'דוקטור, מה דעתך על חיסון הפפילומה? האם כדאי להמליץ עלי לתלמידות שלנו באולפנה?' את השאלה הזאת אני נשאלת לעיתים קרובות על ידי מחנכים ומחנכות, לצד הורים נבוכים. יש תחושה לא נוחה מול חיסון שניתן לבני נוער בגיל בת מצווה בר מצווה ללא הסבר מניח את הדעת. אז בואו נעשה קצת סדר.
נגיף הפפילומה האנושי (HPV) הוא וירוס שעלול לגרום למחלות קשות, כולל סוגים שונים של סרטן. מדובר במצב מיוחד בו ניתן למנוע סרטן על ידי חיסון כי המחולל הנגיפי ידוע, ולכן, גופי בריאות בינלאומיים ממליצים על מתן החיסון בגיל צעיר, בדרך כלל סביב גיל 11-12,כדי להבטיח הגנה מוקדמת, עוד לפני חשיפה אפשרית לנגיף . האם אכן מומלץ להתחסן? והאם זה רלוונטי לנוער הדתי?
בתחילת הדרך, לפני שהוכחה יעילות החיסון ונשללו הסיכונים שלו, התשובה שלי היתה מעורפלת, וזאת ביחס לכל המטופלים בכל המגזרים. על אחד וכמה וכמה,לגבי הנוער הדתי. סברתי שאין סיבה הכרח, או הצדקה לחסן אותו, בעיקר בגלל שסברתי שאצל הנוער הדתי, הסיכון לחשיפה לנגיף, לכאורה, הוא קטן. האמנם?
לגבי הרישא, בינתיים הסתבר שהחיסון יעיל ואיננו מסוכן. ומה לגבי הסיפא? התוודעתי לכך שישנם אירועים לא צפויים שעלולים להופיע ושיש להגן מפניהם כמו פגיעה מינית או, להבדיל, חתונה עם חוזר בתשובה.
אני מציעה להשתמש בחיסון כהזדמנות לשיח מותאם גיל על גבולות אישיים, אחריות לבריאות, וכבוד לגוף, כמובן בשפה נקייה ובהתאם לגבולות ההלכה. כדאי להדגיש את הנושא של האחריות האישית והשמירה על הבריאות כערך יסוד, ואת החובה להגן על הגוף שהוא פיקדון שה' הפקיד בידינו. השיח יכול להוות הזדמנות להבהיר מושגים, לא מתוך עיסוק מפורט בהתנהגות לא צנועה, אלא מתוך שיח על כבוד עצמי, בחירה מודעת, והיכולת לומר 'לא' במצבים שאינם מתאימים.
עם הנגשה נכונה, המחנכים וההורים יכולים להוביל שיח שידגיש שהחיסון הוא כלי רפואי בלבד, מבלי לשנות את מערכת הערכים של הילדים. לפעמים החשש מהעלאת הנושא יוצרת פערים בידע ומחלישה את היכולת של צעירים לקבל החלטות מושכלות בעתיד, ומעלה סיכונים לפגיעות. יש פה הזדמנות לחיזוק שיח בריא, אחראי ומכבד בקרב בני נוער מהציבור שלנו.
אז 'חזרתי בתשובה'. היום אני נוטה להמליץ על קבלת החיסון בכל האוכלוסיות, בתנאי שמתנהל שיח אחראי וצנוע סביב קבלת החיסון. ■