יוחאי דימרי

אבא
כנער עלה ארצה מיד אחרי הקמת המדינה, ונדרש לעזור בפרנסת משפחתו כמסגר, תמיד זוכר את האמירה שלו :״חסכתי בשבילך כסף שתוכל לסיים תיכון. מה שאני לא זכיתי לו״. מעורר הערצה, עובד ה׳ בתמימות ובפשטות מתוך ענווה, צניעות וציונות גדולה. מראשוני מקימי היישוב עתניאל. מאחל לו ולאמא המון שנים מתוך נחת ובריאות.
אימא
עלתה ארצה בשנות ה-50, גם היא כנערה נדרשה לסייע בפרנסת המשפחה. הייתה עקרת בית עד שגדלנו ואז הלכה ללמוד סיעוד. אמא מעוררת השראה, יצירתית, שאפתנית, מנהיגה, אומנית בנשמה וכמובן בפועל, ציירת, אורגת במספר נוטים, אופה מדהים ומבשלת את כל סוגי האוכל (קרעפלך אצלנו בחגים). ציונית בלי מירכאות וכמובן זו שדחפה לעזוב את העיר הגדולה לטובת היישוב עתניאל לפני כ-40 שנה.
החצי השני
יעל אשתי היקרה. הרבה יותר מחצי. בלעדיה, לא היה שום דבר ממה שיש. מודה לה׳ ולה בכל יום.
המשפחה
מקום האהבה והחוזק. משם שואבים את האנרגיה לכלל העשייה. תמיד יוצאים וחוזרים אל המשפחה גם אם חלקה בנוף הגליל, בעכו,בלשם בהרצליה ובעתניאל. מדהים ומודה להם על חווית ארבעה דורות שגרים ביישוב.
תוניסיה
מעולם לא ביקרתי בה. מקום שנמצא, בדמיון ובסיפורים המשפחתיים של העיירה של פעם, של קהילה חמה מיוחדת שחיה בשכונה יהודית משפחתית, יהודית. אנשי חסד ועמל מיוחדים, מזכירה לי את שלום עליכם או שי עגנון אבל עם שמות והווי. אחר אולי פעם נכתוב עליה.

באר שבע
ילדות של תמימות, פשטות, ובעיקר מתינות. חיים בשכונה א׳, אחת השכונות הוותיקות, שהיה בה קיבוץ גלויות של ממש, עם תתי קהילות אחרות ומגוונות, אבל תמיד מתוך קבלת האחר בלב אוהב אכפתי, דואג, בלי פוזות.
עתניאל
ישוב ענק. ישוב של מופת עם אנשי מופת, אנשים מיוחדים וקהילה שלא מספיק מוכרת בפן האנושי שבה. ישוב שיש בו דינמיקה מתחדשת, עוצמות חיים ייחודיות, המשלבות ליד האומץ והגבורה, גם תורה ויהדות מתוך הקשבה למציאות המשתנה.
פינוי חבל ימית
שריטה קשה שהחלה בפינוי אופירה, המשיכה בימית והסתיימה בגירוש מצפון השומרון וגוש קטיף. שריטה שהצמיחה בי ברוך ה׳ המון כוחות לחיים, להתיישבות ולבניין.
הר חברון
פסיפס ישראלי. יש המכנים אותנו שמורת טבע. מקום מדהים של אנשים מיוחדים, אוהבים ואהובים, בעלי עין טובה ורוח מיוחדת המשלבת את כלל חלקי החברה הישראלית. גאה להיות במשמרת הזו. וכמובן זכות גדולה לחיות כאן ליד האבות, לשמוע את צעדיהם, להאזין לחיבורי דוד המלך ולקבל השראה גדולה כמעט יום-יום מתוך העבר, ההווה והעתיד של משפחת הר חברון,
דוד אלחייני
חבר. אמיץ. וכמו כל חברות וחברותא, על חלק מסכימים ועל חלק לא.
שלמה נאמן
יהודי מיוחד מאוד. חבר. איש של ערכים שעשה דרך מיוחדת אישית וציבורית ועל כך הערכה גדולה.
התגברות הטרור
מיותר, ניתן היה למנוע, עדיין ניתן למגר. חייבים לגבות מחירים כבדים, לא רק מהמחבלים אלא גם מכל תומכיהם. הן במערכת החינוכית והן במערכת הדתית ובוודאי בשכונות ובערים. לא יתכן שאנחנו נחיה מתוך ערכי שלום והם יחיו מתוך ערכי מלחמה ודם, את זה חייבים לשנות קודם כל בסור מרע כדי למנוע את הפיגוע הבא, וכדאי להוריד את המוטיבציה אצל המפגע הבא.
ריבונות
חייבים! לא יתכן שחצי מיליון יהודים חיים במדינה היהודית היחידה ללא ריבונות ותחת ממשל צבאי. ריבונות תהיה בעזרת ה׳ ועדיף כמה שיותר מהר. לא סביר שכמעט 10% מהעם היהודי היושב בציון חי ללא ריבונות.
בניה ביהודה ושומרון
זו הדרך העיקרית שניתן להוזיל את יוקר הדיור ולאפשר דיור בר השגה גם ליהודים שעוד יעלו. ברמה הערכית עם ישראל כשהגיע ל-600,000 נפש יצא ממצרים, קיבל את התורה. גם בארץ ישראל המתחדשת כשהגענו לאותו מספר זכינו להקמת המדינה. ובעזרת ה אנחנו בהחלט מצפים להגיע לכמות הזו ביהודה ושומרון תוך שנים בודדות. אולי זה מה שיביא את מימוש הסעיף הקודם.
יציאה מחוץ לגדרות
בוודאי, מה השתנה מהיציאה מחוץ לחומות?!
המאבק על שטחי C
לצערי כל יום שעובר אנחנו מאבדים עוד ועוד חלקים של הארץ ושל המדינה, המצב עדיין בר פתרון ועדיין הפיך לטעמי ולדעתי רק באמצעות ריבונות או למצער הפיכת כל השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון כחלק מהמועצות האזוריות (בדיוק כפי שקיים בשאר השטחים הפתוחים של המדינה – 85% מהשטחים הפתוחים של המדינה נמצאים במועצות האזוריות). כל דרך אחרת נכשלה!
נס הפיגוע
ברוך ה׳ יום יום זוכרים כל הזמן ומחויבים כל הזמן להכניס משמעות לתוך מתנת החיים שקיבלנו.