יוני וטל מואטי בחרו לגדל את חמשת ילדיהם ביישוב מצפה כרמים ובכך להמשיך את החינוך להתיישבות שספגו בצעירותם. הוריו של יוני היו פעילים במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים במרוקו, ושם הכירו, עלו לארץ והיו מהגרעין המייסד של אלקנה. הוריה של טל עלו מארצות הברית ומאוסטרליה והיו מהגרעין המייסד של אפרת.
השבוע פורסם פסק הדין התקדימי המאשר את היישוב מצפה כרמים במקומו, ויוני וטל מספרים על היישוב ועל תחושות השמחה ועשיית הצדק שחוו לאחר פסיקת בית המשפט המחוזי, ועל הציפייה שבית המשפט העליון, ששלח אותם להידיין בבית המשפט המחוזי, יכיר בה גם הוא ויורה למדינה לפעול כפי שנפסק.
יוני מואטי עובד כבר חמש שנים בחברת בתי אמנה, חברת בת של תנועת ההתיישבות אמנה, ומנהל את הבנייה באזור מזרח בנימין. "התפקיד שלי הוא ללוות את הבנייה של היישובים שבאזורי. אני ממונה על הבנייה החל משלב היזמות והנעת הפרויקט ועד מסירת הבית והליווי ללקוח בגמר הבנייה".
יוני מספר על ההתפתחויות החלות באמנה: "אמנה שמה דגש בשנים האחרונות על שיפור שירות הלקוחות ועל שדרוג המפרט בבתים, וכמובן על איכות הבנייה. אנו ממשיכים לבנות במספרים הולכים וגדלים למרות כל הקשיים.
"אמנה כתנועת התיישבות ממשיכה ללוות את היישובים מעבר לבנייה; זה העניין המרכזי שלה, כמו שאר תנועות ההתיישבות בארץ, תנועת הקיבוצים תנועת המושבים וכו'. כמעט חצי מאמנה מתעסק נטו בהתיישבות, בקידום תוכניות ליישובים, בליווי היישובים מבחינה קהילתית ובפיתוח היישובים, ובנייה היא חלק קטן ממה שאמנה תורמת ליישובים".
כשהעבודה והחיים מתחברים
משפחת מואטי הצעירה הגיעה להתיישב בבנימין בשנת 2005. בהתחלה הם התגוררו ביישוב מכמש, ולאחר שלוש שנים בקרוון במצפה כרמים רכשו בית במיזם שנגדו הוגש בג"ץ לפני שבע שנים וחצי. "היו לנו אז ארבעה ילדים, היום חמישה, ומייד אחרי שעברנו לגור בבית הקבע הוגשה נגדנו העתירה של ארגוני השמאל".
את הסיוע של תנועת ההתיישבות אמנה הכיר יוני כתושב מצפה כרמים. "אני חבר מזכירות היישוב בשנים האחרונות, והייתי אז חבר מטה המאבק שניהל את המהלכים המשפטיים. עוד לא עבדתי באמנה. כבר מהיום הראשון שהבג"ץ נחת עלינו ליוותה אותנו תנועת אמנה, בהנהגתו של זמביש, ליווי צמוד בכל ההליך".
ההתיישבות עוברת בגנים
את החינוך להתיישבות ואת החיבור לארץ יוני ירש מהוריו. "המשפחה שלי היא מהגרעין המייסד של אלקנה, אחד היישובים הראשונים בשומרון. אני נולדתי באלקנה, וההורים שלי שניהם קשורים לארץ ישראל ברמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם.
"אבא שלי היה פעיל בתנועות הנוער בתוניס, ושם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים גייס אותו ושלח אותו למרוקו כדי להוביל את עליית היהודים ממרוקו בשנות השישים, כאשר היה אסור לצאת משם. אבא שלי היה המפקד של אימא שלי, ושניהם היו פעילים בהעלאת יהודי מרוקו בהעפלה הבלתי חוקית עד סיפור טביעת האונייה אגוז, שהעלה את העניין למודעות, ואז הם חמקו ועלו לארץ".
טל הייתה עשר שנים עובדת סוציאלית ועבדה עם בני נוער בסיכון ("בסיכוי"), ולפני שנה וחצי עשתה שינוי והלכה ללמוד תדמיתנות: "היום אני סטייליסטית אישית, עובדת עם נשים ונערות ומשלבת את הפן הטיפולי בתהליכי סטיילינג אישיים ובסדנאות, עוזרת לנשים ולנערות להעצים את הדימוי שלהן בעיני עצמן, להאיר את היופי הפנימי שלהן, להוציא את האישיות שלהן החוצה בעזרת הבגדים".
גם היא ספגה בגיל צעיר את החינוך להתיישבות: "גדלתי באפרת מאז שהייתי בת שלוש. אימא שלי נולדה בארצות הברית וגדלה בארץ ואבא שלי נולד באנגלייה וגדל באוסטרליה, בקיצור, קיבוץ גלויות מכל הצדדים. ההורים שלי הגיעו להתיישב באפרת ממש בימים הראשונים שלה, ומאז ועד היום, כבר שלושים ומשהו שנה, הם גרים שם. הנושא של ההתיישבות גם מאוד עבר אלינו".
את היישוב מצפה כרמים הקימו ביום העצמאות לפני שמונה עשרה שנים וחצי בני היישוב השכן, כוכב השחר, במקום שנקרא היום מעלה שלמה. אחרי חצי שנה, במסגרת הסדר המאחזים של אהוד ברק בשנת תש"ס, פונו המתיישבים לאתרם הנוכחי.
לדעת טל, חיי הקהילה והנוף הבראשיתי הם שמייחדים את היישוב. "זה יישוב מקסים עם המון בריאות נפשית, שמחת חיים, עזרה הדדית, ערכים של חברות ושל תורה. יש בו היום כארבעים משפחות במגוון גילים. זה מקום חם ומשפחתי שנותן לכל אחד את המקום שלו בקהילה.
"אנחנו מתנהלים כיישוב לכל דבר, יש מזכירות וועדות, יש ביישוב בית כנסת, גן שעשועים, ספרייה, סניף. כל הנושא של החינוך וילדים חשוב לנו, ויש המון חשיבה ופעילות בדגש על הפן המשפחתי. כל מיני יוזמות שהפכו למסורות התחילו מרעיונות פרטיים של אדם אחד, כמו לימוד אבות ובנים, ערבי ראש חודש לנשים, תהילים אחרי הצוהריים. לכל אחד יש מקום גדול ליזום ולהשפיע. היישוב מוקף בטבע מטורף, בראשיתי, בכרמי ענבים ובזיתים וברימונים. בקיצור, זה יישוב מקסים עם נוף מקסים וחיבור לאדמה".
השבוע כאמור פורסם פסק הדין התקדימי המאשר את היישוב במקומו. "ב-2011 הוגש הבג"ץ, ועברנו שבע שנים וחצי של אי-ודאות", משתף יוני. "ברוך ה' בשבוע האחרון, בפסק תקדימי, לאחר הרבה מאמצים שלנו ובליווי של הרבה אנשים טובים, שבהם תנועת אמנה, שרים וחברי כנסת מהבית היהודי ומהליכוד וגם משרד הביטחון עזר לאורך הדרך, פורסם שהמדינה חייבת לעמוד מאחורי ההבטחה שלה למצפה כרמים ולאשר את היישוב במקומו על ידי שימוש בסעיף 5. זה תקדים ענק להתיישבות כולה.
"אנחנו מצפים שבית המשפט העליון, ששלח אותנו להידיין בבית המשפט המחוזי, יקבל את פסיקת בית המשפט המחוזי ויורה גם למדינה לפעול כפי שנפסק. היום יש במצפה כרמים שישה עשר בתי קבע של משפחות. כל השאר המשפחות חיות בקרוונים, ויש גם כמה קרוונים קטנים שפנויים לזוגות צעירים (מוזמנים להצטרף!). הסיפור עוד לא נגמר, ועדיין נעשה פה משהו טוב וצעד ענק לנו ולהתיישבות. השמחה הייתה ספונטנית ואמיתית, הרגשה שסוף-סוף הצדק נעשה".
טל מצטרפת לתחושות שתיאר יוני. "חשנו שמחה גדולה מאוד והרגשה של הקלה ועשיית צדק. הצדק יוצא לאור גם ברמה הפרטית וגם ברמה הלאומית. ברמה הפרטית כי הרבה מאוד אנשים חיו באי-ודאות; גם מי שגרים בקרוונים עם ארבעה, חמישה או שישה ילדים, וגם בעלי הבתים, שהשקיעו את כספם ואת זמנם בבתים האלה ולא ידעו מה הולך להיות. לכן חשנו שמחה והודיה.
"ידענו כל הזמן שהאמת איתנו ולכן גם הלכנו איתה עד הסוף, לא ויתרנו ולא התפשרנו. אנחנו מקווים שפסק הדין התקדימי יסייע לעוד יישובים רבים אחרים".
יוני מסכם את ציפיית אנשי היישוב: "שבית המשפט העליון יקבל את עמדת בית המשפט המחוזי ויביא את הפתרון המושלם. עברנו שלושה רבעים מהדרך, ובית המשפט העליון צריך לאשר את הפסק הזה, כי ממנו התחיל הסיפור, וכן כדי שהפסק ישפיע כמו שהוא אמור להשפיע על שאר ההתיישבות ביהודה ובשומרון".
