אחד הדברים המקשים מאוד על יצירת הקשר הזוגי הם היסחי הדעת ממנו, ובפרט בדורנו, העמוס בעיות קשב וריכוז. באופן כללי ניתן לחלק את היסחי הדעת לשלושה סוגים.
יש היסחי דעת מדברים שאינם קשורים לקשר הזוגי כלל, אלא הם חלק מהתרבות העוטפת אותנו. העבודה שאנו לוקחים איתנו לכל מקום, עומס הלימודים, שטף החדשות והמידע שאנו צריכים להיות מעודכנים בו בכל רגע. כדי ליצור קשר פנימי עלינו לייצר סביבה שקטה ומוגנת מכל הרעשים והיסחי הדעת החיצוניים. עלינו לנקות את הראש ולפנות את הלב מכל מחשבה זרה שיכולה להסיח את דעתנו מהקשר הזוגי.
זהו הסוג הקל יחסית להתמודדות. הסוג הקשה יותר של היסחי דעת מהקשר הוא מהצעות אחרות הקיימות כל הזמן ברקע. לפעמים כבר בתחילת הקשר יש לנו כמה הצעות ואנחנו בוחרים להתחיל באחת מתוך הרשימה, ולפעמים במהלך הקשר מגיעות הצעות נוספות ומסיחות את דעתנו מלהתקשר באמת למי שאנו נפגשים איתו.
ברוב הפעמים גם אם אין לנו הצעות חדשות ממש, בראש שלנו הן קיימות; אנו יודעים שהן מחכות לנו, ולכן איננו נכנסים לקשר באמת ולא מרוכזים בו לגמרי. חובה עלינו לדעת שאם ריבונו של עולם זימן לנו קשר זה, הוא בוודאי הטוב ביותר לנו בשלב זה, וגם אם לבסוף הוא לא צלח, אנחנו התייחסנו אליו במלוא הרצינות ועשינו הכול כדי שיצליח.
לבסוף יש גם היסחי דעת הנובעים מתוך הקשר עצמו, כאשר אנו נתפסים לעניין שולי המסיח את דעתנו מהקשר כולו. היא אמרה איזה משפט חשוד ואני כל הזמן מהרהר בו, הוא איחר לפגישה בחצי שעה ואני כל הזמן תוהה למה וכו’. חשוב מאוד לזהות מחשבה טורדנית זאת ולסלקה בהקדם האפשרי, בין שעל ידי דיבור משותף ביננו על העניין ובין שעל ידי שיתוף אדם אחר הקרוב לנו, כדי שנוכל להשתחרר ממנה ולחזור להיות פנויים לקשר.
עיקר הקשר הזוגי תלוי בכוח הדעת המקשרת בינינו, כמאמר הכתוב: “והאדם ידע את חוה אשתו”, לכן כל היסח דעת הוא חציצה ומכשול בדרך להתקשרות זאת. בכלל, חשוב שלא להסיח את הדעת מהמטרה הקדושה שלשמה אנו נפגשים ומכירים, והיא לזכות להיות יחד אדם שלם: “זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם”.
האהבה מקיפה את כל חיינו, ועל כן אין היא יוצאת מחלק או מפינה באישיותנו אלא היא מעיין פנימי הנובע מכל הנפש של האוהב ופונה אל כללות הנפש של הנאהב, לקשור ביניהם להיות לדבר אחד.
אהבה היא תקשורת פנימית שמעבירה מידע סודי ופנימי שזר לא ידעהו, משום שאהבה היא שפה ייחודית בין האוהבים; הם פיתחו אותה וקבעו את כלליה, ורק הם מבינים אותה באמת.
אהבה היא תנועת נתינה אין-סופית שנובעת מתוכי ומוציאה ממני את כל אוצרות הטוב שבי. אינני יכול להכיר את כל הטוב הגדול הטמון בתוכי עד שאני אוהב מישהו אהבת אמת ומוכן להתמסר בעבורה. לכן חשוב הרבה יותר להיות אוהב מלהיות נאהב, על מנת להוציא מתוכי את כל מעיינות האהבה הפנימיים. אומנם כשמעניקים אהבת אמת מקבלים אותה בחזרה בכפלי כפליים, כמאמר הפסוק בספר משלי: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
