את הליטוף לא שכחתי…
סיפר לי שמואל שוורץ: ׳למדתי תקופה קצרה בישיבת פוניבז׳. אני בן 80, לא יכול לזכור ממנה הרבה. אפילו את שמות כל הר״מים אינני זוכר, אבל את ראש הישיבה הרב יוסף שלמה כהנמן אני לא יכול לשכוח. אמנם את שיעוריו שכחתי מזמן, אבל את האהבה שלו, את הליטוף האבהי על ראשי, את זה אני לא שוכח לעולם…׳
קשה לי לספור את מספר התיאורים הדומים ששמעתי מאנשים על הרב מפוניבז׳, חלקם הבאתי בעבר בטור זה. באהבה ננצח…
תישאר יהודי!
סיפר לי אלי פלץ: ׳אבי, יצחק, היה חסיד גור. בשנת תרצ״ט (1939), בהיותו כבן 22, הוא היה נחוש בדעתו שאין ליהודים מה לחפש בפולין ושהוא עולה לארץ. אמנם כחסיד שאינו עושה דבר ללא התייעצות עם הרבי, הוא נסע לרבי מגור, בעל ה״אמרי אמת״, אבל לא כדי לשאול אלא רק להודיע לו שהחליט לעלות ולבקש את ברכתו. ברכת הרבי ותפילתו לקראת העלייה היתה: ״תישאר יהודי!״ הוא עלה באניית פאריטה [במסגרת העפלה שארגנו אנשי בית״ר, ספינה שעברה תלאות והתנכלויות רבות. מ.ד], שהגיעה לארץ כשבוע לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. הוא הגיע חסר כל, עבד בכל עבודה שהזדמנה לו, שירת בצה״ל עם קום המדינה, התגורר בתל-אביב, ועבד בעסק מצליח שהקים. היתה לו הכרת הטוב כלפי אחיו שסידר לו את האפשרות לעלות לארץ, ורגש זה לא דעך ולא קהה עד סוף ימיו. את אותה הכרת הטוב הוא ביטא בפועל בהפרשה קבועה של אחוזים ניכרים מהכנסות העסק לאותו אח, כאילו היה שותפו ממש. קבע עתים לתורה ונהג להתפלל כל ימיו בשטיבל של חסידי גור בעיר. כדברי הרבי – הוא אכן נשאר, ונשאר יהודי, ועוד איך…׳
מה איכפת לך מאחרים?
שמעתי מבנו של מו״ר הגרז״ן, יבלח״א הדיין הרב אליהו גולדברג: ׳יהודי אחד בא לאבי ואמר לו: אומרים שסנדקאות היא סגולה לעשירות. אני הייתי סנדק ולא זכיתי לעשירות. שאל אותו אבא: יש לך דירה? – כן. יש לו משכורת? – כן, וכו׳. אז הרי יש לך הרבה יותר ממה שהיה לכולם בעבר! אלא מאי? זו עשירות לא מיוחדת, כי היום יש עושר כזה לכולם. אז קיבלת עשירות, ומה איכפת לך שגם אחרים קיבלו?׳
לי זה הזכיר את הטענה של חמיו הגרש״ז אויערבך, כשניסו לשכנע אותו שוב ושוב לנסוע לישיבה במונית, והוא השיב: ׳מה אתם רוצים? אני נוסע במונית! מה איכפת לי שיש יחד אתי על המונית עוד 50 נוסעים?׳
בספרי ״שו״ת ושיחות עם הגרז״ן״ (הוצ׳ ספריית בית אל) הבאתי שאלות רבות בדיני חושן משפט שבהן הוא משיב על דין פרוטה בכל כובד הראש, והוא מתלבט כיצד לתרגם את כמה דיני ממונות שבחושן משפט, אלה התלויים בדעת בני אדם, למצב השפע של ימינו ולמוסכמות חברתיות. זכרתי שלפני שנים רבות הוא נטה לדעות הפוסקים הסבורים שאין לחדר השירותים של ימינו דין בית כסא לגבי כמה הלכות. כשעשינו שיפוצים בביתנו, שאלתיו אם צריך לבקש מהקבלן שיעשה כיור לנטילת ידיים מחוץ לשירותים דווקא, או שאפשר ליטול ידיים בשירותים. ציינתי שכעת נוטלים ידיים במטבח, ואז הוא אמר: ׳אה, יש גם כיור במטבח? אז בכל מקרה בשביל מה להוציא הוצאה מיותרת כזאת?׳ לא הצלחתי להסביר…
טרדות של שכנים…
עוד סיפר הרב אליהו גולדברג: ׳כשאבא היה מאחר לשוב הביתה, אמא היתה אומרת: בוודאי אחד השכנים תפס אותו לשיחה באיזו סוגיא שמטרידה אותו, או הרב עובדיה יוסף או הרב בנציון אבא שאול. ואכן תמיד כך היה׳.
[שני פוסקים גדולים אלו התגוררו בבניין הסמוך לו, והיה ביניהם שיח תורני רב. פעם שאלתי את הגרז״ן שאלה קשה. הוא עיין בה רבות ולא הצליח למצוא לה היתר. בסוף העיון הוא לא אמר ״אסור״ אלא אמר: ״תשאל את הרב עובדיה יוסף״. מ.ד.]
נצי״ב מפורש…
כך בערך, לזיכרוני, שמעתי מהרב נתנאל ברקוביץ׳, תלמיד הגרז״ן: ׳התחתנתי באנטוורפן. לרב העיר הגאון רבי חיים קרייזווירט, היתה אהבת תורה יוצאת דופן. הוא הציע לתת לי 100 דולר אם אענה לו על שתי קושיות במסכת גיטין. לאברך צעיר 100 דולר זה סכום חשוב… על שאלה אחת ידעתי לענות לו, היתה לגביה התכתבות מפורסמת בין ה״אור שמח״ לבין הגאון רבי מנחם זמבה הי״ד, והובאה בספר ״חד וחלק״, אבל השאלה השניה היתה מחודשת עבורי ולא ידעתי להשיב עליה. כשהגעתי לארץ שאלתי את מו״ר הגרז״ן גולדברג, והוא אמר: הרי הוא שאל אותך דבר שמופיע בפירוש באגרות הרמב״ם, והנצי״ב מוולוז׳ין בספרו ״העמק שאלה״ מקשה קושיא זו על דברי הרמב״ם…׳
בונוס: המלצת בילוי
למוצ״ש חורף
סיפר הרב ד״ר איתמר ורהפטיג, עורך ספר מאמרי הגרז״ן ״גנזי תחומין״ ומשומעי לקחו: פעם במוצאי שבת חורף הביע הגרז״ן את אושרו הרב מכך ש׳עכשיו אפשר ללמוד שש שעות ברצף, משש בערב עד שתים עשרה בלילה׳. ■
meirdorfman@gmail.com
