עדותו של צנחן על שחרור ירושלים והר הבית
לקראת יום ירושלים, הצנחן יעקב שגיב (זיגלבוים), מלוחמי חטיבה 55, חוזר לרגעים ההיסטוריים של מלחמת ששת הימים: לקרבות ברחבי ירושלים, למנהיגותו הייחודית של הרב שלמה גורן זצ״ל, הרב הראשי לצה״ל ולימים הרב הראשי לישראל, שהובילה לשחרור העיר העתיקה, ולתפילת המנחה הראשונה בכותל המערבי – אותה הוביל
הרב גורן עם סידורו האישי של יעקב
ל
קראת יום ירושלים, חוזר יעקב שגיב (במקור זיגלבוים, או ״זיגי״ בפי חבריו), לוחם צנחן בחטיבה 55 ששחררה את ירושלים במלחמת ששת הימים, אל הרגעים המכוננים ההם. בזיכרונותיו מהקרבות על העיר, מרגעי שחרור העיר העתיקה והר הבית, ומהתפילה הראשונה בכותל המערבי, שזורה דמותו הבלתי נשכחת של הרב הראשי לצה״ל דאז, הרב שלמה גורן זצ״ל, ורוח המנהיגות יוצאת הדופן שלו באותם ימים. לאחרונה אף יצא לאור ספר מאויר, ״הסידור של זיגי״, המבוסס על סידור התפילה שליווה אותו באותה מלחמה גורלית.
הכרות עם הרב גורן:
״תלמיד חכם עצום, חזק ותקיף״
היכרותו הראשונית של יעקב עם הרב גורן החלה עוד בצעירותו בתל אביב. ״גרנו בסביבת בית הכנסת שלו,״ הוא מספר. ״אבי התפלל במניין אחר, אבל אני ומשפחתי היינו מתפללים בלילות שבת ובאמצע השבוע בבית הכנסת של הרב גורן. לא היה לי קשר אישי מיוחד איתו באותן שנים, אבל הנוכחות שלו כרב בית כנסת וכדמות הייתה מיוחדת במינה – מרשימה מאוד, תלמיד חכם עצום, אדם חזק ותקיף״. יעקב מדגיש את תרומתו המכרעת של הרב גורן לביסוס התורה והמצוות בצה״ל: ״הוא זה שהכניס לצבא את כל התשתית שאפשרה לחיילים דתיים לשרת שירות מלא – דאג למטבח כשר, לשמירת שבת וחגים. לולא דמותו, הצבא היה נראה אחרת. יש לו קרדיט מקסימלי על כך, בזכות תקיפותו וידיעותיו את אופי הצבא. אני הכרתי אותו, אך הוא לא הכיר אותי אישית אז״.
הימים ימי אביב תשכ״ז, ונשיא מצרים, נאצר, החל להעביר כוחות צבא לסיני וסגר את מצרי טיראן. יעקב גוייס למילואים. ״זו הייתה למעשה הכרזת מלחמה״, נזכר יעקב. ״הייתה חרדה גדולה מאוד בעם, והמדינה נכנסה לתקופת המתנה מורטת עצבים של שבועיים. גויסנו במוצאי יום העצמאות, ואפילו התכוננו לצניחה מבצעית״.
במקום לצנוח בדרום –
קדימה לירושלים
כשפרצה המלחמה, חטיבת הצנחנים 55, שהתכוננה במקור לצניחה בחזית המצרית, מצאה עצמה מופנית למשימה שלא ציפתה לה – המערכה על ירושלים. ״במוצאי שבת של אותו שבוע״, מתאר יעקב, ״כל הצבא יצא כביכול לחופשה בעיר – זה היה תרגיל הטעיה. אך לנו נאמר ׳קדימה, מלחמה׳. החזית היחידה בתחילה הייתה מול המצרים. ביום שני התכוננו לצניחה בסיני, עברנו תדריך משימות. ותוך כדי התדריך, התברר שנפתחה חזית נוספת ממזרח, מצד ירדן – הלחימה החלה בירושלים. גדוד מהחטיבה שלנו נדרש לעבור מיד לירושלים״.
ההפתעה לוותה באכזבה בקרב החיילים. ״החיילים באותו גדוד חוו אכזבה גדולה״, הוא מספר. ״כולנו ציפינו לצנוח צניחה קרבית, ומי שנגזר עליו ללכת לירושלים לא העלה על דעתו לקראת מה הוא הולך והיה מאוכזב מאוד. בסופו של דבר, כל החטיבה עברה לירושלים. המצב שם לא היה טוב, הירדנים הפגיזו״.
בלהט הקרבות על העיר, פגש יעקב שוב את הרב גורן, הפעם בתנאים שונים לחלוטין. ״לאחר ליל לחימה קשה בגבעת התחמושת, שבו נפלו רבים מחברינו – 66 לוחמים מהגדוד שלנו – הצבא הירדני נסוג, והשאיר אחריו בעיקר צלפים. יצאנו לכיוון הר הצופים, שהיה מובלעת ישראלית מאז מלחמת השחרור. ושם, על הר הצופים, פגשתי את הרב גורן״.
״השקיע את כל כובד משקלו והשפעתו כדי להיכנס
לעיר העתיקה״
תיאורו של יעקב את הרב באותן שעות דרמטיות חושף את עוצמת אישיותו המיוחדת: ״הרב הסתובב שם ׳כמו אריה בסוגר׳, כועס ונרגש, כי באותן שעות הממשלה היססה אם המלחמה מסתיימת או שממשיכים לעיר העתיקה.
הרב גורן השקיע את כל כובד משקלו והשפעתו – לחץ על המח״ט מוטה גור, ואני מניח שמוטה לחץ על גורמים אחרים בצה״ל ובממשלה. היה חשש גדול להיכנס לעיר העתיקה, פחדו מפגיעה במקומות הקדושים. לא היינו אז מדינה חזקה עם ביטחון עצמי רב״.
אך נחישותו של הרב גורן, יחד עם הלחץ מהשטח, נשאו פרי. ״כבר בשעות הבוקר הוחלט להיכנס, וגדוד 71 יצא ראשון לכיוון העיר העתיקה. הרב גורן הצטרף אליהם, פרץ יחד איתם דרך שער האריות. הוא היה איש אמיץ מאוד מבחינה צבאית, וזו לא הייתה הפעם הראשונה שהיה בראש הלוחמים, למרות שלא היה לוחם בהכשרתו״.
עם שחרור הר הבית, הגיעו הרגעים שייחרתו לעד בזיכרון הלאומי ובזיכרונו האישי של יעקב. ״כשהגענו להר הבית, לאחר שגדוד 71 כבר היה שם, הרב גורן תקע בשופר שוב ושוב, הוא היה נרגש מאוד. כולנו הסתובבנו בהר הבית באופן חופשי לגמרי״. באותן שעות, מספר יעקב, הרב גורן אף דאג להביא להר הבית את חותנו, הרב דוד כהן (״הרב הנזיר״), ואת הרב צבי יהודה.
תפילת מנחה ראשונה בכותל המערבי המשוחרר
ברחבת הכותל הצרה והריקה כמעט, התרחש המעמד ההיסטורי של התפילה הראשונה. ״ואז אנחנו רואים ליד הכותל כמה דמויות – הרב גורן, הרב צבי יהודה קוק, הרב הנזיר, ועוד כמה מלווים. היינו ארבעה חיילים בלבד שהצטרפנו אליהם, ובסך הכל היינו בערך מניין. הגיעה שעת מנחה. הרב גורן היה נרגש מאוד. היה איתו ספר תורה קטן, הוא הניח אותו בין אבני הכותל, תקע שוב בשופר, והתארגנו לתפילת מנחה, בקושי מניין״.
ואז, ברגע ספונטני ומרגש, פנה הרב גורן לנוכחים: ״׳ספר תורה יש לי, שופר יש לי. אבל סידור אין לי. למי יש סידור?׳״ יעקב, שנשא עימו את סידור ותפילין, שלף מיד את סידורו. ״הוצאתי את הסידור שלי ומסרתי אותו לרב, ובסידור הזה התפלל הרב גורן את תפילת המנחה הראשונה בכותל לאחר השחרור. תוך כדי תפילת העמידה, פתאום החלו לזרום עוד עשרות חיילים, התפילה הפכה להמונית״.
״חנן פורת היה דמות ענקית בשבילי. למעשה, הוא זה שצילם את התמונה המפורסמת של המניין הראשון בכותל, שהיה משופע בכהנים – הרב צבי יהודה, הרב הנזיר, הרב מנחם הכהן וגם חלק מהלוחמים שהיו כהנים. כששאלתי את חבריי מדוע חנן לא מצולם באותה תמונה, הם ענו לי שזה פשוט – כי חנן היה מאחורי המצלמה״.
הקדשה מיוחדת:
הלל הגדול ומנחם ציון
בסיום אותה תפילה היסטורית, כתב הרב גורן הקדשה אישית בסידורו של יעקב, הקדשה הטעונה במשמעות עמוקה: ״׳התפללנו בסידור הזה את תפילת מנחה הראשונה, הלל הגדול ומנחם ציון, ליד הכותל המערבי ביום השחרור׳״. יעקב מסביר את משמעות הדברים: ״׳הלל הגדול ומנחם ציון׳ זה ביטוי שממחיש את גדלותו של הרב. הוא הבין את גודל המעמד ההיסטורי וחיבר שתי תפילות – מצד אחד ׳נחם׳, תפילה מתשעה באב המבכה את חורבן הבית, כי הוא ידע את המחיר הגדול, את הקורבנות הרבים במערכה על ירושלים ועל המדינה כולה, ובית המקדש עדיין חרב. מצד שני, ׳הלל הגדול׳, על הזכות שזכינו לחזור לעיר העתיקה, לכותל המערבי, למרגלות הר הבית״.
הכותל היה אז יותר ׳נמוך׳, הרחבה נחפרה מאז לעומק של כשני מטרים. הנישה שבה הרב גורן הניח את ספר התורה בתפילה הראשונה, נמצאת היום הרבה יותר גבוה״. הוא גם זוכר פרט היסטורי מעניין: ״באותו יום, על הקיר משמאל לכניסה לחלק המקורה של הכותל, היה שלט רחוב ׳אל-בוראק׳ – על שם סוסתו של מוחמד. הרב גורן הורה להוריד את השלט הזה מיד. יש לי תמונה שבה השלט עדיין מחובר״.
עוצמת ההתרגשות של הרב גורן באותו מעמד הייתה מדבקת. ״הוא היה בהתרגשות עצומה ומיוחדת, וכמובן סחף את כולנו בהתרגשות הזו,״ נזכר יעקב. ״אני גדלתי בחינוך ממלכתי-דתי, ולא למדנו אז באופן מיוחד את הזיקה למקומות הקדושים. כילידי הארץ, מקומות כמו חברון, ירושלים העתיקה והר הבית נראו לנו רחוקים, כמעט כמו 2,000 שנה בגלות. לא ידענו שזה במרחק נסיעה קצר. הרב גורן, באותו יום, עם רוחו האיתנה, חיבר אותנו בעוצמה למקומות האלו. הייתה לו השראה מיוחדת באותו יום״.
הרב גורן נערך שנים מראש
על ההערכות של הרב גורן למלחמה אנו שומעים מפי בנו, רמי גורן. רמי מספר שמעבר לתמונות ההיסטוריות של הרב התוקע בשופר ליד הכותל המערבי, מסתתר סיפור של אמונה יוקדת, תכנון ארוך טווח, נחישות בלתי מתפשרת ואומץ לב נדיר.
כשהגענו לבדוק את הארכיון של אבי,״ פותח רמי גורן, ״התברר לנו שהוא כבר הכין את כל הערכה לשחרור המקומות הקדושים כשמונה שנים קודם למלחמה.״ ממצאים אלו כוללים טיוטה ראשונה למנשר ״נחמו נחמו עמי״ שעסק ברחבת הכותל, ותגים שהוכנו מראש במחסני הרבנות הצבאית – תגי שרוול של ״משמר הר הבית״, ״קצין הר הבית״ ו״סמל הר הבית״. ״הדברים היו מוכנים,״ מדגיש רמי, ״כי הוא כל הזמן עבד עם המחשבה שירושלים בידיים זרות זה מצב זמני, שאנחנו עוד נחזור והיא תהיה שלנו.״
התודעה הזו, של שיבה ודאית לירושלים ולמקומותיה הקדושים, היא אולי המפתח להבנת אישיותו של הרב גורן. ״זה דבר שצריך ללמוד ממנו ולקחת אותו קדימה,״ אומר בנו. ״כמו הפתגם ׳עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה׳ – זה נכון. כך צריך לנהוג בתכל׳ס. הוא התנהג כל ימיו כאילו אוטוטו זה קורה.״
נחישות ללא פשרות: ״אם אתה רוצה להיכנס ראשון לירושלים…״
את נחישותו של הרב גורן ואת יכולתו להשפיע ניתן ללמוד מסיפור שאירע כשבע-שמונה שנים לפני המלחמה. הרב גורן הגיע לביקור אצל מוטה גור, אז מג״ד צעיר בגולני, בעקבות דיווחים על בעיות כשרות בגדוד. ״לאחר דין ודברים, שבו הבהיר הרב את עמדתו התקיפה בנוגע לשמירת ההלכה בצבא (״אבא שלי מיד הגיב. לא היו חוכמות. היה מעלה אותו למשפט בלי למצמץ. פחדו ממנו פחד מוות בגלל זה. זה מה שנתן לו את הכוח״), פנה הרב גורן למוטה גור: ״אם אתה רוצה להיכנס ראשון לירושלים, אתה צריך להיות איתי ביחסים טובים.״
מוטה גור הצעיר תהה לפשר האמירה, והרב גורן השיב בביטחון: ״אני אהיה זה שישחרר את ירושלים. אם אתה רוצה להיות איתי בזה, אתה צריך להיות איתי ביחסים טובים. אתה רוצה לשחרר את ירושלים ובגדוד לא יהיה כשר? אתה תבטיח לי שאני אכנס איתך לירושלים, ואתה מבטיח לי שהגדוד שלך יהיה כשר.״
ההבטחה הזו נשמרה. רמי גורן מספר שבביתם שמור המנשר שהקריא אביו בשחרור ירושלים, ועליו כתב מוטה גור בכתב ידו: ״לפני 6 שנים התחייבתי בפניך שניכנס יחד לירושלים. היום מילאתי את ההבטחה. מעולם לא התרגשתי ממילוי הבטחה כמו היום. עמדת ליד הכותל ואני לידך. שנזכה לשמור על ירושלים לאורך ימים. מוטה גור״.
הרב גורן לא היה רק איש חזון ותכנון; הוא היה גם איש שטח, שלא היסס להימצא בקו האש. בתחילת מלחמת ששת הימים, עוד בטרם הגיעה הלחימה לירושלים, הצטרף הרב גורן לכוחות שלחמו בעזה. ״הוא בא למח״ט ושאל: ׳מי הכוח המוביל? אני ברכב הראשון׳״, הרכב חטף פגיעה ישירה, אבל הרב ניצל.
לאחר התקרית בעזה, הגיע הרב גורן למפקדה בקריה, שם פגש במקרה את מוטה גור, שהיה אבל וחפוי ראש לאחר שבוטלה הצניחה המתוכננת של חטיבתו בסיני. ״מה קרה?״ שאל הרב. כששמע את הסיבה, הזכיר לו מיד: ״שכחת? יש לך תפקיד! סיכמנו שנכנסים יחד לירושלים!״ זמן קצר לאחר מכן, נקרא מוטה גור פנימה והתבשר שחטיבתו עולה לירושלים כעתודה. ״הנה, זה מתחיל ללכת לכיוון״ אמר לו הרב גורן.
גם לאחר שכוחות צה״ל כבשו את ירושלים החדשה, הרב גורן לא נח ולא שקט. ״הוא הלך כל הזמן הלוך ושוב, ניסה לשכנע את הפיקוד לשחרר את ירושלים העתיקה,״ מספר רמי. ״הוא אמר למוטה בבוקר: ׳לא יכול להיות שנשב פה וירושלים תישאר בידי הירדנים! בוא ניכנס!׳״ בסופו של דבר, הלחץ נשא פרי והכוחות החלו לנוע לעבר העיר העתיקה.
ממשיך לשמור על קשר עם הרב
נשוב אל יעקב שגיב. הקשר בין יעקב לרב גורן נמשך גם לאחר המלחמה. יעקב היה ממשיך ופוגש את הרב בתפילות מנחה של תשעה באב ב׳מחכמה׳, החדר הסמוך להר הבית. ״הרב גורן היה נוהג להתפלל כל השנים את תפילת המנחה בתשעה באב בחדר בקומת הגג של בנין ה׳מחכמה׳ הצמוד לכותל. חלונות החדר משקיפים להר הבית ולפי מדידות שערך הרב גורן, החלונות נמצאים ממש באזור הר הבית ומי שרצה להתקרב לחלונות היה צריך לטבול כמו אלו שעוללים להר ממש״.
גם נוסח התפילה באותו מניין הוא הנוסח הנוהג בהר הבית. סיומה של כל ברכה הוא ״ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, והציבור עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״. במשך שנים רבות הרב דרוקמן זצ״ל היה החזן בתפילות האלה. ״המניין מתקיים עד היום ומנוהל על ידי רמי, בנו של הרב״, אומר יעקב, ומוסיף כי הוא עצמו מקפיד להתפלל שם בכל שנה. לדבריו ״המניין שייסד הרב גורן בצמוד אל הכותל והר הבית ממחיש את השיבה שלנו לירושלים כולה ולעיר העתיקה במלחמת ששת הימים״.
הסידור של יעקב, שהפך למסמך היסטורי, נושא עמו סיפור נוסף. ״לפני כשמונה שנים, כשמוזיאון גבעת התחמושת נחנך מחדש, פנו אליי בבקשה למסור את הסידור לתצוגה. החלטנו שזה הדבר הנכון לעשות, למען כל עם ישראל״. והוא מוסיף ומספר עוד אנקדוטה הקשורה בתולדות חייו של הסידור הזה, עוד לפני מלחמת ששת הימים: ״בשירותי הצבאי הסדיר, כששמרתי במובלעת הר הצופים כחייל המחופש לשוטר, איש ביטחון שדה ראה שכתבתי את המספר האישי שלי בסידור, מתחת לשמי, ומחק אותו בעט״.
לציון 58 שנה לשחרור ירושלים, ו30 שנה לפטירתו של הרב גורן, מארגנת קרן אביה שבת ארוח במלון שבע הקשתות בהר הזיתים. רמי גורן יספר שם את סיפורו של אביו, הוא יספר על תרומתו של אביו לשחרור ירושלים, וגם לשחרורה של חברון ולהרמת קרן התורה בצה״ל בפרט ובמדינת ישראל בכלל. יעקב יספר את סיפור שחרור ירושלים. סיפור הנצח, האמונה והתקוה של עם ישראל. ■
