טעות מס׳ 1: ״התקופה הזו הולכת להיות סיוט. אם רק היה אפשר לדלג בזמן שלושה חודשים קדימה ולהיות אחרי כל זה…״
הקושי מובן והחשש הוא טבעי, ובכל זאת חבל לצבוע את התקופה הזו בשחור ולראות אותה כסוג של ׳עונש׳ שעדיף היה להיפטר ממנו. כדאי לבחור להביט עליה בעין טובה ולראות אותה כחלק ממסע התבגרות חשוב שאתה עומד לעבור. כי החיפוש אחר מקום לימודים מתאים הוא בירור שיכול ללמד אותך המון על עצמך, על היכולות, השאיפות וסדרי העדיפויות שלך. בע״ה תצא מהתקופה הזו גדול ובוגר יותר, ואת הניסיון שתרכוש בקבלת החלטות תוכל ליישם בהתלבטויות נוספות שיהיו לך בעתיד.
טעות מס׳ 2: ״מה שמלחיץ הוא שההחלטה הזו גורלית: היא הולכת לקבוע את העתיד שלי!״
לא נכון. ההצלחה שלך בחיים לא תלויה רק בדבר אחד, אלא בהרבה גורמים ובמיוחד בבחירות הטובות שתלך ותקבל לאורך כל חייך. אפילו לגבי מקום לימודים – יותר משחשוב המקום בו תבחר ללמוד חשוב מה תעשה שם. היו נערים שהלכו ללמוד במקומות מאוד ׳נחשבים׳, אבל בזבזו שם את זמנם. ולעומתם, כאלו שהלכו ללמוד במקומות שנחשבו ׳בינוניים׳ אבל השקיעו שם את הנשמה וזכו לפרוח ולהצליח.
טעות מס׳ 3: ״אני רוצה ללכת לישיבה
הכי טובה!״
חבל, כי אין באמת אחת כזו. צריך להגדיר את המשימה נכון יותר: למצוא את המקום שמתאים לי ושבו אוכל לגדול ולפרוח בצורה הכי טובה בשבילי.
טעות מס׳ 4: ״קשה ללכת לבד. עדיף ללכת לאן שהולכים רוב החברים״
כשמתחילים מקום חדש יש מטבע הדברים חששות. אחד הדברים שנוח להישען עליהם במצב שכזה הוא החברים הישנים. אלה שגדלנו איתם מהגן ושעשויים להקל עלינו את ההסתגלות למקום החדש.
ולמרות זאת, מבין כל השיקולים לבחירת מקום לשנה הבאה – השיקול ׳לאן הולכים רוב החבר׳ה׳, אינו נמצא בראש הרשימה.
אם אתה אדם שנעים להיות בחברתו ותבוא לשנת הלימודים בגישה חיובית ובלב פתוח – די בטוח שתוך זמן קצר תמצא הרבה חברים חדשים, לא פחות נחמדים וטובים מאלו שהיו לך קודם.
מה שחשוב יותר זה השיקולים האחרים: האם מבחינת הרמה הלימודית והדתית המקום הזה מתאים לי, האם יהיה שם מענה לצרכים שלי (בעיות בקשב או קשיי למידה אם ישנם), האופי הייחודי למקום – טכנולוגי/חקלאי/מוזיקאלי וכדו׳, האם יש פנימיה או שחוזרים כל יום הביתה, אופי המסגרת – יותר נוקשה או משוחרר.
טעות מס׳ 5: ״אני לא עולה לכיתה א׳ אלא לח׳. אני מכיר את עצמי ויודע מה טוב בשבילי! הפעם אני זה שמחליט
ולא ההורים״
זה נכון שאתה זה שאמור ללמוד שם, אבל אל תשכח שלצידך נמצאים שני האנשים שהכי אוהבים אותך בעולם ורוצים את הטוב ביותר עבורך. יש להם יתרון נוסף – עוד עשרים או שלושים שנות ניסיון בעולם. האם זה אומר שתמיד הם צודקים? לא. אבל בוודאי שווה להקשיב ולשמוע היטב את השיקולים שלהם (לפעמים הם רואים דברים שאנחנו לא רואים), להסביר להם היטב מה חשוב לך, ממה אתה חושש, וביחד לנסות לגבש החלטה.
טיפ חשוב: סע בוקר אחד עם אבא או אימא לביקור בכל אחד מהמקומות שיש התלבטות לגביו. תסתובבו שם זמן מה, דברו עם החבר׳ה בהפסקה, היכנסו לבית המדרש, בקרו במגרש ואפילו בחדר האוכל ובפנימייה אם יש כזו. ״טוב מראה עיניים״ כדי לקבל את ההחלטה הנכונה.
טעות מס׳ 6: ״אני נורא רוצה להתקבל לישיבה הזו. אם הם יגידו לי לא –
אני אבוד״
לא נעים לי לומר אבל ככל הנראה תקבל לאורך חייך כמה תשובות שליליות. אולי זה יקרה בכניסה להדרכה או בצבא, אולי בקבלה לאוניברסיטה או לעבודה ואולי בדייטים. הנה כמה מחשבות שיעזרו לך להתמודד ברגע האמת:
א. לקחת בחשבון מראש שזה עשוי לקרות. ההכנה הנפשית לכך מאוד עוזרת.
ב. לתכנן במקביל חלופות - מקום או שניים נוספים שיכולים גם כן להתאים במקרה שלא ילך עם הראשון.
ג. לשנן לעצמך: ׳גם אם לא התקבלתי זה לא אומר עלי שום דבר רע ולא קובע את עתידי והצלחתי בחיים׳.
לפעמים הסיבות שאדם לא מתקבל למקום מסוים הן טכניות (אין מספיק מקום וכדו׳), לפעמים קשורות לחוסר התאמה, למרות שהאדם מצד עצמו הוא מקסים ונפלא.
ד. להתחזק באמונה שהקב״ה הוא זה שמנהל את העולם ושהוא אוהב אותנו ומשגיח עלינו. אם עשית את ההשתדלות מצידך והשקעת את המאמצים הנדרשים ובכל באופן לא התקבלת, זה סימן ברור שזה לא המקום הנכון עבורך וריבונו של עולם מכין לך מקום אחר מתאים יותר שבו תוכל להצליח. ■
