הרב אברהם זרביב, דיין בבית הדין הרבני באריאל ובתל אביב, משרת כבר עשרה חודשים במילואים, בעיקר ברצועת עזה • חבריו העניקו לו את הכינוי "הדיין של רפיח", ויחד הם צילמו את "בית הדין הרבני ברפיח" • בשיחות עם בני הציבור החרדי הוא מבהיר את החשיבות של החיבור בין התורה לצבא, בפגישה עם ראש הממשלה הוא חיזק אותו על ההתעקשות להיכנס לרפיח, והוא קורא להנהגה הצבאית לתת מקום גם ללוחמים מהמגזר הדתי לאומי
הוא פונה לבית החולים ברזילי אחרי פגיעה ישירה שהוא ספג״, מספר הרב אברהם זרביב על אחד מחתניו שנפצע בשמחת תורה בכפר עזה. ״היה לו מאוד חשוב להילחם, ולכן אחרי כמה שעות הוא לקח אנטיביוטיקה, ברח מבית החולים, ויצא להילחם״. זהו רק אחד מהסיפורים של בני משפחות של הרב, שרבים מהם נלחמים מאז שמחת תורה, ביניהם גם הרב עצמו שבימים רגילים משמש כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב ובאריאל, ומאז תחילת המלחמה משרת במילואים, בעיקר ברצועת עזה.
לוחם במילואים
הרב אברהם זרביב (52), נשוי ואב לעשרה, תושב בית אל ובוגר הישיבה הגבוהה ביישוב, היה בעבר ראש המכינה הקדם צבאית בבית אל, וכיום משמש כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב ובאריאל. בתחילת המלחמה הוא חזר לסיירת גבעתי בה הוא שירת במשך שנים ארוכות, ולחם בין היתר במלחמת לבנון השניה, במבצע צוק איתן, ובמבצע חומת מגן, והוא מעיד על עצמו כ״דמות מוכרת בחטיבת גבעתי״.
״ברוב המלחמות שירתתי במילואים״, פותח הרב זרביב. ״ב2003 הייתי מש״ק טרור, כשבאותה תקופה החטיבה הייתה בתקופת השיא שלה. עם מפקד הגדס״ר עופר וינטר, ועם הסמג״ד דדו בר כליפא, השתתפנו במבצעים נועזים שהגדוד קיבל עליהם את ׳עיטור המופת׳, על רצף פעילויות שעשינו״. הוא מעיד כי השירות באותה תקופה היה מאוד אינטנסיבי, כאשר כבר אז הוא היה אב לשישה ילדים, ולמרות זאת הוא בחר להמשיך להילחם.
בשנים האחרונות בחר הרב זרביב לא להמשיך לשרת במילואים, זאת מאחר והוא האמין שישנה חשיבות רבה בעבודת בית הדין, והעדיף להשקיע בה את זמנו. עם פרוץ המלחמה, יום לאחר שמחת תורה, הוא הגיע לשדה תימן כדי לצאת ולהילחם: ״לא ידעתי לאיפה אני אתגלגל ומה המשמעות של זה, אבל החלטתי לנסות בכל זאת. הצטרפתי לפלוגה הקודמת שלי, פלוגת התצפיות של חטיבת גבעתי. התחלתי את התמרון עם החטיבה, ובלי התראה מצאתי את עצמי עם תיק כבד מתמרן ברגל ברצועת עזה, בתחילה בחאן יונס ובהמשך בחלקים נוספים של רצועת עזה״.
״הייתי חלק מהצוות הלוחם״, ממשיך הרב זרביב. ״השתמשנו בהרבה אמצעים כמו רחפנים ואמצעי תצפית, ומתוך השטח סייענו לחטיבה בביצוע של עשרות זיהויים וחיסולים. זה מה שעשיתי בשלב הראשון, במשך כארבעה וחצי עד חמישה חודשים, בלי בית, בלי המשפחה ובלי הילדים״.
משטחים את עזה
יחד עם בוגרי הסיירת, הוקמה פלוגת צמ״ה (ציוד מכני הנדסי) של חטיבת גבעתי, פלוגה שמתמקדת בכלים כבדים כמו באגרים ועוד. הרב זרביב הצטרף אליה, ויחד הם היו שותפים בתמרון עם החטיבה: ״אנחנו נמצאים בשפיץ של הלחימה, והורסים את רפיח. הרסנו את חאן יונס ועכשיו את רפיח, בכל מקום שיש התנגדות אנחנו משטחים את השכונות״.
״אנחנו כל הזמן נתונים תחת אש״, מספר הרב זרביב. ״לפני פחות מחודש נהרג הלוחם מוטי רווה מדרום הר חברון, וגם אני חטפתי כמה וכמה טילים, אבל זה לא מיוחד שם – כולם חוטפים״. הוא מציין כי לאחר תחילת הלחימה המח״ט בא ואמר תודה אישית לכל אחד: ״החטיבה לא הייתה יכולה לצעוד בלעדיכם, ומה שיצרתם זה הכפלת כוח לחטיבה״. לאורך הלילה פועלת הפלוגה בהכשרת הכלים הכבדים לשימוש, וביום היא יוצאת למתקפה.
במקביל, הרב זרביב גם עובר בין חיילים, נותן שיחות, ומנסה לשמש כדמות שמסתובבת בכל מקום ולדבר עם חיילי ומפקדים לחזק את הרוח: ״כשהצעירים רואים שאנחנו נמצאים איתם לא רק מאחורה אלא ממש בלחימה עצמה זה משהו שמחזק אותם. איך אמר לי מפקד פלוגה? ׳כשאתה פה החייל שלי לא יכול לצייץ׳. זה מה שמחזיק אותי״.
במהלך הלחימה מגיעות אליך גם שאלות הלכתיות?
״אני מקבל המון שאלות הלכתיות, שאת התשובות אליהן אני רוצה להוציא כספר אחרי המלחמה. יש המון שאלות על שבת, בישולי גויים, הכשרת כלים, עירובין, נסיעות בשבת, צומות ועוד, אני מאוד זמין שם וכיוון שאני נמצא בשטח ומבין את המציאות מגיעות אלי הרבה שאלות״.
איך אתה יודע מה לענות לשאלות שמתעוררות בשדה הקרב ואין להן תשובות בספרי ההלכה?
״שאלה טובה״, אומר הרב בחיוך. ״יש את מה שלמדתי בעבר ועליו אני מתבסס. בנוסף, יש הרבה סייעתא דשמייא, ואינטואיציה הלכתית שאתה מנסה לפסוק לפיה גם אם אין לך את הסעיף המדוייק. כשיוצאים להפוגות אני פותח בפלאפון את הספרים ומעיין בעוד מקורות כדי לדייק את התשובות״.
דמות מוכרת בעולם החרדי
הרב זרביב מעיד כי לפני תחילת המלחמה הוא לא היה דמות מוכרת: ״מעולם לא התראיינתי ולא כתבתי ברשתות, אבל היום אני כבר כותב כל שבוע, וגם בעולם החרדי נהייתי דמות מוכרת. אני מגיע לחרדים, וכולם מזהים אותי. אני חושב שאני נותן בזה שירות חשוב, ומראה שאפשר לשלב בין תורה וצבא, אבל צריך לומר: זה לא ילך בכוח אלא רק באהבה, בהבנה ובקצב הנכון״.
כרב שמשרת בצבא, מהי עמדתך בנוגע לסערת הגיוס הנוכחית?
״כל הסערה הזאת היא אירוע פוליטי״, אומר הרב. ״פסיקות בג״ץ לא יפתרו בשום אופן את בעיית הגיוס בציבור החרדי. צווים של בית משפט לא יגרמו לגיוס כי זאת אמירה חברתית של הציבור החרדי שמחליט לא לשרת. להיפך, זה מרחיק ומכנס, גם אלו שחשבו להתגייס פתאום מרגישים הזדהות עם הציבור ממנו הם באו ונסוגים אחורה״.
הוא ממשיך: ״ברור שהמצב הנוכחי צריך להשתנות, גם מצד הציבור החרדי שצריך להבין שהוא חייב להיות שותף, ואני בונה עליו מאוד כי זה ציבור אידיאליסטי שכשהוא נרתם למשהו הוא עושה אותו עד הסוף, אנחנו חייבים חיילים כאלו, וגם מצד הציבור הכללי חשוב להביא את ערך לימוד התורה ולהראות שלומדי התורה הם כתר תורה ולא לטעון שהם משתמטים״.
אמנם, הוא מסכים כי ברור שלא כל הציבור החרדי לומד תורה: ״לא כולם לומדים, אבל גם הצבא לא עשה מספיק הכנה אמיתית שתגרום לזה שהצבא יתאים לציבורים נוספים. גם הציבור הדתי לאומי נפגע מהצבא, היו דברים שהיו חשובים לו שהצבא דרס, וזה התבטא בהרבה חיילים שבאו ברמה דתית אחת ויצאו ברמה דתית אחרת. זה לא אמור להיות ככה. הציבור החרדי עומד על זה, ומגיע לו שמי שנכנס לצבא יצא כמו שהוא. הצבא באמת לא עשה הכנה מספקת לדבר הזה. שני הצדדים צריכים לעשות צעדים גדולים״.
מי לדעתך צריך להוביל את המהלך הזה?
״לא יודע. אני מבין שיש אנשים בציבור החרדי שעוסקים בזה, אבל אני יודע מי לא – לא בית המשפט ולא באמצעות פטישים בעורף״.
״יש לנו חרדים בפלוגה שהתגייסו בשלב ב׳״, מעיד הרב זרביב. ״הם לא ידעו לאיפה הם מתגייסים, ובגיל 40 הם מצאו את עצמם בשיא התמרון ובשיא האש, אלו חבר׳ה מסורים שלא רואים את הבית, חרדים מבטן ומלידה ששייכים באמת לציבור החרדי, והם נלחמים ומראים שזה יכול לקרות ורק צריך לא להפריע לתהליך הזה״.
יכולים להילחם, לא יכולים להוביל?
הרב זרביב מותח ביקורת על ההנהגה הצבאית שלדבריו מדירה את בני המגזר הדתי לאומי: ״עשרה חודשים שאנחנו נלחמים במסירות נפש מטורפת, לא די שהמילואימניקים כולם מתגייסים, אלא גם כשכולם הלכו הביתה ויש צורך בעוד נהגים ומשימות נוספות, רבים מהציבור הדתי פשוט נמצאים בחזית, ומגיעים ומוכנים להיות איפה שצריך אותם. יש מסירות נפש, יש ערכים, יש מסירות טוטאלית, אבל לא נותנים להם להתקדם להנהגה״.
״המציאות מראה לנו שיש תקרת זכוכית״, מוסיף הרב. ״בפיקוד העליון של הצבא יש צבע אחד, חטיבה אחת ששולטת, וקשה מאוד לסוג אחר של אנשים להיכנס. מהסתכלות על שדרת המח״טים ומפקדי האוגדות ברור לי שזה משתנה וישתנה, אבל כמובן שצריך לעזור לזה לקרות, ואם זה לא מגיע מהצבא הפוליטיקה צריכה לעזור לזה לקרות״.
הוא ממשיך ותוקף: ״לא ייתכן שיש כל כך הרבה לוחמים דתיים לאומיים ולוחמים מהפריפריה, ויש תחושה שיש מקומות בצבא שהם פשוט לא יכולים להיות בהם. הם יכולים להיות לאורך לילות, ימים, וחודשים ברצועה, אבל לא יכולים להיות בפיקוד. האחוזים של האנשים שלוחמים בצבא ואין ייצוג לחינוך שלהם לפחות בשולחן הדיונים גבוהים מאוד״.
״אנחנו נמצאים ברפיח כבר כמה חודשים, ורואים קילומטרים על גבי קילומטרים של מנהרות ומחילות פעילות, עם מחבלים שמתצפתים עלינו מכל חור, כל יום״, מעיד הרב זרביב. ״לפני שבועיים חטפתי שלושה טילי אר-פי-ג׳י, שאם היו זזים טיפה הצידה כבר לא הייתי פה. זה מראה את הקריטיות בכך שנישאר בציר פילדלפי, ולא יכול להיות מצב בו נמשיך בלי כוח של צה״ל שיישאר בו. כל מה שעשינו היה לשווא? כל מה ששפכו דם בשביל זה היה לשווא? זה לא יכול להיות. אין אפשרות אחרת, כל שאר האפשרויות נוסו, והאפשרות היחידה היא להישאר בשטח ולשלוט. אם הייתה אמירה כזאת של המפקדים זה היה משפיע, מפקדים עם חשיבה אחרת ולא מפקדים שמספקים אמירות על כך ש׳חמאס מורתע׳״.
ממשיכים עד הסוף
״אנחנו ממשיכים עד הסוף״, קובע הרב זרביב. ״יש בצבא רוח גדולה מאוד, אנשים שנלחמים למרות כל הקשיים, אנשים שהפסידו עבודות, כספים ועוד, ומשלמים מחיר אדיר. לוחם יוצא מבית אחד וחוזר לבית אחר, אבל המשפחות פורחות ונותנות רוח גדולה, שרק בזכותה אנחנו יכולים לצאת להילחם״.
איך הרגשת כשחזרת הביתה אחרי כמה חודשים של לחימה?
״׳אני במזרח וליבי במערב׳. אני חוזר הביתה, אבל הראש שלי ממשיך להיות ברפיח ובחאן יונס. בצבא אתה מתמסר כולך, וכתוצאה מזה כולך שקוע בזה. קשה לנחות בחיים הרגילים, רק אתמול היו לי עשרה גי לטפל בהם בבית הדין ואתה נע בין העולמות, צריך בשביל זה חוסן נפשי וזה לא קל״.
איך המשפחה הסתדרה בחודשים בהם נלחמת?
״הם לקחו את כל המטלות עליהם״, משיב הרב זרביב. ״נלחמתי ביחד עם אחד הבנים ועם חתנים שלי באותו מגנן. לבנות התאומות עשינו בת מצווה משפחתית בתחילת המלחמה, אבל כל התכנונים הגדולים התבטלו. ברור שזה לא קל, אבל אני חושב שזה שהם רואים התמסרות, מסירות נפש והקרבה, זה חלק מהחינוך שלהם. למרות שאני לא יכול ללמוד איתם, לעקוב אחרי איך שהם לומדים, ולעשות דברים שבזמנים נורמליים הייתי יותר מעורב בהם, הם רואים את הנחישות וההקרבה ואני חושב שבסופו של דבר במכלול הגדול גם הם מקבלים מזה״.
למרות המחיר המשפחתי, לרב היה ברור שהוא צריך להילחם: ״אין לנו ברירה, אין לנו ארץ אחרת ועם אחר, אנחנו נמצאים במלחמת עצמאות שהיא גם מלחמת קיום וזוכים לקחת בה חלק״.
במהלך ביקור ראש הממשלה ברפיח פגש אותו הרב, וברשת פורסם תיעוד של שיחתם: ״רציתי להגיד לך ישר כוח על העמידה החזקה. זה נותן לנו כוח ללוחמים, אנחנו יודעים שזה לא לשווא, זה ביטחון לדורות״. הוא מספר על המפגש: ״אני לא איש פוליטי, ובטח שלא שייך למגזר כזה או אחר, אבל העמידה שלו נגד כוחות חוץ כמו ארצות הברית היא מרשימה, זה שהצלחנו לתמרן בתוך רפיח למרות הוטו שהטילו זה דבר מיוחד. היו הפרעות גדולות מבחוץ ומבפנים, ולמרות הכל הוא נחוש לסיים את המלחמה בתור מנצחים, ולהישאר בציר פילדלפי. גם ראש ממשלה צריך חיזוק, וזה מה שראיתי לנכון באותו רגע. נתניהו הוא ראש ממשלה של כולנו, הקב״ה שם אותו בצומת דרכים קריטית, ובסך הכל הוא עומד בה בצורה חזקה״.
מה אתם מתכננים להמשך?
״החטיבה יצאה להפוגה קטנה של שבוע עד שבוע וחצי ואחריהם אנחנו חוזרים, ובגדול״, משיב הרב. ״לא יודעים עד מתי נמשיך להילחם, בינתיים אני מחכה שתעבור שנה ואז אני אעשה חשיבה מחודשת אם להמשיך או לחזור לבית הדין. מצד אחד לדעתי גם התפקיד בבית הדין הוא תפקיד חשוב וקריטי, ויש חשיבות למפגש עם עם ישראל במצבים הקשים שלו, אבל מצד שני גם בצבא התפקיד הוא מאוד חשוב. אם הייתי חושב שאני פחות משמעותי בצבא הייתי חוזר מיד לבית הדין, אבל אני חושב שגם בצבא אנחנו מאוד משמעותיים. בינתיים הכרעתי בבחירה הזאת שאני בצבא, אבל יום אחד גם נצטרך לחזור לבית הדין״.
לסיום אומר הרב זרביב: ״יש לנו חיילים נפלאים, עם המון מוטיבציה, שמוכנים להילחם במסירות נפש. יש בצבא אחדות גדולה של אנשים מכל הסוגים, יש אהבה מאוד גדולה, זאת זכות להיות שותף ומשמעותי במלחמה הזאת, ואני מודה לקב״ה על זה״.
