״גווילין נשרפין…״
דברים שכתבתי על האדמו״ר מגור בעל ״פני מנחם״, רבי פנחס מנחם אלתר, הביאו תגובות רבות. אני אישית לא זכיתי לראות אותו, אולי מלבד פעם אחת בילדותי. בשכונת גבעת שאול ב׳ דאז, בירושלים, שרפו ערבים ספרי תורה בבית הכנסת הישן שם (חב״ד). נערכה הלוויה המונית לשריפת הספרים, ואם אני מצליח לזכור נכון הוא דיבר שם על ״גווילין נשרפין״. דהיינו, אפשר לשרוף, ל״ע, את הספרים הפיזיים, אבל התורה נותרת שלימה, לא נשרפת. לא הבנתי הרבה אבל אני זוכר שגם כילד נותרתי עם רושם עמוק של מנהיג גדול.
להיות מסוגל לבכות
סיפר לי הרב אברהם נחשון, רב קהילות באלעד: היתה לי ידידות עם בנו של בעל ה״פני מנחם״ הרב אריה יהודה. כיצד היא נוצרה? הוא היה חתנו של בעל שו״ת ״משנה הלכות״ רבי מנשה הקטן (קליין), והיה מפיץ את ספריו ומחלקם לבתי המדרש. הגעתי לביתו כדי להשיג את הספרים, וכך נוצר הקשר. בהיותי רב בנוה דקלים שבגוש קטיף, הוא בא לעשות איתנו שבת. הוא נפצע אנושות בתאונת דרכים שאירעה ביום ראשון של סליחות, בשלהי אלול תשמ״ז, ונפטר בחג הסוכות הסמוך. לא ידעתי על כך דבר. התקשרתי לברך אותו בברכת שנה טובה, ולא השגתי אותו. התקשרתי לביתו אחרי החג וביקשתי לשוחח איתו. היה שקט מעבר לקו, ואז הודיעו לי שהוא נפטר. לא מצאתי עוז ללכת אל ה״פני מנחם״ כדי לנחמו. לבסוף, 10 חודשים אחרי הפטירה ניגשתי ל״פני מנחם״. התחלתי לספר, והוא החל לבכות. הרגשתי מבוכה. התנצלתי ואמרתי לו שלא באתי לצערו אלא לנחמו. הוא אמר לי: ׳אינך מבין. עד עכשיו לא הצלחתי אפילו לבכות. רק עכשיו סוף סוף אני מסוגל לבכות׳.
על דרכי הלימוד השונות
בימי נעורי שמעתי שיעורים ב׳מרכז הרב׳ מפי הרב מיכאל הרשקוביץ שליט״א, בעקבות השיעורים האלה התרגלתי לדייק בפשט הגמרא, על כל שלביה, ולדקדק בלשון הראשונים. כשהגעתי לישיבת הכותל הלכתי פעם אל הגאון המופלא ר׳ שלמה פישר זצ״ל עם חידושי תורה שלי, איזשהו חילוק בין דעת הרמב״ן לדעת הריטב״א בסוגיא בבבא מציעא, ע״פ דיוק בלשונם. חששתי להוציא את הדברים מפי, וקצת גמגמתי. החזקתי דף בידי, הוא ביקש לראות, כדי להקל עלי. הוא העיף מבט בדף, ואחרי שניות בודדות אמר לי בדרכו החדה: ׳לא זו הדרך! אם אתה רוצה להיות עם הארץ – תמשיך ללכת בדרך זו. כשתגדל אולי תהיה חשמלאי, או משהו אחר, גם זה חשוב, אבל אם אתה רוצה להיות תלמיד חכם – תצטרך לשנות כיוון׳. ואז הוא נתן לי הרצאה שלימה על דרכי לימוד וחשיבות הלימוד בספרי ראשי הישיבות, שבלעדיהם לא נבין באמת את הראשונים. אני זוכר שחזרתי נסער מאד בשעת ערב מאוחרת לישיבה. רבינו הרב אביגדור נבנצל יבלח״א היה יושב אז בבית המדרש שעות רבות ביום, ועד שעת לילה מאוחרת. ניגשתי אליו מבוהל, שחתי את אשר על לבי, והוא הרגיע אותי. הוא אמר: ׳יש דרכי לימוד שונות, ולא הרי דרך לימודם של ר׳ חיים מבריסק והרב קוק כדרך לימודו של החזון איש. הדרכים שונות, המטרה זהה׳, וכאן שמעתי ממנו הרצאה ארוכה, מאזנת ומרתקת על דרכי הלימוד והבדלי האופי. כמובן, לא וויתרתי, והמשכתי ללכת מדי פעם לשוחח בלימוד עם ר׳ שלמה פישר, עד ערוב ימיו, וזכיתי לקבל ממנו הן בקורת למדנית, והן עצות חיים חשובות לעשייה שלנו בת״א, עם הרבה אהבה.
מפעם לפעם הייתי יושב בבית המדרש של הרב ישראל זאב גוסטמן, ישיבת ״נצח ישראל״, אבל גם כשרציתי לשאול, לא העזתי להפריעו. ראיתי אותו יושב במזרח, מישהו יושב לידו. הוא היה מדבר, היושב לצדו היה כותב, ובתום כל עמוד היה מגיש את הדף לעיני הרב. הרב היה מסיר את משקפיו, עובר על הדף קרוב לעיניו, לפעמים מעיר משהו, וכך היו ממשיכים לדף הבא. חשבתי אז – זה מה שיישאר מתורתו לעם ישראל לדורות, אסור להפריע. אמתין לסיום הלימוד ביניהם, ואז אגש אליו. אלא שזה נמשך שעות, דף אחרי דף, ולא נגמר. אחרי האירוע ההוא, החלטתי שאגש אליו בתום שיעור שבועי שלו ואשאל, זוהי תמיד עת רצון של ראשי ישיבות, ויש איזו דקה עד תפילת ערבית… ניגשתי ואמרתי לו: ׳אומרים לי שצריך ללמוד הרבה אחרונים ושיעורי ראשי ישיבות, ומאידך יש אומרים שצריך ללמוד דווקא ראשונים ולדקדק בהם. מה נכון? למתחיל כמוני, מה הכי חשוב ללמוד?׳ תשובתו היתה קצרה וחד משמעית, בהגייה ליטאית כבדה, שאינה מבדילה בין חולם לצירה: ״גמרא, רש״י, תוספות!״. דהיינו, כלך לך מהגדרות. השלב הראשון צריך להיות לימוד ארוך מאד של גמרא, רש״י ותוספות, כפי שלמדו בכל הדורות. למעשה, בתוספות מצויים רוב שיטות הראשונים, מלבד שיטת הרמב״ם, שעומדת פעמים רבות בפני עצמה.
פשוט לחכות למשיח!
לימי ׳שלושת השבועות׳. פעם שמעתי מהרב יצחק גינזבורג: ׳לכל יולדת קשה בלידה, אבל היא מקבלת כוחות בשעת לידתה כשבסתר ליבה היא אומרת לעצמה, במודע או בתת מודע, – אולי הבן הזה הוא המשיח. כל אמא מתייחסת לבן שלה כפוטנציאל משיח…׳ [אולי זה תיקון לסיפור הידוע המופיע בתלמוד הירושלמי על אמו של המשיח שלא הצליחה לשמרו מרוחות רעות שבאו ונשאוהו. מ.ד.].
עוד לפני שנודעה זלדה כמשוררת דגולה, אמרה פעם למישהו שבא לראיין אותה לסרט על ירושלים, שעל פי המדרש המשיח הוא עני, אולי הוא מקבץ נדבות. ׳אז אל כל קבצן בירושלים אני מתייחסת ביחס של כבוד כי אולי הוא המשיח…׳ ■
meirdorfman@gmail.com
