הפרשה מלמדת: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן… אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי"
לאחר כל המשפטים מלמדת אותנו התורה להגן על החלשים בחברה, יתום, גר ואלמנה. הדרכה כיצד לבנות חברה צודקת ומתחשבת שתדע לכבד את כל הפרטים המרכיבים אותה. התורה הדגישה מאוד את המצב המוסרי החברתי של החברה מתוך הבנה שכל חברה אנושית נמדדת בהתייחסותה לחלשים שבה. בחברה שאין התייחסות לחלשים, כשהחזק "טורף" את החלש, ניתן לומר שאינה כלל ראויה להיות חברה וודאי אינה ראויה לתורה. אין מדובר כאן בנימוסים והליכות או במידת חסידות, מדובר כאן בליבה שבליבה של תורתנו שהיא להיות ישר ובעל חסד.
הסיבה לבחירת אברהם אבינו כגרעינה של האומה הישראלית נבע ממרכזיות הליבה הזו וכך אומר רבונו של עולם [בראשית יח, יח] על בחירת אברהם: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", וכן לא לחינם הנביא זכריה זועק את זעקת החלשים בחברה וכאשר אנשי בית-שני שואלים האם להמשיך לצום את צומות חורבן בית-ראשון למרות שכבר נבנה הבית השני הוא מוכיח אותם קשות באמרו [זכריה ז, ט]: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" סיבות אלו הביאו לחורבן הבית הראשון ואותם צריך לתקן בכדי שיתקיים הבית השני.
כיצד בונים חברה בריאה ומתוקנת? התורה מגלה לנו בצורה מפורשת שצדק חברתי על פי התורה יושג רק במקום בו קיימת צדקה חברתית. הדרך היחידה לצאת ממעגל האנוכיות והדאגה הפרטית היא להסתכל בחלון ולראות שיש שכנים, להסתכל על הזולת ולראות שיש קשיים. זה יעזור לנו להודות לה' על מצבנו הטוב וזה יעזור לנו לבנות חברה מתוקנת ובריאה אשר מסייעת, תומכת ומעודדת את החלשים שבה.
מהפכה חברתית אינה כותרות וסיסמאות, ה"שקופים" בחברה לא ייראו אם נלך בצורה של החצנה וציניות, בצורה של "אדם לאדם זאב" או "אני את נפשי הצלתי" אלא רק אם נדבק בשורשים של חוקי התורה ומצוותיה כך ורק כך נצליח לבנות חברה מתוקנת. כי כדי להצליח לקיים חברה כזו צריך להבין שכולנו בני א-ל אחד בעלי מטרות משותפות וכאשר נרגיש שאם חסר לחברי חסר גם לי, שכואב לחברי כואב גם לי, כאשר מתעללים באחר מתעללים בי, אז נצליח לקדם ולו במשהו את עולמנו. פוקחים עיניים ומגבירים מודעות. "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". ■
