבוד – זו בהחלט סיבה להתבייש. מי שמחפש כבוד במובן של למה פלוני עלה שלישי ואני עליתי רביעי או למה נתנו לדוד רבבות ולי נתנו אלפים – מי ששאלות כאלה מעסיקות אותו לא ראוי לשום כבוד. אפילו גלילה אל תתנו לו. אבל מי שדואג לכבוד הבסיסי שלו כאדם, כבוד הבריות, שלא יאנסו את בנותיו ולא יפשיטו אותו ולא ישפילו אותו בככר העיר – על זה צריך למסור את הנפש. וכאשר מדובר לא על כבוד של אדם פרטי אלא על הכבוד של עם ישראל – כאן צריך לצאת למלחמה אפילו על כך שעם ישראל יעלה ראשון ולא שני).
‚ӯ ‰˙ȯˆÈÌ
אבל לגופו של מצבנו: למרות הכל יש עוד תקוה גדולה.
מבחינה מסויימת אנחנו עכשו במצב יותר טוב מבתחילת הלחימה.
כעת אנחנו כבר לא מסכנים שום חטוף.
לכן נגמרו התירוצים. אין עוד שום תירוץ לשאלה למה לא נכבוש את עזה ונגרש את תושביה.
למעשה, הזמן לעשות זאת הוא עוד היום. אל תחכו לראות אם חמאס מקיים הסכמים או מפר אותם או ממציא תרוצים. לא מגיע לחמאס שניתן לו הזדמנות לעמוד בהסכם. (מה אתם אומרים? סיכמנו ולא עמדנו בהסכם? אתם באמת אומרים את זה? צריך לקיים הסכמים עם הנבלות האלה? לא שילמנו על החטופים? אה כן? חמאס חרש וזרע וגידל וקצר חטופים ואנחנו שדדנו אותם ממנו בלי לשלם???!!! די. עם האנשים האלה לא צריך לקיים שום הסכם).
אבל אם מדינת ישראל עוד לא ברמה מספיק גבוהה כדי לעשות את זה – אפשר ללכת בדרך אחרת: הלא חמאס לא ימסור לידינו את כל הנשק ברצועה עד הכדור האחרון. לא ימסור? נמשיך במלחמה עד הנצחון. אנחנו כבר לא מסכנים אף חטוף.
כבר אין להם שום קלף ביד. אין סיבה שלא נשמיד אותם.
לפני עשרים שנה מכרו לנו תירוצים שונים למה לא להתיישב בעזה. אמרו שחבל לגור ולאבטח ישובים בלב אוכלוסיה ערבית. כעת בחלק גדול מהרצועה האוכלוסיה הערבית כבר איננה. אין שום סיבה או תירוץ למה לא להתיישב שם. אבל אנשים שונים עדיין נרתעים מזה. כנראה מהטעם שיאיר לפיד לא התאפק ואמר בפירוש לפני עשרים שנה: אין בזה שום הגיון, אבל צריך להשפיל את הדתיים האלה.
ω˜„ÈÌ ‡Â˙Ì
כשהודיתי על ההשגים הגדולים של השנה, שאלו אותי "אבל למה ככה? למה לא בלי כל ההרוגים האלה". התשובה היא שהיו לנו עשרים שנה לעשות את זה בלי כל ההרוגים האלה. לא ניצלנו את אותן עשרים שנה. עכשו הזמן לשאול: אתם רוצים לחסל אותם עכשו, או לחכות עד אחרי שיתנו לנו סיבה כואבת? אתם רוצים לחכות עד שנתחיל לשלם את מחיר שחרור כל המחבלים האלה? לא עדיף להקדים ולכבוש את עזה ולהשמיד את המחבלים עוד לפני שהם יתנו לנו סיבה כואבת לעשות את זה?
כבר אחרי החגים, חוזרים לשיגרה, והחמאס כבר התחיל להרגיל אותנו לשיגרה הידועה והמוכרת: הם יורים ואנחנו מגיבים, ומתאמצים לשמור על הפסקת האש ולא להסלים. לא להכריע, לא לנצח ולא להשמיד את הטרור. לנהל את הסכסוך. כבר הלכנו המון פעמים לסרט הזה ולמדנו שזה סרט עם סוף רע. למה ללכת שוב?
כל עוד לא נוציא מעזה את כל החמאסניקים, כולל החמאסניקים הבלתי מעורבים, הם ימשיכו לנסות להשמיד אותנו, וזה יכאב. מאד. אז שוב לחזור לסרט של סבבים ושקט יענה בשקט? לא למדנו שום דבר? ■
