בעקבות גל הצתות או גל טרור, תמיד נשמעים קולות הקוראים להחמיר עם טרוריסטים ומציתים, להעניש אותם בענשים חמורים ולגרש את משפחותיהם.
כל זה כמובן נכון, אבל לא העיקר. קריאות להעניש את המסית והמצית הן חוסר הבנה של כל העניין.
אנחנו מצויים במלחמה. במלחמה לא לוחמים אחמד ומוסטפה נגד מוישה וחיים ושמוליק. במלחמה נלחם עם נגד עם. המלחמה היא של העם היהודי נגד העם הערבי. אין פירושו של דבר שכל ערבי במדינה שותף להצתות והטרור או תומך בהם. אבל השאלה האם כל ערבי פרטי בהכרח תומך היא שאלה לא רלוונטית. עם הוא לא רק אוסף של יחידים. עם הוא ישות בפני עצמה. אדרבה, הוא הרבה יותר מהיחידים. היחידים הם בני חלוף ואינם אלא אבני בניין של העם. ההיסטוריה מורכבת מעמים ולא מיחידים.
האויב הוא העם הערבי.
כדי לנצח במלחמה צריך להעניש לא רק את האדם המצית ספציפית. אלא גם, ובעיקר, את העם הערבי.
• • •
הרגלי החשיבה הפרטיים באים לידי ביטוי לא רק בינינו לבין עמים אחרים, אלא גם בינינו לבין עצמנו, כלפי פנים.
בכל פעם שעולה על הפרק סוגיא של מראה פני המדינה, אם זה שבת, חמץ בפסח, או יחס לכל מיני סטיות וכדומה, תמיד השיח בורח אל שאלות כמו מי נפגע יותר, מי צריך לוותר למי, ואיך לא יפגעו הזכויות של אף צד לנהוג כהשקפת עולמו.
שני הצדדים משקרים. אף אחד לא באמת מאמין בחיה ותן לחיות כי אין דבר כזה. כולנו מבינים שאנחנו חלק מכלל, והשאלה שעליה אנו דנים היא מה תהיינה הנורמות של הכלל ומה יהיה פרצופו של העם. אבל את זה אסור להגיד אז כל אחד מתבצר ב"אתה פוגע בי".
כי התנהגותו של היחיד ובניין אישיותו של היחיד יתעצבו בדמותו ובצלמו של הציבור בו הוא גדל. הציבור הוא החשוב. הכל מבינים שהשאלה החשובה היא מראה פניו של העם. אבל הפוליטיקלי קורקט אוסר לראות את הפיל שבחדר.
• • •
והשאלה האם אנחנו מסתכלים על הכלל או על הפרט משליכה גם על השאלה האם יש לנו עבר ועתיד.
כידוע, ההבדל בין חכם לבין פיקח הוא שהפיקח יודע לצאת מצרה שהחכם כלל לא היה נכנס אליה.
חשיבה לאומית היא גם חשיבה על איך להביא לידי כך שהבעיות שאנו מתמודדים איתן היום לא יצוצו בדורות הבאים. איך ליצור עם בריא. אבל הסתכלות פרטית היא הסתכלות על ההוה בהתעלם מהעתיד. בעל המבט האישי הפרטי ישאל את עצמו איך להציל את חטופי ההוה ויתעלם מהשאלה איך מחר לא יהיו חטופים נוספים. הוא יעסוק בשאלה איך לסייע למתקשה הנוכחי ולא יעסוק בשאלה איך ליצור אוירה שתמנע יצירת מתקשים מחר. כך בכלכלה, בחינוך, ובתחומים רבים נוספים.
כשהעם בריא – העתיד בריא.
צריך לעבור לחשיבה לאומית. ■
