כיום מקובל לראות בביטוי העברה בין דורית, כנוסחה מוצלחת לשמירת נכסיה המוצלחים של המשפחה, העסק שהוקם על ידי הסבא רבא, הפרימה המשפחתית המוצלחת בה מועסקים בניה של מקימת החברה וכיוצא באלו הדוגמאות.
אולם, המושג העברה בין דורית, לעיתים, משמש לא רק כתכנון מוצלח של משפחה לשמירה עתידית על נכסיה וכספיה, אלא גם כאפיון של דרך התנהגות, חיובית אך גם שלילית של הורים, כלפי יוצאי חלציהם.
לעיתים משתמשת הספרות בביטוי זה כעל "העברה בין דורית של מצב סוציו-אקונומי קשה", למשל כשבית המשפט מתקשה להחליט האם ישנו סיכוי טוב להורה לטפל בילדיו או שמא יש להכריז עליהם כברי אימוץ, כלומר ככאלו אשר יסבלו הורות פוגעת כשם שהוריהם חוו הורות שכזו בילדותם. האם ניתן ביטוי לטובת הקטין, כנגד האימוץ הפתוח או האמנה. והתחשבות בעברו של הקטין עד הנה ומצבה המורכב עד מאוד של משפחתו מציבים עננה של עתיד בעייתי מעל לראש הקטין, הזקוק ליציבות, אם ישאר בתוך המשפחה. וכך בוצעה העברה בין דורית של אי מסוגלות הורית: "ילוד אישה נושא על שכמו את הוריו. לא על שכמו. בחובו. כל חייו חייב לשאתם, אותם ואת כל צבאם, הוריהם, הורי הוריהם, בובה רוסית מעוברת עד דור אחרון.
באשר ילך ילך הֲרֵה הורים בשוכבו הֲרֵה הורים בקומו הֲרֵה הורים אם ירחיק נדוד ואם יישאר במקומו. לילה-לילה חולק את ערשו עם אביו ואת יצועו עם אמו עד בוא יומו" (עמוס עוז, "אותו הים").
כך לעיתים אדם המבצע עבירה פלילית כלשהי יחשב כאדם המאופיין בדפוסים שוליים והתמכרותיים וכן העברה בין דורית של אלו במשפחתו. כלומר דפוס פעולה פלילי יכול ויעבור מאב לבנו, ורק אירוע עוצמתי דוגמת ניהול הליך משפטי חשוב או ריצוי עונש בכלא, יכול לעצור את הקשר המשפחתי הזה שבין אדם לבני משפחתו הפליליים.
מנגד, בניהול עסקים משפחתיים משגשגים, מבקשים ההורים לבצע העברה מוצלחת של עסקם לדור הממשיך, באופן שדרכו הניהולית המוצלחת תיושם גם על ידי הדורות הבאים לטובת הדורות הבאים ויורשיהם. כך למשל, לאחר שנים של ניהול והחזקה משותפת, הצורך בבחינת ההסדרה הפורמאלית של ההחזקה יחד במניות החברה, התעורר על רקע הרצון לבצע העברה "בין-דורית" של הובלת החברה, בתוך המשפחה. זאת במטרה להעברת השליטה ומושכות הניהול בחברה לדור "הבא" של המשפחה.
כך גם בזכויות במשק חקלאי מוכר המינוח של "בן ממשיך". תכלית המינוי והקביעה של "הבן הממשיך" היא להבטיח את ההעברה הבינדורית של הזכויות בנחלה, כאשר בדרך כלל, לאחר אותה קביעה של "הבן הממשיך" הוא בונה את ביתו בתוך הנחלה של הוריו.
במובן היהודי, התורה מצווה "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כ"ד טז), חז"ל למדו מפסוק זה שעל פי דין תורה, אין לקבל עדות פלילית מחייבת או מזכה מפי קרובי משפחה על קרוביהם. על פי התלמוד הירושלמי: "מה תלמוד לומר לא יומתו אבות על בנים אלא שלא יומתו בנים בעדות אבות ואבות בעדות בנים מיכן שלא יהו העדים קרובין של נידונין" (שבועות פרק ד ה"א).
לצערינו אוייבינו גם נוקטים בהעברה בין דורית של מסורת הרצח והבגידה במוסר האנושי, בכל הקשור לארץ ישראל וליהודים באשר הם. כך גם ביחס לדיון הבלתי פוסק האם יש להרוס את ביתו של המחבל בעוד בני משפחתו מתגוררים בו? וכן האם על המשפט הישראלי לנקוט בגישת נקמה הרתעתית כלפי מי שמבצע פשע מחריד כנגד מדינת ישראל ואזרחיה? לאחר יום ההתפכחות ה 7.10.2023 החרדנו לגלות כי גם כשאבות אכלו בוסר, ישבו בכלא הישראלי ונענשו בשל פעולות איבה כנגד אזרחי ישראל, בניהם הקהו את שיניהם שלהם עצמם והפכו את מעשי אבותיהם החמורים ל"בדיחה", שכן בניהם אלו חמסו, רצחו, טבחו ואנסו מכל הבא ליד וחשפו את הDNA הזורם בעורקיהם. תתי חיות אלו לא חוששים להשתמש בבניהם כסיבה להפסקת המלחמה ולטעון טענות מוסריות "זה לא אנחנו זה החמאס" ו"מסכנים הילדים והתינוקות", בעוד בעצמם נוקטים מעשה אבותם בידם ומחרידים את ההיסטוריה במעשי זוועה תת אנושיים. מעולם לא מחו כנגד תכנית הלימודים בבתי הספר בעזה, מעולם לא דרשו חינוך מודרני ומאחד מעולם לא ביקשו ללמוד את תרומתו של העם היהודי לקידמה העולמית ועוד ועוד.
יחד עם ישראל, העם היהודי כולו ינצח וידע ולא ישכח את מעשי אבותיהם ובניהם של אלו שחדרו מבעד לגדר. ■
הכותב הינו בעל משרד עורכי דין בנתניה, המתמחה במשפט המסחרי והוצאה לפועל.
