פעם שאלו את הרבנית פיינשטיין, אשתו של הרב מיכל פיינשטיין זצ"ל (אחיינו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, בעל ה'אגרות משה'), ואת בנה הרב דוד שליט"א, כיצד ייתכן שהרב פיינשטיין שר בזמירות השבת "להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים", והרי אנו לא אוכלים ברבורים, שכן אין לנו מסורת עליהם. האם הרב הזכיר בשירתו דברים לא נכונים? אמר הבן רבי דוד: באמת זכורני שהרב המהם בתיבות אלו, ודילג ולא שר אותן… (מובא בספר 'אבני חן').
בפרשתנו מופיעים דיני מאכלות אסורים. אומנם סימני בהמה טהורה נכתבו בתורה במפורש (פרסה, שסע והעלאת גרה), אולם סימני העוף הטהור אינם כתובים בתורה, והתורה רק מונה את העופות הטמאים בשמותיהם.
באופן פשוט, כל עוף שאינו נמנה ברשימת הטמאים טהור הוא ומותר באכילה. אומנם הזכרנו בעבר שכיום קשה לנו לזהות את העופות האסורים, במיוחד מאחר שחלקם נדירים, וממילא איננו יכולים להיות בטוחים שהעופות שאנו מכירים אינם מרשימת הטמאים. דבר זה כנראה הביא את חכמינו לקבוע סימני טהרה גם לעופות, כנזכר במשנה (חולין נט ע"א): אצבע יתירה ("זו אצבע הגבוהה שאחורי האצבעות" [רש"י]), זפק (מקום שבו נאגרים ומתרככים הגרעינים לפני הגיעם לקורקבן) וקורקבן נקלף (דהיינו קרום פנימי הניתן להסרה, הממוקם מעל מערכת השרירים של הקורקבן).
כמו כן נאמר שהעוף צריך להיות ידוע כמי שאינו דורס (דריסה היא כנראה דריסה מהירה בעזרת הציפורן) ושאינו דר בין הטמאים.
באופן מעשי, אנו יכולים לאכול רק עופות שיש לנו עליהם מסורת שהם עופות נאכלים (חולין סג ע"ב).
הזכרנו בעבר שבמהלך הדורות התעוררו פולמוסים שונים באשר לכשרות עופות מסוימים, כגון תרנגול הודו וכן עוף הבראקל. נזכיר הפעם את הדיון על כשרות הברבורים.
הברבורים הם עופות מים גדולים, בעלי קרבה גנטית לאווז ולברווז ואף דומים להם בכמה מאפיינים התנהגותיים. יש כשבעה מיני ברבורים.
הברבור נזכר בספר מלכים (א ה, ג) כמזון יקר וחשוב שעלה על שולחנו של שלמה המלך: "וברבורים אבוסים". אומנם יש מפרשים המזהים ברבורים אלו עם התרנגול, אך לעומתם רבי סעדיה גאון ועוד מפרשים סברו שמדובר באווז (רב האי גאון, וכן בשו"ת 'יהודה יעלה' א, יו"ד צב). זיהוי זה מתאים לזיהוי המקובל בימינו. גם ידידנו היקר פרופ' יהודה פליקס ז"ל הוכיח בשנים האחרונות שהברבורים של שלמה הם הברבורים שלנו.
גם ידידנו פרופ' זהר עמר האריך להרחיב בזיהוי העופות השונים וקרא לעשות למען שימור מסורות הכשרות של בעלי החיים הטהורים הנמצאים בימינו בקבוצת הסיכון לאיבוד המסורת, ובהם הברבור.
בסוגיית כשרות הברבורים הרחיב גם ידידנו הרב ישראל מאיר לוינגר שליט"א, ונביא מקצת דבריו:
בפוסקים במהלך הדורות נזכרו היתרים לאכול אווזים וברווזים שונים. כך לדוגמה ב'כרתי ופלתי' (יו"ד פב), וכן ב'כף החיים' (פב).
באשר לברבור, שכאמור נחשב סוג של אווז, בשו"ת 'מלמד להועיל' כתב שהוא אכן "מין אווז שצווארו ארוך יותר", ושאין בידו כוח לאוסרו, ובפרט לאחר שמהר"י ברונא התירו (ח"ב יו"ד יח, שו"ת מהר"י ברונא קמה). ולכן יש מי שכתבו שהברבור המצוי הוא אכן עוף טהור.
הרב לוינגר מספר שבשנת תשמ"ו העיד בפניו רב מצרפת שהם אכלו שם ברבורים, וכן העיד גם שוחט מטבריה שהיה שוחט ברבורים. אומנם שו"ת 'אבני חן' (יא) טוען שאין כלל מסורת על הברבור. על כן למעשה, הרוצה לאכול ברבורים ישאל את פוסק ההלכה שלו.
הרוצים להרחיב בעניין יוכלו לקבל את חוברתנו 'סימני הטהרה' בכתובת הדוא"ל hl@puah.org.il.
