העולם שלנו מתחלק כנראה לשניים [לפחות…] אנשים שיש להם אומץ לשנות, ואנשים שיעשו כל מאמץ בכדי להשאר בסביבה המוכרת, גם כאשר היא לא נעימה.
על משה רבנו מוטלות שתי משימות: המשימה הפחות קשה: לשכנע את פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים. המשימה היותר קשה: לשכנע את בני ישראל לרצות לצאת ממצרים.
ריבוי המכות על פרעה נועד לא רק כדי ללחוץ על פרעה, אלא לא פחות מכך: לשכנע את ישראל בצורך לצאת ממצרים, לקבל תורה ולהכנס לארץ מתוך אמונה בקב"ה. בתודעה ההמונית העדיפו בני ישראל להשאר במוכר, במצרים, למרות צער השיעבוד.
כיצד מכניסים בעם אומץ לשינוי ורצון להיגאל? בין מכת החושך התשיעית למכת בכורות העשירית, התורה בוחרת לעשות הפסקה לכתוב את הציווי האלוקי לקחת שה בי' בניסן. כל משפחה לוקחת שה ושומרת אותו ארבעה ימים ואז שוחטים אותו כל עדת ישראל, לוקחים מהדם ונותנים על שתי מזוזות ועל המשקוף. לא בהסתר, לא בחדרי חדרים, הכל נעשה בפרהסיה.
לא פשוט, השה הוא אלהי מצרים, הדבר המקודש ביותר למצרים נלקח כעת ע"י העבדים בכדי לשחוט אותו, אין שחיטת פרות קדושה יותר, איזו גבורה ואיזה אומץ נדרשים לכך? כך דבריו של ספר הכתב והקבלה: 'לכן ציווה הוא יתברך שיעשו ג' פעולות בזביחת האליל לעיני מצרים בפרסום גדול ולא ישיתו לבם לסכנה העצומה פן יחרה אף מצרים בהם בראותם עלבון יראתם [עבודה זרה שלהם] ויקומו עליהם להשמידם כמאמר משה הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו עם כל זה לא יימנעו מעשות המצוה בשווקים וברחובות בביזה וקלון עד הביאו אותם אל ביתם בקולי קולות ולא יראו מן המצרים יתר על כן ישחטו הפסח בכנופיה ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום לא יפחדו ולא יראו משונאיהם'.
גם זה מחסדי ה' שנתן בנו את הכח והרצון לשינוי, את השאיפה לגאולה בכל מצב ובכל זמן. גם אנו בתקופתנו צריכים את האומץ לשינוי, לנגד עינינו קורים שינויים עולמיים, וצריכים אנו לשדרג את אומץ הלב לשינוי בעקבות הארועים ההיסטורים שאנו חווים. ותמיד נזכור שיש מנהיג לבירה – עשה עמנו אות לטובה'. ■
