יהדות עכשיו

טעמים של בית עושים טוב בלב

“כשאני נכנסת לבית כלשהו אני מיד מרגישה את האנרגיות של הבית לפי הריחות של התבשילים. בית שיש בו סירים על הגז וניחוח אוכל, משדר חמימות ומשפחתיות. אוכל, בעיני הוא הרבה מעבר למזון לצורך חיזוק הגוף, אוכל הוא גם מזון לנפש”

משתפת אותי אלינור רחמים. רחמים השתתפה לפני 8 שנים בתוכנית הריאלטי “מאסטר שף” ומאז ענייני האוכל הפכו לתחומי העיסוק שלה. היא מעבירה סדנאות בישול “אלינורה חוויות טעמים”, היא מתכונאית ומחברת מתכונים, כותבת מדורי אוכל ומעלה באופן שוטף מתכונים ותמונות בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם שלה. רחמים בת 32 אמא ל 4 בנים: אליה, מלאכי, גבריאל וכרמי. אלינור ירושלמית במקור והיום גרה עם משפחתה בתקוע. אל תקוע הגיעה כקומונרית בבני עקיבא בשירות הלאומי. עדיאל האיש שלה, נולד בתקוע ואותו היא הכירה כשהייתה בשירות. מאז נדבקה בעדיאל ובתקוע, ישוב מדהים למרגלות ההרודיון בגוש עציון. בתקוע גרים כ-900 משפחות, דתיים וחילונים יחד, מגוון רחב של אנשים טובים וערכיים אוהבי הארץ והאדם. “תקוע זה מקום נפלא לגדל בו ילדים וגם לגדול בו בעצמי. בתקוע מצאתי את עצמי, המקום הזה דייק אותי להיות מי שאני היום. זה ישוב שיש בו פתיחות ומגוון. יכולתי להיות אני עצמי בלי שיבחנו אותי ויקטלגו, וזה מקסים בעיני”.

מתי בעצם התחלת להתעסק באוכל?
“מגיל מאוד צעיר אהבתי את המטבח, תמיד רציתי לעזור לאמא לבשל, וכבר כנערה בישלתי בבית. לתוכנית מאסטר שף הגעתי במקרה, ראיתי מודעה קטנה, שלחתי כמה מילים על עצמי ושאני מאוד אוהבת לבשל. הגעתי לשם בלי הרבה הכנה מראש. ההשתתפות בתוכנית פתחה לי צוהר רחב לעולם הבישול, זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד עבורי, הכרתי אנשים מופלאים, למדתי דברים חדשים וגם נפתחו לי הרבה דלתות. במהלך העונה החלטתי לפרוש ולא המשכתי עד הסוף. הייתי אז אמא צעירה לשני קטנים והרגשתי שהצילומים שואבים אותי. התזמון לא התאים לי, הימים היו עמוסים ולא היה לי זמן לילדים, למשפחה ולבית כמו שרציתי, אז החלטתי לפרוש. 

אף על פי שפרשתי באמצע הצילומים לתוכנית, אני עדיין חייה בעולם הבישול כל הזמן ומשקיעה את זמני בבישול גם בבית עם המשפחה ומאז התוכנית גם כעיסוק ופרנסה. בכלל, בישול זו הדרך שלי לתקשר עם העולם. מישהו לא מרגיש טוב אני מגיעה עם סיר מרק מנחם, חברה יולדת אני מביאה לה סיר אוכל חם שיחזק לה את הגוף והלב, יש אירוע משמח אני אופה עוגה טובה.
המטבח הוא עולם קסמים. אני לוקחת חומרי גלם פשוטים ויוצרת מהם מנות מרגשות. אני מגיעה הביתה אחרי יום עבודה עמוס, מיד אני מעמידה סיר שיצור אוירה חמימה וביתית וידיף ריחות טובים. חשוב לי שתהיה תחושה בבית של אמא דואגת, מבשלת ומפנקת”.

מה את עושה בסדנאות הבישול שלך?

“השילוב של אנשים ואוכל הוא שילוב מנצח. אני מגיעה לבתים של אנשים עם כלים, ציוד וחומרי גלם ובמשך שעתיים אנחנו מבשלים יחד ארוחה. אחר כך עורכים שולחן ואוכלים בצוותא. המפגשים האלה מאוד מיוחדים: צבעוניים, מגבשים ומלאים בניחוחות טעמים וסיפורים. לפעמים אלו מפגשים משפחתיים של בני משפחה שלא נפגשו הרבה זמן, ואז במהלך הסדנא מדברים ויוצרים יחד. יש מפגשי חברות וימי הולדת לצוותים. הדינמיקה בין המשתתפים תמיד מיוחדת ומרגשת. המפגש עם האנשים ממלא גם אותי. אני מלמדת טכניקות בישול, מתכונים חדשים והרבה פעמים גורמת למשתתפים להתאהב במטבח. בסדנת בישול מזרחי לדוגמה, אנחנו מגלגלים יחד קובה, ולחמעג’ון לחם ממולא בשר, עלי גפן ממולאים ועוד דברים טובים. המשתתפים מגלים שהעבודה במטבח הרבה יותר פשוטה ממה שהיא נראית וגם מעוררת בהם חושים וזכרונות. יש אנשים שהמטבח מזכיר להם את הבית והסבתא או את השכנה בילדות או את שנת השירות. 

 

ההשראה הגדולה שלי היא סבתא חנה ז”ל, היא הייתה חצי עיראקית וחצי פרסית, אמא ל- 11 ילדים. בכל יום שישי היא הייתה מגלגלת כמויות גדולות של קובה וממלאה סיר מרק ענקי כולם היו מגיעים לאכול את הקובה שלה

תוך כדי הבישול מעלים חוויות וזכרונות, מספרים סיפורים ונוצרת תחושה מיוחדת של ביחד. בתקופת הסגר והקורונה היו מעט מפגשים וזה מאוד חסר לי. ברור שהמפגש המשפחתי והחברתי חסר לכולם ובכל זאת אני כל כך מחכה לחזור להעביר סדנאות”. 

מהצד זה נשמע מאוד מעייף, להסתובב בין בתים ואנשים עם ציוד, אחר כך להחזיר הכול הביתה ולסדר. מה מניע אותך לזה?

“זו שאלה מצוינת, באמת ההתארגנות לקראת כל סדנא דורשת ממני כוחות פיזיים וגם דורשת עבודת הכנה רבה וקניות. אבל כשאני מגיעה אל הבתים המארחים ונפגשת עם האנשים ואנחנו מבשלים יחד, יוצרים ואוכלים, אני רואה את השמחה את ההנאה ואת ההתרגשות שלהם וזה שווה הכול! אני מרגישה שליחה, מרגישה שזה התפקיד שלי בעולם, כנראה. להזמין פיצה או אוכל מוכן לא דומה בשום צורה לעבודה המשותפת ליצירת הארוחה. השיח שנוצר סביב זה הוא מיוחד. אוכל פותח לבבות, הבישול משחרר משהו בגוף ובנפש. בבישול יש משהו מרפא ומרגיע ואני שמחה להשתתף בתהליך הזה שאנשים עוברים איתי בסדנאות”.

עם מה את הכי אוהבת להתעסק במטבח?
“אני הכי אוהבת בצק. כל שבוע אני לשה מעל 10 ק”ג בצק. כשאנחנו שמים בקערה מים, שמרים, סוכר, שמן ומלח ולשים הכול לבצק באהבה זו הרגשה נהדרת. בצק הוא הדבר הכי פשוט שיש, כשממלאים אותו בכל טוב: ירקות צבעוניים, גבינות או בשר הוא הופך עשיר. כמה מקסים. פעולת הלישה שמאחדת את כל החומרים יחד, מרככת ומחברת. פעולת הלישה מחברת גם את האנשים. קיימים כל מיני סוגי בצק: בצק לפוקצ’ות ולו מרקם נוזלי ואוורירי, בצק לחלות, יציב יותר. מרגש אותי שמחומר גלם פשוט כל כך ואוניברסלי (בכל העולם לשים בצקים) אני יוצרת יצירות מיוחדות וטעימות. מובן שכשאני לשה בצק למשפחה שלי אז הילדים הם חלק בלתי נפרד מהדבר הזה. אנחנו לשים בצק יחד, הם יוצרים צורות, וארוחת ערב שהכנו מקבלת מימדים חדשים”.

ספרי לי משהו מיוחד שאת נפגשת בו בסדנאות שלך?
“אם כבר דברנו על בצק, אז בסדנאות אני מכינה כמויות גדולות של בצק ואני מקפידה על הפרשת חלה לא משנה מה אופי הקבוצה, דתיים או חילונים. ברגע שאני מחפשת מתנדב להפרשת חלה וכל אחד מבקש בקשה, תמיד מישהו מספר על חולה במשפחה שיבקשו בשבילו רפואה או על רווקה שיבקשו בשבילה זיווג. עולים כל מיני סיפורים שפותחים את הלבבות ויוצרים שיח מעניין. בסוף יוצא שאנחנו עוברים גם חוויה רוחנית”.

מאיפה את מקבלת את ההשראה שלך לאוכל?
“ההשראה הגדולה שלי היא סבתא חנה ז”ל, היא הייתה חצי עיראקית וחצי פרסית, אמא ל- 11 ילדים. בכל יום שישי היא הייתה מגלגלת כמויות גדולות של קובה וממלאה סיר מרק ענקי. כולם היו מגיעים לאכול את הקובה שלה, וזה היה מאיר את הנשמה שלי. זאת הייתה הדרך שלה לתקשר איתנו הנכדים. כולנו אהבנו את הטעמים שלה והיינו מצפים למטעמים שלה ולארוחה יחד. היום אני נהנית ביום שישי לגלגל בעצמי קובה בהשראתה. אני ממלאה סיר רחב וגדול בלי לחשב כמויות. גם השכנים יודעים שאפשר להיכנס ביום שישי לאכול מרק קובה.
גם אמא היא השראה למטבח שלי. המטבח המרוקאי שלה מלא טעמים וצבעים במשך כל הילדות שלי תמיד חיכה לי סיר אוכל חם בצהריים. אלו זכרונות שמלווים אותי ומעצימים את המטבח שלי.
מעבר לכך, אני מקבלת השראות מכולם, כשאני מתארחת וטועמת משהו שאהבתי, אני מיד מבקשת מתכון. חברים שחוזרים מטיולים בעולם ומביאים לי תבלינים מיוחדים מלמדים אותי טעמים חדשים ומשדרגים את המטבח שלי”. 
הרבה אנשים לא אוהבים לבשל ומעדיפים לאכול בחוץ. ותקופת הקורונה, מאלצת אותם לבשל בבית. תני עצה קטנה איך מתחילים?
“אוכל עושים באהבה, וזו לא סתם סיסמה, זה באמת. לפעמים יש לי מצב רוח פחות טוב. אז או שאני נכנסת למטבח ומוצאת שם נחמה ונרגעת, או שאני צריכה להירגע רגע בשקט ואז נכנסת למטבח כשאני באנרגיה טובה יותר לבישול. הבסיס לבישול הוא הצורך שלנו להאכיל את עצמנו ואת בני המשפחה או את האורחים שלנו במזון טרי, בריא ומזין. כשבאים לבשל מהמקום הזה, אז יש מוטיבציה. אני מאוד משתדלת לבשל אוכל בריא עם הרבה ירקות וקטניות, במטבח שלי. ולכן אני ממליצה להתחיל בבישול פשוט, לא להסתבך עם מתכונים מורכבים. אפשר לקחת תבנית עוף עם ירקות שורש: תפוחי אדמה, בטטות, בצלים שלמים, שום, גזרים, קישואים, סילאן, וקינמון, מכניסים הכול לתבנית והנה ארוחה שלמה ומזינה. ממליצה להתחיל בדברים קלילים שלא דורשים הרבה עבודה, סיר מרק ובו עדשים כתומות, מרק סמיך מנחם בלי הרבה עבודה. הרבה פעמים בישול במטבח עם הילדים הופך את הכול לחוויה. לא מבשלים רק כי חייבים. כך כולם נהנים מהיצירה ומארוחה משפחתית”.

“האוכל תופס מקום מאוד מרכזי בחיים שלנו. אנחנו מתחברים לחגים ולשבתות דרך האוכל. בראש השנה מתחברים לאוכל עם הסימנים לברכות, בפסח עם קערת הסדר, בחנוכה עם הסופגניות, בט”ו בשבט עם הפירות ובשבת בשלוש ארוחות. גם הקורונה הביאה איתה שינוי לחיים שלנו. חגגנו את החגים בהרכב משפחתי מצומצם והיה לנו חשוב לשמור על המסורת. בישלנו את האוכל המסורתי שאכלנו אצל סבתא ואצל ההורים וזה הזכיר לנו מאיפה באנו. אנחנו חוזרים אל השורשים המשפחתיים באמצעות האוכל, מתחברים לזכרונות ולמסורת המשפחתית. אוכל הוא לא רק מזון לגוף, אוכל הוא בית חם ואוירה. בימים אלה ששעות הערב מתארכות, החורף מתקרב, רבים מאתנו עדיין בחל”ת עם הילדים בבית, המטבח הוא מרכז הבית. האוכל הוא הכלי שמחבר, מרפא, מנחם ומחמם את הלב והנפש”

עוד במדור זה

במשמרת של גנץ

במשמרת של גנץ

בערב שמחת תורה התפוצץ מטען חבלה בצומת העליה ל"מוצב הסלע" מעל לציר גלעד בשומרון, בנס ללא נפגעים. הפיגוע, כמו ארועי טרור רבים לאחרונה, התרחש בסמוך לרצף מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים שנבנו בשנה האחרונה. לפי תנועת רגבים, העליה החדה בטרור מתכתבת עם מצב הבניה הפלסטינית בשטח ודו"ח חדש שפורסם בערב החג חושף את מספר המבנים שבנו פלסטינים בשטחי C ביהודה ושומרון בשנה האחרונה בלבד ומציג זינוק מטאורי בקצב הבניה.
בשנת 2022 היקפי הבניה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C ביהודה ושומרון זינקו ב-80% לעומת שנת 2021. על פי נתוני רגבים בשנת 2022 נוספו 5,535 מבנים בלתי חוקיים פלסטינים בשטחי c, לעומת 3,076 אשר נוספו בשנת 2021, ונתונים דומים בשנת 2020. הנתונים סקרו את היקף הבניה מחודש אפריל 2021 עד אפריל 2022, על ידי ניתוח תצלומי אוויר והשוואת מפות לאורך השנים, תוך התייחסות לסטטוס הקרקעות בכל אזור. המבנים בלתי החוקיים נבנו לצד הכשרת שטחי חקלאות ופריצת דרכים לאורך קילומטרים. בניה שמייצרת בשטח מציאות של רצף התיישבות פלסטיני המבודד יישובים יהודיים ומהווה סכנה ביטחונית של ממש. על פי הדו"ח, מספר המבנים הבלתי חוקיים עומד כיום על 81,317, בכל מרחבי יו"ש מצפון השומרון ועד מדבר יהודה.
ברגבים מצביעים גם כי בשנה זו בניגוד לשנים קודמות, מאפייני הבניה חריגים. אופי המבנים מתאפיין לא עוד בפחונים ובקתות, אלא הבניה הפלסטינית הבלתי חוקית השנה, מאופיינת דווקא בטירות פאר, מתחמי נופש ובילוי, פארקים וגני ארועים, בריכות וצימרים ובניינים רבי קומות. כמו כן במקומות רבים בוצעו עבודות לפיתוח מגרשים מסודרים, כמו ח'רבת חת'ה בסמוך לתרקומיא ולאקף סמוך לקרני שומרון.
הבניה הבלתי חוקית שתועדה הינה בשטחי C בלבד, הנמצאים על פי ההסכמים בשליטה ישראלית, אזרחית וביטחונית מלאה. כיום, עומדת הבניה הבלתי חוקית על 81,317 מבנים, התופסים על פי ההערכות כ 150,000 דונם, פי שניים מכלל שטח ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, חוקית ולא חוקית. לעומת זאת, הבניה היהודית הבלתי חוקית כוללת 4,382 מבנים, כאשר בשנה האחרונה נספרה בניה חדשה של 406 מבנים בלבד, אשר בניגוד לבניה הפלסטינית הנבנית במרוחק ממקבצי הבניה והכפרים, נמצאים כולם בתוך תחומי הקו הכחול של ההתיישבות היהודית.
מאחורי המספרים מסתתרות מספר עובדות מעניינות: בתצלומי האוויר ניתן לראות כי בשטחי A ו- B ישנם מרחבים שוממים ופנויים לחלוטין, והבניה זולגת משטחים אלו לשטחים הפתוחים בשטח C. ממעוף הציפור, ניכר כי הבניה אינה אקראית אלא מפוזרת באופן אסטרטגי ומתוכנן בהלימה לתכנית סאלאם פיאד הידועה, בכמה היבטים: יצירת רצפי התיישבות פלסטינית, דוגמאות רבות לכך ניתן לראות בצפון השומרון, בידוד וחניקת ההתיישבות היהודית, בניה על תוואי כבישים מתוכננים כמו ציר עוקף פונדוק וציר תקוע – איבי הנחל במזרח גוש עציון וכן בצמוד לצירי תנועה ראשיים כמו כביש 55 וכביש 60.
"ממשלת ישראל מקימה דה פאקטו מדינה פלסטינית" אומר מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים: "לאורך שנים אנו מתעדים מדי יום בניה לא חוקית פלסטינית ומתריעים מפני הכיבוש הפלסטיני ביו"ש, אך נתוני הבניה העדכניים מציגים תמונה ברורה וחד משמעית: במממשלה האחרונה יש צמיחה מטאורית בהיקפי הבניה וההשתלטות הפלסטינית. זו היא לא נורת אזהרה אלא סירנה מחרישת אוזניים. אל מול עינינו מוקמת מדינה פלסטינית שכבר כיום מאיימת על עתידה של מדינת ישראל. הנתונים לצערנו מצביעים לא רק על עצימת עיניים של הממשלה, אלא על מדיניות, זאת גם לנוכח הצהרותיו של לפיד בעד הקמת מדינה פלסטינית.
לאחרונה שמענו את את שר הביטחון מכריז – "אנו אוכפים את החוק נגד בניה לא חוקית בשטחי C משני הצדדים, היהודי והפלסטיני ואני גאה בזה." נוכח הנתונים אמירה זו לצערנו מדאיגה בעיקר בשל כך שהיא חושפת את חוסר ההבנה של שר הביטחון מה המשמעות של חוסר שמירה על טריטוריה, אך מדאיג לא פחות מכך, הוא חוסר ההבנה של פוליטיקאים רבים וחלקים נרחבים בציבור הישראלי – עד כמה בני גנץ מסוכן לביטחון", הוסיף דויטש.
מנש שמואלי, רכז יו"ש בתנועת רגבים:, מסכם "הפיגוע בערב שמחת תורה ואירועים ביטחוניים רבים מוכיחים שוב ושוב את הקשר בין ההפקרות הפושעת של מדינת ישראל אל מול הבניה הבלתי חוקית הפלסטינית לבין העליה בטרור. שוב ושוב אנו רואים כיצד המערכה על שטחי C ובעצם על דמותה של מדינת ישראל כולה משתוללת בשטח ומתבטאת פעם בטרקטור ולבנים ופעם בירי ומטענים." וממשיך, "אנו עוקבים שנים אחר ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C ונאבקים במישור המשפטי והמדיני לשינוי המצב. בתקופה האחרונה אנו וכן מחלקות הקרקעות במועצות ותושבים פעילים זיהינו החמרה במצב. הדו"ח החדש מאשש את התחושות ומוכיח במספרים: קצב הבניה הפלסטיני זינק באופן מטאורי בשנה האחרונה".

הערבים שמחפשים הנהגה אוהבת ישראל

הערבים שמחפשים הנהגה אוהבת ישראל

סעודת איפטאר בשומרון: כעשרים שייחים ומנהיגים מוסלמים, מהנגב ומהרשות הפלסטינית,…
משבר הפליטים היהודים

משבר הפליטים היהודים

אלפי פליטים הגיעו ארצה מאז פרצה לפני כשבועיים המלחמה בין…
כשהאדמה רועדת מתחת לרגליים

כשהאדמה רועדת מתחת לרגליים

רעידות האדמה הנוספות שהתרחשו בשבוע שעבר בבית שאן ובמקומות נוספים…