בראש השנה הכותל המערבי לובש חג. כמה מסירות נפש התגלתה כאן במהלך הדורות. יהודים עשו הכול ואף הגיעו לסכנת מוות כדי לזכות ולהגיע קרוב למקום המקדש ולתקוע בשופר בראש השנה. יהודים נאסרו על שביקשו לממש את זכותנו להתפלל ליד שריד בית מקדשנו. והינה שוב, להבדיל, בתקופת המגפה מתגלה בעם ישראל מסירות נפש מופלאה על כל דבר שבקדושה: על תפילה במניין, על מאמץ לשמוע את הקריאה בתורה, מסירות על תפילה בכותל ובמערת המכפלה, על תקיעה בשופר לקשישים הספונים בביתם, על דאגה למבודדים, לחולים ולגלמודים, על אירוח חיילים בודדים ועוד.
צעדתי לכותל בראש השנה לפני חצות הליל. שער יפו היה מוגף.
בכניסת הרכבים, שנסללה דרך החומה לכבוד ביקור הקיסר האוסטרי וילהלם השני, בדיוק במקום שבו חיכה הרצל לפמליית הקיסר הוצב מחסום משטרה. נחקרתי לסיבת צעדתי בליל סגר ולבסוף הורשיתי להיכנס לעיר העתיקה. התמלאתי שמחה רבה וזירזתי צעדיי לעבר הכותל הנכסף.
קבוצה גדולה של חסידי לעלוב, שאך סיימו את הטיש החגיגי עמדה בלבוש חג לתפילת ערבית עם הרבי מלעלוב. קבוצה של מקובלים התיישבה ללימוד מיוחד, תחליף לתיקון חצות, שאינו נאמר בלילי ראש השנה. קולות של שירה ושמחה עלו מהחלונות הסמוכים. אווירה של קדושה ריחפה באוויר. צעירים רבים עמדו בתפילה בחיל ברעדה. ביקשתי מהקב"ה שיסיר מחלה מנחלתו וישלח רפואה לכל החולים. חשבתי על בתי החולים בירושלים שעומדים בגבורה וקולטים במסירות את גלי הנכנסים בשעריהם.
למחרת נסעתי למרכז הרפואי הדסה כדי לעודד ולהתעודד. ראיתי את הצוותים הרפואיים רצים וממהרים מחדר לחדר, מאמבולנס למיון, לבושים בחליפות בידוד צחורות כשלג עד שנדמו עליי כמלאכי השרת.
שוחחתי עם רופאים ואחיות, חילקתי להם ולחולים קצת שמן זית, דבש ולוחות שנה. ככל שהרביתי לשוטט במסדרונות, כך התמלאתי הערצה למסירות המופלאה של לוחמי הבריאות האמיצים שמדידים שינה מעיניהם כדי להציל עוד ועוד חולים.
לפתע מצאתי עצמי במחלקה הפנימית. בהבזק של רגע עלו בראשי זיכרונות ותמונות מהימים הנוראים בהדסה שלפני ארבעים שנה. הרב צבי יהודה היה מאושפז כאן במחלקה הזו. קיבלתי עליי את האחריות לדאוג לו ממש כבני. ישנתי בחדר הרופאים הסמוך, ויחד 'בילינו' בהדסה את חגי תשרי.
לתפילות הגיעו תלמידים והתפללו איתנו בנוסח המקובל במרכז הרב, באולם צדדי שהוכן במיוחד כדי לא להפריע לחולים. התפילות היו מיוחדות ומכוונות מאוד לישועה ולבריאות, ממש כמו בזמן מגפה. העובדה ששכינה נמצאת ממש כאן לידינו, למראשותיהם של החולים, הוסיפה התרגשות ותחושה של קדושה מיוחדת.
כך עבר יום הכיפורים, והגענו לחג הראשון של סוכות. לאחר התפילה נותרנו לבדנו. דחפתי במהירות את כיסא הגלגלים לעבר הסוכה הרחבה שהוצבה בחצר בית החולים. הבאתי איתי מיני מטעמים, גביע וחלות כדי להוסיף על שמחת החג.
כשהרב נכנס לסוכה אורו פניו. הייתה לי חוויה מיוחדת לראות את הרב מברך ״שהחיינו״ בשמחה וברוממות רוח מיוחדת. הרב הסביר לי על מעלת מצוות הסוכה, שבדומה למצוות יישוב ארץ ישראל נכנסים למצווה ומקיימים אותה בשמחה בכל הגוף, בכל רמ"ח ושס"ה. זה היה אחד מהחגים המיוחדים שחוויתי בחיי. במהלך הסעודה הצטרף אלינו הצדיק ד"ר אפרים שמבה, שעבד במשמרת כמתמחה באחת המחלקות. יחד שרנו ונהנינו משיעור פרטי שבו הרב מלמד אותנו פרק בהבנת עומק המצוות וחיבתן.
יום הכיפורים השנה היה שונה ומיוחד. בפעם הראשונה הבנתי פרקים בתפילה כמו "מנע מגפה מנחלתך". התפילות נערכו בפינת הרחוב, ממש סמוך לביתנו. הכול התנהל למופת למרות השרב הירושלמי. העמדנו ציליות רבות ותאורה ומאווררים וכיסאות בשפע במרחקים מדודים, ולא שכחנו אפילו שטיחים לכוהנים. הרבנים הורו לקצר בפיוטים כדי להקל על הציבור. הנשים התפללו בסככה מוארת ומאובזרת שנבנתה בחנייה.
יום כיפור השנה היה חג שלא יישכח במהרה. מסירות הנפש על התפילות, המאמץ המיוחד של החזנים שהרימו את קולם כדי להתגבר על קולות הצהלה של הילדים ששיחקו בגן השעשועים הסמוך והדאגה לזולת של הגבאים, שדאגו לכל בני הקהילה היו דוגמה לתיקון המידות. בתפילה השנה ביקש כל אחד ישועה לא רק על עצמו אלא על כלל ישראל ועל העולם. היה ניכר דווקא השנה שאנו עם מיוחד ומאוחד.
גם חג הסוכות השנה יהיה שונה. מצד אחד, בזכות הסגר, נשהה בסוכה יותר מבכל שנה, רק עם המשפחה הגרעינית ואולי בע"ה גם עם ישי, השריונר שלנו היקר, אם ישוחרר. אך אליה וקוץ בה: ניאלץ לוותר על הטיולים האהובים בארצנו היפה ועל הביקורים המשפחתיים החסרים לכולנו כל כך.
אני חייב לחשוב היטב על מי שזקוק לתשומת לב בחגים האלה. כשם שאתגעגע בסגר לכותלנו היקר כך אשתדל שלא לשכוח את מי שמתגעגע למילה טובה, לעידוד, לחיזוק ולשמחה.
נראה שזה הרמז שנתן לנו הרב, וזו עוד משמעות לקיום מצוות בכל הגוף. אשתדל בכל מאודי לחוש ולחשוב. להיות רגיש לזולת. להיות נכון להגיש סיוע לכל מי שזקוק. איזהר מאוד ואקפיד על כל הכללים. אציית בכל גופי להוראות כפשוטן, ואפילו אחמיר. בד בבד לא אשכח את אימי הקשישה ואת הסבים והסבתות. את הבודדים בשכונתנו, את החולים ואת הנמצאים בבידוד.
אכן, יש לנו משימות רבות בחגים האלה. יהי רצון שנעמוד יחד בכל האתגרים בשמחה ובהצלחה. זו החלטה וזו תפילה. עד לביקור הבא בכותל.
