שבת אחרונה של חדש אדר, והשנה בחדש אדר זכינו למחות את עמלק, כבימים ההם כך בזמן הזה.
מי היה מאמין שעם ישראל עומד כשותף שוה עם המעצמה הגדולה בעולם, ושולט במרחב האוירי של מדינה שרחוקה ממנו 1500 ק"מ, שרצתה להשמידו ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.
למדנו שאת עמלק צריך להשמיד.
שנים רבות חיינו בפחד מתמיד מהצל של עצמנו. למרבה החרפה הסתגלנו. פחדנו. הסתגלנו לחיים מסבב לסבב. למדנו לחיות כשהאויב יורה על ישובינו. היו אפילו פעמים שסיפרנו לעצמנו שהאויב לא אשם ברקטה שעפה מעזה לבאר שבע. ברק הפעיל אותה. האויב לא ירה, הוא רק החזיק משגר טעון מכוון לבאר שבע, ומסכן האויב, יצא לו.
אז לא נריב איתו בגלל רקטה אחת.
את כל החידלון והאפסות שלנו ידענו היטב לעטוף בעטיפות צלופן מרשרשות ולקרוא להם בשמות יפים. עד ששכנענו את עצמנו. לאפסות קראנו הכלה, איפוק, ועוד מגוון שמות שכיסו על כך שהיינו אפסים.
וממה בעצם פחדנו? פחדנו, כי הבנו שהאלטרנטיבה היא לכבוש את עזה ולא לצאת ממנה. אין דרך אחרת לחיות כאן.
ומה רע בלכבוש את עזה? מה רע בלהיות גדול וחזק? במופלא ממך אל תדרוש.
אז גיבשנו מחשבה שלפיה לא צריך להשמיד את האויב אלא צריך ללמוד לחיות איתו, להגיע איתו להסכם, ואז לשמור על ההסכם בקפדנות למרות שהאויב לא מתייחס אליו אפילו בתור המלצה. כי חבל, עד שהשגנו הסכם עכשו נאבד אותו? אז נבלע כמה צפרדעים ורקטות.
היום רוב עם ישראל כבר למד: את האויב משמידים.
***
שנים חשבנו שבבית שלנו צריך להסתובב על קצות האצבעות ולא להרגיז את השכנים. כי חבל על השלום השביר.
ובעיקר, פחדנו, פחדנו מההבנה שאנחנו בתוך גאולה. כשה' מתגלה – וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.
המעמד הנשגב מרתיע.
ההבנה ששבנו לארץ קדשנו כדי להיות ממלכה נישאה – מפחידה כאן כמה אנשים.
עד שחטפנו מכה, ויצאנו ממנה בתשועה גדולה, ולמדנו לחיות בתודעת נצחון.
***
מה היה צריך לעשות כדי למנוע את המתקפה בשמחת תורה?
מה הדבר היחיד שהיה יכול למנוע אותה?
חיסול חמאס.
הדרך היחידה למנוע מצבא שרוצה להשמיד אותך לעשות זאת – היא להקדים ולהשמיד אותו.
הדרך היחידה למנוע את הטבח היתה להקדים את חרבות ברזל לטבח.
מישהו היה מעלה על הדעת לכבוש את עזה לפני שמחת תורה?
אבל בהמשך המלחמה בהחלט עשינו את זה. עשינו את זה עם חיזבאללה, עם סוריה, וכעת עם איראן. למדנו את הלקח. השכמנו להרגם.
חשוב שאכן נלמד את הלקח. זה לא אומר שמעתה אין לנו אויבים. תמיד יהיו לנו. אבל צריך לזכור להשמיד אותם כשהם עוד קטנים.
***
אז החודש הזה, אשר נהפך לנו מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, שבו עשה לנו ה' נסים יותר ממה שעשה למרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשהגאולה לנגד עינינו, הוא אשר הביא אותנו לתודעה של זקיפות קומה ושל נצחון.
עם התודעה הזאת כדאי שנכנס לחודש הגאולה. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל. זהו האביב של העולם כולו. שנזכה לצאת בו לחרות מכבלי מחשבות התבוסה.
***
צריך רק להזהר ולהשמר מכל משמר מלהכנס לעבדות חדשה לממלכה זרה. ולא משנה איזו ממלכה. להיות שותפים איתם זה סבבה. לקרוא להם להתערב בענייננו – בשום פנים ואופן. אם נעשה זאת חלילה – זה יגמר רע.
***
כל הכבוד למדינת ישראל שיצרה שותפות שוות ערך עם טראמפ, יצאה ראשונה למתקפה והשמידה את המשטר האיראני.
ואחרי שאמרנו את זה, אני ממש מצטער שאני צריך לכתוב כאן משהו שאמור להיות הכי ברור בעולם, וחבל ששוב צריך להגיד אותו.
ליצור ברית עם טראמפ נגד איראן – זה מצוין. לגייס את טראמפ נגד איראן – זה מדהים. אבל לגייס את טראמפ נגד האחים שלנו – זה משהו שלא עושים בשום אופן.
לא קוראים לשכן כדי שיסביר לאשתי למה אני צודק ולא היא. גם לא קוראים לשכן שיסביר לאחי למה אני צודק ולא הוא.
למה לא? קודם כל מהסיבה הכי פשוטה: כי לא קוראין לזר נגד אח. לעולם. וזאת הסיבה הכי פשוטה שלא צריך להוסיף אחריה שום דבר.
שנית. כי משמעות הדבר היא אובדן העצמאות הישראלית. מהיום אנחנו חיים תחת שלטון זר.
שלישית. כי אם נקרא היום לטראמפ להתערב נגד השמאל, מחר השמאל יעשה אותו דבר נגדנו עם נשיא אחר.
רביעית. כי לכל אורך ההיסטוריה, בכל פעם שמישהו קרא לשליט זר להתערב נגד יהודי אחר – זה נגמר רע. זה תמיד נגמר רע.
ברור לחלוטין שמערכת המשפט היא פוליטית, שביבי נרדף משפטית מבחינה פוליטית, שאין שום צדק לא במשפט ביבי ולא באופן כללי במערכת המשפט. שאין שם שום דמוקרטיה. ושמערכת המשפט מושחתת. אבל זה לא מצדיק פניה לזר. עדיף לחיות כאזרח מופלה לרעה ומדוכא ע"י אחיך, ולא לפנות לזר שיתערב נגד אחיך.
תמיד נכון שהקם להרגך השכם להרגו ושאם מישהו גנב ממך תגנוב ממנו בחזרה. אבל לפנות לשליט זר נגד אחיך זה הרבה יותר גרוע מגנבה ורצח. את זה לא עושים בשום אופן. גם אם אחיך הוא איש רע ומושחת והוא משתלט עליך ומדכא אותך.
וחוץ מזה: הרבה יותר מהר נפטרים מאח מדכא מאשר מגוי זר שמשתלט עליך. ■
