01
הרב צבי יהודה הכהן קוק (1891-1982), אחת הדמויות שבזכותן יש כיום למדינת ישראל את העומק הגיאוגרפי, האנושי והרוחני למלחמה הנוכחית, טבע מושג: "התקופה שלנו", כך הוא "זקוקה לאנשים עם עצבים של ברזל". ערב חג שבועות, העברתי שיעור בישיבת מצפה יריחו, אחת הישיבות בהן גדלו חלק מהנופלים. דיברנו עם התלמידים על כך שעוד מעט הם יצטרפו לבוגרי הישיבה שנלחמים בחזית ושמצופה מהם להיות עם עצבים של ברזל.
02
עצבים של ברזל זוהי סבלנות למלחמה ארוכה, שתימשך שנים ודורות, בלי להתפתות לאשליות ולקיצורי דרך. עצבים של ברזל הוא קור רוח שלא מאפשר לתחושות קצה – אופוריה על שחרור ארבעה חטופים מצד אחד וכאב על אחד עשר הרוגים מצד שני – לשנות את המבט הרחב. והמבט הרחב הוא שאנו נמצאים במלחמה שבה אנחנו מנצחים; לאט ובמחיר איום, אבל אנחנו מנצחים; ואין דרך אחרת.
03
עצבים של ברזל הוא לבצע את תפקידנו ולא לצפות להכרה ממישהו מעבר לאלוקים שבשמים. להיות בראש המתנדבים והנופלים, כל אחד בתפקידו. לא להתרגש מגלי שנאה של אדוני הארץ לשעבר, שבזו לאזהרות, ועוד מעיזים להשתולל ברחובות ובאולפנים.
04
עצבים של ברזל הוא האמונה שהחיים לא מסתכמים במספר השנים שאדם חי בעולם הזה, אלא במה הוא עשה בשנים הללו. כל אחד מהחללים הקדושים הללו אמנם לא נמצא איתנו כעת בגופו, אבל ברוחו הוא מחובר עוד יותר למשהו נצחי, אמיתי וטוב; ואנחנו ניפגש שם בסוף.
05
פרשת בהעלותך היא פרשה מוזרה. יש בה לכאורה אוסף נושאים שבמבט ראשון נדמים כלא קשורים אחד לשני: הפרשה מתחילה ממעשה המנורה; ממשיכה בעניינם של הלויים; פסח שני; תפקיד החצוצרות; בקשתו של משה מיתרו שיישאר עמם; פרשת ויהי בנסע הארון; המתאווים לבשר; האצלת הרוח לשבעים הזקנים; נבואת אלדד ומידד; ולבסוף חטאה של מרים בדיבורה על משה.
06
בספר שמונה קבצים (ח, קנז) מופיעה פסקה מופלאה בה חורז הרב קוק את כל פרשת בהעלותך סביב נושא אחד והוא: הופעת עידן המשיחיות. כאשר עם ישראל מתקרב לארץ ישראל, מסביר הרב קוק, מתעורר הכוח המשיחי. קרי, הרצון לעבודת ד' שאיננה מגיעה מתוך סמכות חיצונית, גדולה אפילו כנבואתו של משה רבנו, אלא מתוך חיבור והזדהות פנימית. יש כאן שורת מקרים אשר במבט ראשון מערערים את מנהיגותו של משה אבל דווקא מתוכם מתברר מקומו של העם כולו בעבודת ד' מתוך תורתו של משה. הדבר מתחיל מכך שמשה 'מתקשה במעשה המנורה' על פי דברי חז"ל ונאלץ לקבל הדרכה ישירה מד' ("'וזה מעשה המנורה' – שהראו הקב"ה באצבע"); ממשיך בהעמדת הלויים ושבעים הזקנים כמתווכים נוספים מלבד משה בין העם לקב"ה; חוסר ידיעתו של משה ביחס לדיני הטמאים בפסח ("עמדו ואשמעה מה יצווה ד' לכם"); השימוש בחצוצרות ובארון ברית ד' ככלי עזר למשה לתנועה במדבר; הזדקקותו ליתרו; תלונתם של המתאווים לבשר כלפי משה; נבואתם של אלדד ומידד ("משה רבנו מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ") והתרסתה של מרים.
07
כל התופעות הללו מתבטאות בשלב ראשון כסוג של מרד, 'חוצפא ישגא', כלפי משה רבנו וזהו גם המצב בדורנו, דור התחייה. המבט האמוני מבין, כי למרות השלילה, כל אלה הינם פתח לבירור תורת הגאולה אשר בה כלל ישראל וכל אדם ואדם מישראל ימצא את נקודת החיבור וההשקה ל'אות שלו' בתורת משה. ■
