לא סוד הוא שהאירופאים לא אוהבים אותנו. או אם לקרוא לילד בשמו: הם אנטישמים.
ואולם, עיון במתרחש שם יכול להראות שבכמה מקומות כבר מתעוררות מגמות חיוביות, שכדאי מאד לעקוב אחריהן.
ברית וישגרד (V4), עליה כתבתי באחד הטורים הקודמים, המאגדת את המדינות השמרנית באירופה, ספגה מכות לא קלות עם בחירת ממשלת שמאל בפולין ובייחוד עם נפילתו של ויקטור אורבן בהונגריה, כשהמדינה היחידה שנותרה מחזיקה בערכים שמרניים, נגד הגירה ופרו ישראל, נותרה כעת צ'כיה. ברית זו היתה פלטפורמה חשובה ביותר לעמידה מול ערכי הפרוגרס ולא פעם סיכלה כוונות להרע מצד האיחוד האירופי.
נפילתו של ויקטור אורבן בהונגריה באפריל 2026 (הפסיד הפסד מוחץ לפיטר מגיאר) הייתה מכה כבדה למחנה השמרני באירופה. אורבן היה דמות מרכזית בהתנגדות להגירה המוסלמית, בהגנה על זהות נוצרית-אירופית ובתמיכה בישראל.
ואולם, בסלובניה קרה בינתים תהליך הפוך: שם נבחרה כעת ממשלה חדשה בראשות יאנז יאנשה (Janez Janša), מנהיג מפלגת ה-SDS הימנית. זהו שינוי פוליטי משמעותי במדינה שהיא אמנם קטנה, בת כ-2 מיליון תושבים בלבד, אך חברה מלאה באיחוד האירופי.
אם יאנז יאנשה יצליח להתמודד עם לחצי בריסל והאופוזיציה, עשוי שינוי זה להשפיע משמעותית לטובה על ישראל, שכן לכל מדינה באיחוד ישנה זכות וטו על כל החלטה הנוגעת ליחסי החוץ, לרבות החלטות הנוגעות לסנקציות או השעיית שיתוף פעולה עם ישראל. בנוסף לכך: בחירה זו עשויה להשפיע גם על מדינות אחרות – צרפת, גרמניה, הולנד – שמתמודדות עם אותם אתגרים.
מגמה רוחשת תחת פני השטח
סלובניה יצאה זה עתה מתקופת שלטונה של ממשלה פרוגרסיבית קיצונית, בהנהגת רוברט גולוב, שהפכה אותה לאחת המדינות העוינות ביותר לישראל באירופה. סלובניה בראשות יאנשה עשויה לשמש כנקודת אחיזה חדשה לימין האירופי – קול חזק נגד מדיניות ההגירה הפתוחה של בריסל, בעד ריבונות לאומית ובעד בריתות עם ישראל וארה"ב.
השינוי הזה אינו רק מקומי – הוא מסמל מגמה רחבה יותר של עליית השמרנות באירופה. הוא משקף מגמה רחבה של עליית כוחות שמרניים-לאומיים באירופה, שרואים בישראל בעלת ברית טבעית מול איומים איסלאמיסטיים. ומכאן נגזר גם היחס לישראל.
אנקדוטה מעניינת: שמו של ראש הממשלה החדש – יאנז יאנשה – הוא בעצם הצורה הסלובנית של "יוחנן בן יוחנן". שם שמבטא שורשים נוצריים עמוקים ומסורת אירופית עתיקה.
מדיניותה של הממשלה הקודמת היתה צבועה בצבעים עזים של אנטישמיות ואף הובילה להתקפות על הקהילה היהודית הקטנה במדינה, אשר לאחר השמדת יהודי המדינה בשואה, מונה כמה מאות יהודים בלבד, מתוכם כמאה עד מאתיים מי שמזהים עצמם כיהודים.
יאנז יאנשה, לעומת זאת, הוא ידיד ותיק של ישראל. הוא גינה את ההכרה במדינה פלשתינאית כ"בלתי חוקית", הביע תמיכה בהעברת שגרירות סלובניה לירושלים, וקרא תיגר על המגמות האנטישמיות בשמאל הסלובני. הוא גינה את מתקפות איראן על ישראל והדגיש את זכותה של ישראל להגן על עצמה.
אחד הסמלים המרגשים ביותר לשינוי הוא הקשר האישי בין יאנז יאנשה ליוסי דגן, ראש מועצת שומרון. מי שמהווה – משרד חוץ של איש אחד. השניים נפגשו לראשונה בישראל לפני יותר משנה, שמרו על קשר רציף, ונפגשו לאחרונה שוב בליובליאנה. הם הקליטו סרטון משותף שבו יאנשה אומר: "אני שולח ברכות לתושבי יהודה ושומרון. אני מאחל לכם חיים טובים, שלום, צמיחה ושגשוג."
השימוש במונח "יהודה ושומרון" (במקום "הגדה המערבית") הוא צעד חסר תקדים מצד מנהיג אירופי. דגן בירך על בחירתו של יאנשה ואמר שסלובניה "בוחרת בצד הנכון של ההיסטוריה". הקשר הזה משקף ערכים משותפים.
זהות לאומית, גבולות חזקים ותמיכה בישראל אינם "קיצוניות", אלא הגיון בריא. אירופה שתבחר בדרך הזו תהיה חזקה, בטוחה ומשגשגת יותר – לטובת כולם ובכלל זה לטובת מדינת ישראל ועם ישראל. ■
