הגמרא במסכת ראש השנה (דף י' עמוד ב') מביאה מחלוקת ידועה בדבר תאריך בריאת העולם: "תניא, ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם… ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם". ההלכה נקבעה כר' אליעזר, ורק לפני שבועות מספר חגגנו את ראש השנה והתפללנו "זה היום תחילת מעשיך".
חז"ל בפרקי דרבי אליעזר פרק ח' קבעו למסקנה שהעולם החל להיברא בכ"ה באלול ואילו בא' בתשרי (ראש השנה) היום השישי לבריאה – נברא האדם. אם כן עולה השאלה:
מדוע אנו מציינים וחוגגים את בריאת האדם ולא את בריאת העולם כולו? הלא בריאת העולם ממחישה את כוחו המוחלט של אלוקים ואת יכולתו לברוא משהו מתוך כלום, יש מאין, שחרור מכל ההגבלות והגבולות, יכולת לברוא הוויה מתוך ריק מוחלט. למרות זאת אנו מציינים את ראש השנה, מתפללים ותוקעים בשופר דווקא ביום שבו נברא האדם!
מה יש בו באדם שהפך להיות נזר הבריאה? מהות הבריאה? עיקר הבריאה?
המון דברים ייחודיים באדם ואתייחס לכמה מהם.
רק בבריאת האדם, נוצר קשר של האדם עם האל מתוך בחירה אישית. האדם מתוך מחשבה ועצמאות מוחלטת רוצה, מאמין ומייחל לבורא עולם. שאר יצורי העולם נבראים וחיים מתוך יצירתיותו של האל ללא קשר מודע בינם לבין הבורא. וכאמור, לעומתם האדם – בן האנוש בוחר בקשר הזה.
בנוסף, האדם מסמל גם את המשך קיומו, פיתוחו ושכלולו של העולם. מכל החי שבעולם רק האדם בצורה מודעת בונה, מייצר, מחדש, מפתח, משכלל ומקדם את קיומו ואת קיומם של שאר היצורים בעולם. העולם ללא בני האדם היה נשאר כמו ביום בריאתו ללא שינוי וללא התפתחות כלשהיא. כל מה שנברא בחמשת ימי בראשית היה ממשיך להתקיים ללא התחדשות, התפתחות ושינוי.
ללא האדם העולם היה סטטי – סטיכי – לא מאורגן ובלתי נשלט.
האדם אשר נברא ביום השישי בא' בתשרי יצר את השינוי. מאז בריאת האדם, העולם השתנה, התפתח, השתכלל והתקדם – "כל העולם לא נברא אלא בשבילו" !!!
בנוסף, האדם הוא בעל החיים היחידי שיש לו קשר קבוע ורציף עם יותר מדור אחד של צאצאיו. לא תראו כלב או גמל או פינגווין או כל בעל חיים אחר מפתח קשר כלשהוא עם הסבא שלו או עם הנכד שלו. רק אצל בני האדם הקשר המשפחתי עובר גם לדורות הבאים: בן , נכד, נין (ריבע), חימש וכן הלאה.
בא' בתשרי השנה נפטר אבי מורי. הייתה זו פטירה בטרם עת לאחר שבועיים של אשפוז. אבי, הרב פרופסור יעקב כץ ז"ל, פעל ברוב שנות חייו לקדם, לשפר, לשכלל ולפתח את מערכת החינוך בישראל. בתפקידיו השונים החל מהיותו מורה וכלה בהגעתו לתפקיד נשיא מכללה לחינוך, תמיד התעניין, חקר, לימד והשפיע על קידום החינוך בישראל. אבי היה מהאנשים ששכללו, פיתחו, יצרו, שיפרו וקידמו את העולם – "כל העולם לא נברא אלא בשבילו".
אבי גם היה מהאנשים שדאג לקשר אישי-משפחתי עם הדורות שקדמו לו ועם אלה שגידל וחינך. למרות היותו בן הזקונים במשפחתו הצליח בגיל צעיר מאוד לשנות את פני ההיסטוריה המשפחתית: עלה לארץ לבד, כבחור צעיר למד בישיבה, התגייס לצה"ל, השתתף במלחמה על שחרור הכותל וירושלים, התחתן וביסס את ביתו בישראל ומתוך כך העלה את הוריו ואת רוב בני משפחתו אחריו לארץ.
גם עם דורות ההמשך היה לאבי קשר מדהים. ב"ה אנו משפחה גדולה בעלת עשרות נכדים ובכולם אבי התעניין, יצר שיח משותף ומשתף, דאג לדבר, לשאול ולסחנ"ש בדברים ברומו של עולם ובעסקי פעוטות. הכול מתוך כבוד עצום לאדם כולל הנכדים הקטנים ביותר שעומדים מולו.
