אורי שכטר

עם המחובר לשורשיו

התיישבתי על המזרון בתאי”, סיפר אחר כך סאלח תעמרי, “ואמרתי לעצמי, עם שלאנשיו אין קשר עם עברם, ומסוגלים בריש גלי, לנגד עיני, לבוז לאמונתם, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו וממנו נוכל להשיג את מטרותינו.

סאלח שינה דעתו בפסח, סאלח כבר היה מיואש. הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. הם לא יוכלו להגיע למדינה משלהם, ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל. במחשבה זאת הסתובב סאלח שנים רבות.
אבל בפסח, הוא שינה את דעתו. וכאן בוודאי תשאלו: מה לערבי הפלשתיני הזה ולחג הפסח שלנו? ומה גרם לו לשנות את דעתו? לא תאמינו, גם אם תקראו פעם ופעמיים, אבל זה סיפור אמיתי לחלוטין. קשה לתפוס, אבל כל פרט בו מדויק.
אתם את סאלח תעמרי לא מכירים, אבל אין כמעט ילד פלשתיני שלא שמע עליו, שלא יודע איך הוא נראה, שלא רוצה להיות סאלח כשיהיה גדול. הוא דמות הרואית ברחוב הפלשתיני. הוא קנה את עולמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי, בימי המאבק המרכזיים של הפלשתינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל. אחר כך ישב שנים רבות בכלא הישראלי אחרי שנלכד.
עוד כשישב בכלא הישראלי יצר קשרים עם העיתונאי הישראלי אהרון ברנע. וברנע מאוחר יותר כתב ספר שלם על דמותו. בספרו על תעמרי, מגלה ברנע פרט מפתיע: תעמרי, כך מצטט אותו ברנע, עקב במשך שנים רבות אחרי מצבם של הפלשתינים מול מדינת ישראל החזקה, כלכלית וצבאית, והגיע למסקנה שלפלשתינים אין שום סיכוי.
אין להם סיכוי להביסה בשדה הקרב, להכניעה באמצעות הטרור ולא בכל דרך אחרת. לחבריו הציע להרים ידיים, למצוא דרך להידברות עם ישראל שתתן להם את המינימום שיוכלו להגיע אליה, בהסכמה.
באותם ימים הוא גרף אחריו רבים שאמרו כי אם סאלח תעמרי מיואש, אז זהו המצב וכי אין מה לעשות. המערכה אבודה. צריך לקפל את הדגלים. כשנתפס והוכנס לבית המעצר הישראלי “אנצאר”, לא התקשה תעמרי לשתף פעולה עם הסוהרים הישראלים. הוא היה מיואש.
ואז אירע הדבר ששינה את חייו, ובמידה רבה השפיע גם על אלפי פלשתינים. זה היה בבוקרו של אחד מימי חג הפסח. “הייתי אז בתאי בכלא, סגור ומנותק, ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו”.
“לרגע קמתי ממקומי”, ממשיך ומספר סאלח תעמרי, “החזקתי בידי בסורגים הקרים והבטתי מתוך התא החשוך שלי לעבר המסדרון שבו הסתובב הסוהר הישראלי. ראיתי אותו מרחוק כשהוא הולך לאט, הולך ומתקרב לתאי. בידיו החזיק דבר מה שבכל פעם קרבו לפיו, קרבו והרחיקו. כשהיה כבר מול תאי, קראתי לו לבוא. הבחנתי שהוא אוכל סנדביץ’ של פיתה. נושך ולועס, ושוב נושך ולועס”.
“אתה יהודי”, אמרתי לו, והאיש הנהן בראשו בחיוב. “אם כך, מדוע אתה אוכל חמץ בפסח, אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג זה?” הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלשתיני הבכיר ביותר. הוא חשב רגע, והשיב: “אני לא מחויב לדברים שאירעו לעמי ביציאת מצרים לפני 2000 שנה ויותר אין לי קשר לכך”.
“התיישבתי על המזרון בתאי”, סיפר אחר כך סאלח תעמרי, “ואמרתי לעצמי, עם שלאנשיו אין קשר עם עברם, ומסוגלים בריש גלי, לנגד עיני, לבוז לאמונתם, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו וממנו נוכל להשיג את מטרותינו.
באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי. לא נרדמתי, בכל שעות החשיכה ההן, ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש קטן זה עם הסוהר היהודי, אוכל החמץ בפרהסיה לנגד עינינו הערבים. למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלשתינית שבתוך הכלא, את כל אלו שהכירו את דעתי זה שנים. סיפרתי להם על האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות שאליהן הגעתי.
הבהרתי לכולם שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה. למלחמה על הכול. לא על אחוז קטן ולא על פירורים שיזרקו לנו. שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו, שעברו לא מעניין אותו יותר ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח שתהיה נעדרת כל רצון להיאבק ולהילחם”.
“מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות”, מספר תעמרי. “את כולם שכנעתי שיש לשנות את הקו. שיש להיאבק בלא פשרות”.
תעמרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלשתיני. הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר עראפת, אך הוא סרב. הוא שמר על מעמד מיוחד ברחוב הפלשתיני. והוא המשיך להטיף בדרכו החדשה, זו שאימץ מאז אותו מפגש בערבו של יום, בחג הפסח לפני כעשרים שנה. (מתוך הספר “ללכת שבי” שכתבו עמליה ואהרון ברנע).
סלאח תעמרי טעה. רובו הגדול של עם ישראל מחובר לזהותו ולשורשיו, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו ש-92% מעם ישראל חוגגים את ליל הסדר ו-78% לא אוכלים חמץ בפסח. ועדיין כולנו צריכים ללמוד רבות מהסיפור הזה. כמה שחשוב שכולנו נתחבר לשורשינו ואיזו השפעה יכולה להיות לכך כשאנחנו לא מחוברים.
אוסיף סיפר קטן מאוד על חיבור לשורשים מתוך עשרות רבות סיפורים דומים שנתקלתי בהם.
לאחר לילה שלם של תרגיל בצפון הארץ ירדתי מהג’יפ להתפלל שחרית בציון קברו של ר’ שמעון בר יוחאי. שמתי לב שאחד הלוחמים, בן קיבוץ עין גדי, יורד יחד איתי. לפני שנכנסנו הוא הוציא כיפה מקופלת מכיס מכנסיו, נכנס לציון של ר’ שמעון, התעטף בטלית, הניח תפילין והתפלל בכוונה גדולה. סיים את התפילה וחזר בשקט לג’יפ.
לסיום, חשוב שנבין ונדע שא-לוקים והיהדות לא שייכים לשום מגזר ולשום קבוצה באופן בלעדי, הם שייכים לכל עם ישראל בצורה שווה.

עוד במדור זה

חקת: מטה ארץ-ישראלי

חקת: מטה ארץ-ישראלי

מצוקת‭ ‬המים‭ ‬של‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬במדבר‭ ‬הביאה‭ ‬לציווי‭ ‬של‭ ‬הקב"ה‭…
קרח: קורח ועדתו - משבר מקור הסמכות

קרח: קורח ועדתו - משבר מקור הסמכות

ההליכה‭ ‬במדבר‭ ‬מלאה‭ ‬תלונות‭ ‬ומשברים‭ ‬מצד‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭. ‬משבר‭ ‬חטא‭…
שלח: האם המרגלים לא דיברו אמת?

שלח: האם המרגלים לא דיברו אמת?

בעיצומן‭ ‬של‭ ‬ההכנות‭ ‬לקראת‭ ‬הכניסה‭ ‬לארץ‭. ‬לכאורה‭ ‬נראה‭ ‬נכון‭ ‬וצודק‭…
בהעלותך: מנורה - עולים מדרגה

בהעלותך: מנורה - עולים מדרגה

פרשתנו‭ ‬פותחת‭ ‬בציווי‭ ‬הדלקת‭ ‬המנורה‭. ‬הכהן‭ ‬מדליק‭ ‬את‭ ‬הנרות‭ ‬בין‭…
נשא - שבועות: היום לפני 3338 שנים

נשא - שבועות: היום לפני 3338 שנים

לכל‭ ‬חג‭ ‬האווירה‭ ‬המקדימה‭ ‬לו‭, ‬קישוטי‭ ‬סוכה‭, ‬תחפושות‭, ‬חנוכיות‭, ‬ולחג‭…
במדבר: מסע חיינו!

במדבר: מסע חיינו!

המעבר‭ ‬בין‭ ‬גלות‭ ‬מצרים‭ ‬למתן‭ ‬תורתנו‭ ‬לקח‭ ‬שבעה‭ ‬שבועות‭ ‬של‭…
בהר בחוקותי: ירושלים: ציפור הנפש של האומה

בהר בחוקותי: ירושלים: ציפור הנפש של האומה

מועדי‭ ‬אייר‭ ‬מזמנים‭ ‬לנו‭ ‬את‭ ‬האפשרות‭ ‬להתבוננות‭ ‬בדבר‭ ‬ה‮'‬‭ ‬המופיע‭…
אמור: על העומר, התורה ומה שביניהם

אמור: על העומר, התורה ומה שביניהם

את‭  ‬ספירת‭ ‬העומר‭ ‬אנו‭ ‬סופרים‭ ‬כדי‭ ‬לחשב‭ ‬את‭ ‬זמנו‭ ‬של‭…
אחרי מות קדושים: להיות ׳קדוש׳ – מהו סוד הדבר?

אחרי מות קדושים: להיות ׳קדוש׳ – מהו סוד הדבר?

מי‭ ‬רוצה‭ ‬להיות‭ ‬קדוש‭? ‬במציאות‭ ‬של‭ ‬חיינו‭ ‬זה‭ ‬אולי‭ ‬נראה‭…
תזריע מצורע: ליל הסדר: לא חוזרים לשגרה!

תזריע מצורע: ליל הסדר: לא חוזרים לשגרה!

לכל‭ ‬אדם‭ ‬יש‭ ‬רצון‭ ‬טבעי‭ ‬‮'‬לחזור‭ ‬לשגרה‮'‬‭. ‬השגרה‭ ‬מוכרת‭, ‬אינה‭…
פסח תשפ״ו: ליל הסדר: הופכים את הגנות לשבח

פסח תשפ״ו: ליל הסדר: הופכים את הגנות לשבח

חג‭ ‬הפסח‭ ‬הוא‭ ‬חג‭ ‬של‭ ‬הפכים‭, ‬הדבר‭ ‬בא‭ ‬לידי‭ ‬ביטוי‭…
צו - שבת הגדול: פסח תשפ״ו: ממשיכים להגאל

צו - שבת הגדול: פסח תשפ״ו: ממשיכים להגאל

כל‭ ‬חגינו‭, ‬שבתותינו‭ ‬ושאר‭ ‬ימי‭ ‬החול‭ ‬מלאים‭ ‬בזכירת‭ ‬יציאת‭ ‬מצרים‭,…
ויקרא: לחמם את האמונה בלימוד תורת הקרבנות

ויקרא: לחמם את האמונה בלימוד תורת הקרבנות

בס"ד‭ ‬מתחילים‭ ‬אנו‭ ‬השבת‭ ‬את‭ ‬חומש‭ ‬ויקרא‭, ‬תורת‭ ‬הכהנים‭ ‬השייכת‭…
ויקהל פקודי: שגרה ומחוץ לשגרה

ויקהל פקודי: שגרה ומחוץ לשגרה

חיי‭ ‬האדם‭ ‬מורכבים‭ ‬משני‭ ‬חלקים‭ ‬עיקריים‭: ‬הדברים‭ ‬השגרתיים‭ ‬של‭ ‬חיי‭…
כי תשא - פרה: אין הסבר? זה גם הסבר!

כי תשא - פרה: אין הסבר? זה גם הסבר!

'אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה… הגדיל ה'…
תצוה - זכור: מצווה לשנוא את עמלק!

תצוה - זכור: מצווה לשנוא את עמלק!

מצווה‭? ‬לשנוא‭? ‬הרי‭ ‬התורה‭ ‬והמצוות‭ ‬שלנו‭ ‬מלאות‭ ‬אהבה‭ ‬ומה‭ ‬פתאום‭…