01
חלון לניצחון
יום שישי גשום בירושלים, ארובות השמים נפתחו סוף סוף וגשם של ברכה הרווה את הרי יהודה ובנימין. אבל אנחנו ארזנו את מטלטלנו והפנינו את הסובארו דרומה, לסיור מרתק בעוטף עזה. ירדנו לכביש 6 דרום. האופק היה צלול ומואר. נופי הנגב הצפוני חיממו את הלב, אך מיעוט המשקעים הדאיג אותנו מאד. היה ניכר בכל פינה שענני הגשם פסחו על הנגב והותירו את הגבעות צחיחות, חשופות וללא טיפת ירק. הספקנו להיכנס גם לשמורת הטבע המקסימה סביב מאגר המים של נחל פורה, בסמוך לצומת בית קמה. להפתעתנו או שלא להפתעתנו, מאגר המים בשמורה היה ריק ואפילו נחשים ועקרבים לא היו בו…
בדרכנו לכאן מירושלים, אך עברנו את קו ענני הגשם הכבדים, נחשפנו לשינוי דרמטי באקלים וחזינו בתופעות טבע שהזכירו מראות בראשית.
כל זה אירע בדרכנו לאתר ההנצחה, שהוקם בחניון המכוניות השרופות ביישוב תקומה. קרני השמש בקעו לפתע מבין העבים ויצרו ברקיע קשת צבעונית מרהיבה. חשנו שה׳ שולח לנו מסר מרגיע בו הוא מבטיח קבל עם ועולם, שהוא אינו שוכח את בריתו הנצחית, בה הבטיח שלעולם לא יביא יותר חורבן על הארץ.
02
גשם של מתפללים
אחר הצהרים פסקו הממטרים גם בירושלים ומזג האוויר הנוח הזמין אורחים רבים לפקוד את שריד חומת בית מקדשנו. גם בשבת בבוקר התמלאה רחבת הכותל במתפללים רבים, שבאו לבקש ולהתחנן על רפואה לפצועים, שלום ללוחמים, שחרור החטופים, והכי חשוב: תקומת ישראל ונצחונו.
אמנם קשה לוותר על חוויית התפילה הקבועה בכותל, אך להזמנה לבר מצווה בכפר מימון… אין איש שיסרב!
אחייננו החמוד והצדיק דביר ברט הגיע למצוות. זו סיבה טובה להורים, איציק ועידית המושלמים, לכנס את כל המשפחה הגרעינית לאירוע מלבב, מלא נחת ותוכן רוחני וקולינרי.
סבא וסבתא צור-צ׳ולק מחפץ חיים, וסבא וסבתא ברט מכפר מימון הוקפו בחיבוקים של נכדים ונינים שהגיעו לכפר מימון מכל הארץ. הזקנים והצעירים נהנו יחד מכל רגע והשמחה הרקיעה שחקים.
חברי הכפר הוזמנו על ידי משפחת ברט לקידושא רבה בבית העם. הרעות, האחווה, האהבה ההדדית ודיבוק החברים היו לי לדוגמא ולמופת. התפעלתי גם מההתגייסות של בנות ובני הכפר לסייע, לארגן ולערוך. הקידוש והסעודות היו מושקעים, נעימים, מטופחים ומגוונים למכביר. משפחת החתן, כמו שמקובל בכפר מימון, עשתה והכינה את כל האירוח והכיבוד בענווה גדולה, בצניעות טבעית, בנועם הליכות, בטוב טעם וברוחב לב בלתי יתואר.
החינוך המופלא של ילדי הכפר, האחים והאחיות, התגלה למופת בשעה שהם היטיבו לשמור על הפעוטות הרכים כדי שהללו לא יפריעו בעת הדרשות ואף סייעו לאמהות ולאבות בארגון ובניקיון. חינוך למופת.
גם הצד הרוחני של דברי התורה והערכיות הפנימית עשו עלי בי רושם רב.
חתן בר המצווה הפליא לקרוא בתורה בקול רם וצלול, כבקיא ורגיל, ללא היסוס וללא אף שגיאה. את הדרשה נשא חתן בר המצווה בעל פה, ללא חת, בבית הכנסת המרכזי בכפר, שהמה במתפללים – תושבים ואורחים רבים.
חבריו של חתן השמחה, בני כפר מימון, גדשו גם הם את הספסלים. ניכר היה במאור הפנים שלהם שהם שמחים מאד על כל הזדמנות בה הם זוכים לראות קצת אור בקצה המנהרה. תרתי משמע.
03
נוער מזהב
אכן, על הנוער של הכפר, כמו על חבריהם ביישובי הגבול, עברה שנה ויותר של התמודדות לא פשוטה ומאתגרת. בשמחת תורה, כשחדרו המחבלים הארורים ופרצה המלחמה בכל עוצמתה, כפר מימון היה נתון בקו האש הראשון. בזכות מסוק צבאי עמוס בלוחמים, שנחת בסמוך לגדר הכפר בדרך נס בגלל תקלה במנוע, נרתעו מחבלי החמאס מלחדור לשטח כפר מימון והם חלפו על פניו מבלי לפגוע בתושבים.
במשך מספר ימים שרצו מחבלים בכל אזור הדרום וגם סביב גדרות הכפר. רקטות מחבלי החמאס התעופפו באוויר ונחתו מכל עבר. הצבא בושש עדיין מלפתוח במתקפה עצימה ולהיכנס לעזה. ביום שמחת תורה, באותו בוקר רע ונמהר, עברו ילדי הכפר להתגורר בממ״דים. האבות נקראו לצו 8. חלקם גויסו להשתתף בקרבות העזים וחלקם פנו מיד ליחידה המרחבית, לדאוג לאבטחת היישובים וסביבתם. כפר מימון הוציא מתוכו לוחמים ביחידות המובחרות ביותר בצה״ל. גם האמהות הגיבורות התגייסו באחת, כיעל אשת חבר הקיני, לתחזוקת העורף האזרחי, שמירה על הילדים והבית הפרטי ותמיכה בלוחמים הגיבורים שמילאו את כל אזור הדרום. הנוער בכפר מימון, כמו בכל יישובי העוטף, התגלה בכל תפארתו והתנהג בגבורה גדולה, באחריות ובקור רוח. הנוער עסק בקדחתנות בסיוע לקשישים ולמשפחות המגויסים ובעזרה לחקלאים שנזקקו לידיים עובדות, וגילה בגרות ותושייה יוצאת דופן. זמן קצר לאחר מכן, הוגלו כמעט כל המשפחות לגלות ארוכה ומתישה, שכללה נדודים בין דירות ובתי הארחה בירושלים ובתל אביב והשאר כתוב על דפי ההיסטוריה…
04
צירי לידה
למה אני מטריח אתכם לחזור לאותם ימים קשים? כי מי שלא חווה את השבת שחלפה בכפר מימון, לא יבין מה זו מלחמה ארוכה, שממשיכה בעוז חודשים רבים ומי הם התושבים האמיצים, שעומדים יומם וליל בכל החזיתות מבלי להתלונן ומבלי לבקש שכר.
הם לא מבקשים ׳לעצור את המלחמה׳, אלא מוכנים לעמוד בכל האתגרים עד לניצחון המלא ועד להחזרת הרצועה לשליטתו המלאה של צה״ל.
במשך כל הלילה לא פסקו קולות הבומים. ממש כמו בתחילת המלחמה וממש כמו בכל השנה ושליש שחלפו. רק שהפעם, לשם שינוי, קולות הבומים היו של פיצוצים יזומים שמבצעים כוחות צה״ל תוך כדי חיסול קיני המחבלים. מדי כמה דקות התעוררנו לשמע קולות ההרעשה של כוחותינו. הקשבנו גם רוב קשב ובגאווה בלתי מוסתרת לשאגות מטוסי חיל האוויר, שחגו כל העת מעל הכפר.
לפני כל תקיפה חגים המטוסים מעל יישובי העוטף בטורים ארוכים, כדי להיכנס לתקיפה על פי סדר מבצעי מתוכנן היטב. בין לבין, התעוררנו שוב ושוב לשמע הדי הפיצוצים, שגרמו לבתי הכפר לרעוד מההדף, לחלונות להיטרק בעוז, ולצירי הדלתות לחרוק בעצבנות. אבל התחושה של כולנו הייתה מרוממת ומבטיחה, תחושה של ביטחון, ניצחון וסיפוק רב.
הסתובבתי על יצועי וחלמתי בהקיץ: הלוואי שהלילה יחדרו כוחותינו למחילות בהן מוסתרים החטופים וישחררום… כך פיללתי, תוך שאני ממלמל פרק בתהילים, מסתובב לצד השני ונרדם.
05
המכבים החדשים
במשך כל השבת לא הפסקתי להתפעל מהכוחות המופלאים שמתגלים בתושבי החזית. התמלאתי גאווה ושמחה על הזכות להיות חלק מהעם המופלא הזה. התפעלתי כיצד עומדים גיבורי הכפר בחזית המערכה. חלקם מגויסים. צעירים ומבוגרים שומעים יומם וליל את קולות הנפץ העזים של המלחמה ולא מתלוננים כלל. חודשים ארוכים הם חיים ממש תחת אש, כשברקע קולות של מטוסים ופיצוצים והרעשות ללא גבול. ולמרות כל זה הם מוכנים לעמוד במערכה זמן רב ככל שיידרש. בני הכפר, צעירים ומבוגרים, מדגישים בכל שיחה כמה הם מודים על הזכות לראות בניצחון ישראל ולהתפעל מקרבות הגבורה וההקרבה של לוחמינו, שמחרפים נפשם ומביאים סוף סוף להרחקת האיום הקיומי, שרבץ זמן רב והתפרץ לפתחנו.
לתושבי הדרום יש הזכות המלאה לבקש על חייהם ולעמוד על דרישתם מהממשלה. וכך הם מבקשים: ׳אסור לנו להפקיר שוב את הרצועה לשלטון המחבלים׳, ׳צה״ל חייב להישאר ברצועה ולשלוט בצירים כדי למנוע חפירת מנהרות חדשות וכדי לבלום את התעצמות המחבלים׳.
שבת שלום של ׳אור חדש על ציון תאיר׳. אור של ניצחון ושל ניסים גלויים. אור של גבורת המכבים המתחדשת. אור של מיעוט המתיוונים וחיזוק החשמונאים של ימינו. אור של שחרור החטופים ומזור לפצועים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
