אם הנהגות רבותינו בכל השנה צריכות לימוד,
בפורים על אחת כמה וכמה.
01
שנים רבות אני משתדל לשהות מעט בפורים במחיצת מו״ר בעל ה״נתיבי ישורון״ מסלונים. רק בביתו הבנתי מה זה ״פורים כפורים״. שרים שם מהניגונים הנוגים של סלונים, עם הדקויות של חצאי תווים, עם חזרה שוב ושוב על הניגון, עמוק עמוק, ועוד יותר עמוק. הניגונים מזכירים לי משהו בין ניגוני סעודה שלישית לניגוני כיסופים של יום כיפור. ואז, כטוב לב התלמידים ביין הם מתחילים ל…לבכות. אחד בוכה על כך שהוא רחוק מה׳ יתברך, ואחד בוכה על כך שעוד לא הגיע למדרגה זו או אחרת. אחד בוכה מגעגועים לבית המקדש והשראת שכינה, אחד בוכה על חטאיו, ואחר בוכה כי כולם בוכים… אין מטהר כמו הבכי והיין.
02
בבית מורנו הרב אביגדר נבנצל שליט״א בירושלים העתיקה, פורים הוא היום שבו נפתחים חרכים דקיקים להציץ מעט באורחות חיי הגאון הזה, ללמוד משהו מסוד הנהגותיו. [אולי לשם כך התווסף בכלל ״פורים דמוקפין״?…] נופת צופים של יצירת שירה ופזמון ב״פינג פונג״ של חרוזי ״יוממה״ הנזרקים הלוך ושוב בין רבנו לבין תלמידו, הרב והסופר חיים סבתו, ראש ישיבת מעלה אדומים, ובני הישיבה המצטרפים. איש ההלכה מתגלה כאיש השיר והשירה, והבית היקה הופך להיות בית חסידי ליום אחד, עם ׳כוס של ברכה׳, עם ׳לחיים׳ וברכות אישיות, עם שירים וניגונים. מה היינו עושים בלי פורים?
״את חטאי אני מזכיר״ בשיטוט בספרייתו בשעה שהכל פתוח, שהרי ״תורה היא וללמוד אני צריך״. למשל, אני פותח כרך שו״ת ״יביע אומר״ שקיבל מהרב עובדיה יוסף, ולומד הרבה מההקדשה האישית ״לידיד נפשי״ ומלשונות ההערכה הקיצונית. אני פותח ספר שבו מובא מתורת רבו הגרש״ז, ורואה שרבו הערותיו בשוליו, כמעט בכל דף.
03
אצל מו״ר הגרז״ן גולדברג זצ״ל היה ניתן לקבל בפורים ברכה! אל יהיה הדבר קל בעיניכם. בכל השנה אנשים ניגשו אליו לקבל ברכה, הוא תמה תמיהה אותנטית, אבל תמיד נענה לבקשתם בתורת מסייע לקיים מצות חז״ל – ״לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך״. הוא אפילו הקפיד תמיד להגיד בפיו: ״אה, ברכת הדיוט? שה׳ יתן לכם וכו׳.״ בפורים הוא בירך בלי ההקדמה. אולי זו הייתה בעיניו הבדיחה של פורים, או כפי שאמר לי הגאון ר׳ אשר וייס לאחרונה, שמאז פטירת הגרז״ן, אין עוד שילוב של גאון מופלא כל כך מחד, עם ענוותנותו של הלל מאידך.
04
אצל הרב ישעיהו הדרי זצ״ל, ראש ישיבת הכותל, נשפך אור חדש על הפסוק ״…לעשות כרצון איש ואיש״ שבמגילה. ילדיי העירו את תשומת לבי למהירות שבה ברגע שנכנס מישהו לבית, מיד נשלף מפי הרב הדרי הפסוק המתאים, המשפט המדויק, השאלה הנכונה. והרי עברו שם לפחות כמה מאות במהלך הפורים. או שמא היה זה ביאור ל״הרצים יצאו דחופים״, כי לא עברו שניות בודדות מרגע שנכנס מאן דהו עד שהוורט האישי יצא כחץ.
פעם סיפר הרב הדרי עדות על פורים אצל החזון-איש, שלא הקפיד שמשלוח המנות ייעשה דווקא על ידי שליח, אלא הלך בעצמו [דומני שסיפר שהלך למסור לר׳ שאול ברזם], ולמען הרבות שמחה – הפך את כיוון כובעו. לחזו״א די היה בזה. הסתקרנתי איך נראה פורים אצל תלמידי החזו״א. זכיתי לדבר בלימוד מדי פעם עם הגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל זצ״ל, תלמידו של החזו״א, שהיה קשור משפחתית לר׳ אריה לוין. ניגשתי לביתו בפורים, הוא היה גר אז ליד שוק מחנה יהודה. קניתי בשוק משלוח מנות סמלי, כתירוץ. הרי מתנות הם לא יקבלו אף פעם חוץ מבפורים, כי זו מצוה. מה ראיתי אצלו? כלום! בני הבית אמרו לי שהוא הלך לישון כי כתוב ברמ״א שכך אפשר לקיים כראוי מצות ״עד דלא ידע״ לגמרי… גם מה שלא רואים הוא סיפור. יצא כך שרק זמן רב אחרי פורים הגעתי אליו, ועד אז הוא עוד נשא בזיכרונו את ה״חוב״, ופתח ב״תודה רבה על משלוח המנות״.
05
הרב דב אליעזרוב זצ״ל, בעל שו״ת ״שאלי ציון״, היה רבה של שכונת קטמון ומגדולי הפוסקים. פעם, לקראת פורים, דנתי עמו בסוגיא של יום הפורים הנכון לקריאת המגילה בשכונות החדשות של ירושלים. באותם ימים עברתי לגור בשכונת פסגת זאב, שהיתה עדיין מנותקת מבתי ירושלים. היתה לי טענה לטובת קריאת המגילה בי״ד אדר, לפי הרמב״ם. הנושא ארוך [הבאתי ממנו בספרי ״מרבדים״ כרך ג׳ על מסכת מגילה], אבל אני זוכר שהוא תמה על התוצאה שעל פיה בכל ירושלים יחגגו פורים בט״ו ובשכונות החדשות בי״ד. זה היה נראה לו לא סביר. הוא תמך דבריו בירושלמי, אבל הרגשתי שזו סברה בסיסית שלו, שלא יתכן שנגיע למסקנה כזאת, שזה מתנגש עם רוחה של תקנת חז״ל. מי שהכיר אך מעט את האיש המתוק הזה, יבין כמה סברא זו אופיינית לו.
07
לפני שנים רבות שמעתי מהרב גורן שהרב קוק אמר לו: ׳בליל פורים אני שותה רק מעט, ואז יושב ללמוד, והחידושים שמתחדשים לי בליל פורים הם החריפים ביותר שבכל השנה׳. שנזכה לשמחה של חידוש במובנים רבים בפורים זה. ■
meirdorfman@gmail.com
